איך לנטרל את הכעס ולהעמיק את הסיפוק, האהבה והשלום.

איך לנטרל את הכעס ולהעמיק את הסיפוק, האהבה והשלום. (תרגום מאמרה של Linda Graham . אישור מיוחד עבור קוראות “שכם אחד”)

הזהרו מהכעס/ מאת ריק הנסון
הכעס הוא ערמומי.
מאידך, כעס – התחושה כי אני מוטרדת, עצבנית, כועסת, נרגזת – משמש גם כהתרעה מפני איומים ממשיים, נזקים אמתיים, ועוולות אמתיות הדרושות תיקון, והוא זה המספק לנו את האנרגיה המשמשת כדלק לעשיה בקשר לאותם דברים הצריכים תיקון. במשפחה בה גדלתי, היה להורי מונופול על הכעס. כך שאני כבשתי והדחקתי את כעסי הפרטי, יחד עם רגשות רבים נוספים. עברתי דרך ארוכה כדי לזכות מחדש בפנימיות שלי, הכוללת כעס, וכדי להיות מסוגל לחוש אותה באופן מלא ולרכוש את המיומנויות הדרושות להבעת הפנימיות שלי.
אם זה ביחסים בין-אישיים או בהיכלות הכוח, אנשים בעמדות של סמכות או בכאלה המעניקות להם זכויות יתר, מעבירים תכופות לסובבים מסר כאילו אין להם את הזכות לכעוס, אל להם להתרגש ולהתעצבן, זוהי אשמתם הבלעדית, ועוד. בשעה שלמעשה, יש להם כל סיבה וכל זכות בעולם לחוש כעס. אין ספק שחשוב לדעת, בלב פנימה, מה אכן קורה, עד כמה הדברים רעים, מה הסיבות, ומה יש לעשות – ולהחליט עד כמה ועד מתי אני רוצה לכעוס.
לעומת זאת, הכעס:
• גורם לתחושה רעה לאחר ההתפרצות
• מעיק על מערכות הגוף, ולאחר זמן מתיש אותן
• מצמצם את תשומת הלב לנקודה מסוימת, וגורם לאיבוד היכולת לראות את התמונה הרחבה יותר
• מטשטש את כושר השיפוט וגורם להתנהגות אימפולסיבית העלולה להגיע לידי אלימות
• גורם ליצירת קונפליקטים עם הסובב ומעצים קונפליקטים קיימים
לעתים תכופות הכעס פוגע בנו יותר ממה שהוא פוגע בסובבים אותנו. בקרב קבוצות של אלכוהוליסטים אנונימיים רווחת האמרה: “תרעומת כמוה כנטילת רעל… בציפיה לאחרים שימותו.” הדימוי לרעל מתעתע מופיע גם במקורות בודהיסטיים קדומים: “לכעס קצה משוח בדבש וחוד מורעל”.
למדי לזהות את הכעס. חושי אותו, אל תדחיקי אותו. למדי לגלות אותו, וגלי אלו מהדברים שהוא אומר לך הינם ברי תוקף. למדי לחפור מתחתיו ולגלות את הכאב, העלבון והפגיעות שהגיעו מהסובבים אותך. עזרי לעצמך להיפתח ולהכיל את כל-כולך. התייחסי בספקנות לאלה המנסים להוביל אותך אל מחוץ לתגובותייך הטבעיות, מתוך דאגה לאינטרסים האישיים שלהם.
גלי מה את עומדת לעשות. נכון, לא תמיד זה קל, אולם נסי להאט את הקצב בכדי לאפשר עצמך לחשוב בבהירות, לגלות את החלקה הפרטית שלך ולהעז.
ועם זאת – זהירות; עמדי על המשמר: הכעס עלול להשפיע על הלך החשיבה שלך ולשבות אותך בתככיו.
הכעס מגיע עם שלל תירוצים. אנחנו חשים כי התייחסו אלינו שלא כשורה, גרמו לנו עוול, השפילו אותנו, העליבו: “כמובן שאני כועסת. הכעסת אותי. זוהי אשמתך.” זכור לי איך נתקלה רגלי פעם בשולחן, ומרוב כעס בעטתי בשולחן… כאילו ניתן להאשים אותו. הכעס מפתה אותנו להיכנס לעימותים עם הסובב, לצבור חשבונות ותביעות, לשכב במיטה בשעה 2 לפנות בוקר כשאנחנו מנסחים מסרונים טעונים (ואני מדבר מנסיון אישי!). הכעס משטה בנו, וגורם לנו לחוש כי זכותנו המלאה להשתלח ולומר או לעשות דברים איומים ונוראים… מהם אנחנו מתעוררים, בסופו של דבר, כמו מחלום בלהות, מבוהלים מעצמנו ומלאים בייסורי מצפון. הכעס הוא – מילולית – ערמומי ונכלולי.
והכעס הינו נוכל עוצמתי במיוחד כאשר הוא בוחר להתנהל בתוך ובין קבוצות. ניתן לראות זאת בכל קנה מידה, החל מחבורות בגיל בית הספר התיכון, עבור לרכילות על כוס קפה, ועד לפוליטיקה ולמלחמה. לעתים קרובות נוצרת קבוצה סביב תלונות משותפות, וממשיכה הלאה למהלך של הגנה על המחאות הקבוצתיות והאדרה שלהן, ללא קשר לעובדות, בכדי לשמור על זהות הקבוצה והגיבוש שלה. בין אם זה בחצר בית הספר, בכיתה ה’, או בקרב האומות במהלך ההיסטוריה, מנהיגים סמכותיים הפיקו תועלת מהרגישות האנושית הבסיסית שלנו להבעת מחאה בכדי לאחוז בעמדות כוח, כשהם מנפחים ואף ממציאים מחאות על עוולות בעוד הם נושאים הבטחות להגן על הקבוצה ולנקום באלה שגרמו לה עוול.
מציאת דרכך הפרטית בתוך קבוצה שכזו, עם מנהיג שכזה, אינה משימה של מה בכך. כמוה גם מציאת האופן בו ניתן להתייחס לחברים בקבוצות כאלה בבהירות מוסרית ובלב בוטח – מבלי לתת לכעס הפרטי שלך לטשטש או להשפיע על התייחסותך.
שמעתי ביטוי האומר כי הכעס כמוהו כהשלכת גחלים בוערות בידיים חשופות: שני הצדדים מוצאים עצמם נכווים. ביחסים, משפחות, ארגונים, מדינות, ובעולם בכללותו, נכוותה ההיסטוריה האנושית כל כך הרבה פעמים. הרבה יותר מדי פעמים. הרבה יותר מדי כוויות. פעמים כה רבות נכוו ההגיון והשכל הישר מחומו של הכעס.
עוצמה, עשייה, אותנטיות, חמלה עזה, בטחון מוסרי, אמת הנדברת והופכת לכוח: אף אחד מאלה אינו כעס, אף אחד מאלה אינו נצרך לכעס. למען האמת, כל אחד ואחד מאיתנו מסוגל לחזור הביתה אל הכבוד והאצילות, הסמכות, והאומץ לעמוד בפני האמת ולדבר מתוך הלב פנימה, בלהט ובעוצמה, מבלי להזדקק ללהבות המשתלחות של הכעס.

תודה לצ’ ,שותפה פעילה באתר, שתרגמה את המאמר במקצועיות. 

השארת תגובה