גיליון מס’ 40 – “סוד” / פורים תשע”ז

שורדות כותבות מעצמן

פורים, תשעז

“נכנס יין יצא סוד” (ערובין סה ע”א)

באתר שלנו ובמייל ישנן קוראות בשם “איפה משיח” “הצילו” “לא עוד” ועוד.
אין לנו מושג מה מציין שם פרטי ומה משפחה ואין שום פרופיל על השורדת הפונה.
גם כשמישהי פונה בשם “קונבציונאלי” כמו: שרה, רבקה, רחל, לאה, זה לאו דווקא שמה האמיתי.
מה גורם לפונות להסתתר תחת זהות בדויה ולשאול אותנו שוב ושוב אם יש לנו דרך לדעת למי ניתנת השכם???
אז קודם כל כדאי שתדעו: אין שום מידע וודאי על אף אחת. השם מלכה לא אומר לנו כלום חוץ מלהבין שלא מדובר במלכה המולכת על מדינות ועמים. הכל חסוי. הכל סטרילי. למה?
כי לרוב הפגיעה היא “סוד”. מיידעים אנשי טיפול, משתפים דמות קרובה, אבל מידע אודות הפגיעה אינו חשוף לכלל.
סוד הוא משהו אישי. הוא לא רק עובדה יבשה אלא מידע מסביר וככזה הוא מעצב התנהגויות, חוויות, מחשבות ותקוות.

במקרא מצאנו שני פרושים למילה סוד:
1. דבר שיש לשמור בסתר ולא לגלות:
(משלי כה ט): “רִיבְךָ רִיב אֶת רֵעֶךָ, וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגָל”

2. קהילה, חבורה מגובשת:
(בראשית מט ו): “בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי, בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי…”- “סוד” מקביל ל”קהל”: יעקב לא רוצה להכלל בחבורה של שמעון ולוי הקנאים;
(תהלים סד ג): “תַּסְתִּירֵנִי מִסּוֹד מְרֵעִים…”= מקהל מרעים;

לכאורה נראה ששני הפרושים נוגדים זה את זה, כי דבר שיש לשמור בסוד יש להרחיק מקהל,
אולם ה”גאון יעקב” מביא במסכת עירובין דבר נפלא ונביא את הדברים בלשונו הק’:
“נכנס יין יצא סוד” מרגלית טובה טמונה בזה… ישנן שלוש קבוצות בעם ישראל שהם ראויים לגילוי סוד
א. כת יראים. ככתוב (תהלים כה, יד): “סוֹד ה’ לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם”.
ב. כת ישרים. ככתוב (משלי ג, לב): “כִּי תוֹעֲבַת ה’ נָלוֹז וְאֶת יְשָׁרִים סוֹדוֹ”.
ג. כת נביאים. ככתוב (עמוס ג, ז): “כִּי לֹא יַעֲשֶׂה ה’ א-לוקים דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים”.
וזולת אלה השלוש כתות אנשים, לא נמצא בכל התנ”ך מישהו שנאמר עליו כי בא בסוד ה’. וזה שרמזו התלמודים באמרם ז”ל: ‘נכנס יין’ – רוצה לומר כי בהיכנס ובהתקבץ אלה השלוש כתות אנשים שרמוזים בר”ת יי”ן, והוא יראים, ישרים נביאים, אז ‘יצא סוד’, כי יתגלה להם סוד ה’. עכ”ל.
מכאן שאין הפרושים נוגדים, כי ראוי לשתף בסוד נסתר מי שהוא: ירא, ישר נביא.

אם משהי מהקוראות מחפשת דמות שראוי לחלוק עמה את סוד הפגיעה, שתחפש את הסימנים של יין. אמנם נביאים אין לנו, אבל “חכם” הוא בבחינת נביא. חפשי מישהי יראה, ישרה, חכמה. אצלה תפקידי את סודך. הסוד שלך הוא בבחינת סוד אלוקי. אף אחת לא יודעת מה הסיבה שדווקא היא נפגעה, אף אחת לא חשופה למה נגזר עליה ההתמודדות. זה הסוד שלך. אבל שיתוף יכול לתת כח אם הוא מופקד אצל יי”ן.
לא רק הכוון למי לספר סוד יש כאן, אלא גם למי לא לספר. אתן צודקות שאתן מבקשות להישאר אנונימיות כל עוד אינכן יודעות בוודאות שהצד השומע הוא בבחינת “ירא, ישר, נביא/חכם”.

פורים זה זמן שנכנס יין. נכנס בך הכח להיות בבחינת יראה, ישרה, נביאה-חכמה. כדי שאם יצא אליך “סוד” תדעי מה לעשות איתו, איך להקל על מי שנושאת אותו. מתי לחשות ומתי לדבר.
כל השנה אנו בשכם משתדלות להיות יראות, ישרות וחכמות ובפורים אנו נושאות תפילה שהמפעל של שכם ימשיך להיות בבחינת ,”יין” והסודות שימסרו לידנו יטופלו בעדינות, במיומנות ויביאו מזור למספריהם.

ומוסיף הגאון יעקב ז”ל:
כנסת ישראל ביקשו ממנו יתברך “ישקני מנשיקות פיהו” פרושו: שה’ ישפע רוב חכמתו עלינו … בעבור “כי טובים דודיך מיי”ן “, רוצה לומר כי נמצאו בהם השלוש כתות הרמוזים במלת יין, וגם אנו מבקשות עבורכן היות וטובות אתן מיין שנזכה ל “סוֹד ה’ לִירֵאָיו,”= להיות בבחינת יראיו ולהבין את הסוד שהופקד בידינו: איך לחיות איתו, איך להתעלות איתו ומתי ואת מי לשתף.

פורים שמח.

משכמה ומעלה – מושגים מעולמם של שורדות

“סוד” – המילה “סוד” נגזרת מהשפה הערבית ומשמעותה היא מחסום. ביום יום היא נפוצה כשבאים לתאר מידע חשאי שאינו ידוע לכל. “בעל סוד” הוא אדם נאמן שמספרים לו סודות מתוך אמון גמור שיכבד את החשאיות שבמידע. כשיש בסיס של אמון (כמו בטיפול) קל יותר להתוודע לסודות שהסתרנו אפילו מעצמנו ולעבד אותם.

“משכני אחריך”

כבד הוא הסוד
וגדולים מימדיו,
ואני נושאתו בליבי.מושפעת הימנו
הולכת יחדיו,
בלכתי בשוכבי, בקומי.אולי יום יבוא ואמצא יי”ן
אשיל מעלי כובדו של משקל.
הסוד יצא, אך נסתר מעין
שכם אקבל ויוקל.

שכמיה – דיאלוג מטפלת מטופלת

שאלה: למה אנחנו נוטות לשמור דברים בסוד ומה הנסיבות שבהם נשתף בו.

תשובה:
גם ילדים קטנים מבינים את הנושא של סוד. סוד יכול להיות מילת תחליף להפתעה, לדוגמא, מה אמא קנתה ליום ההולדת, מי האורחת לשבת, וכו’. אך גם מגיל קטן ילדים לומדים, שלסוד יכול להיות גם ערך מניפולטיבי – מותר רק לחלק מבני הבית לדעת וזה שמור מילדים או מבוגרים אחרים מהבית. יש ילדים שנפגעים רגשית, כאשר הם לא שותפים לסוד.
מי לא מכיר את הילדות בכיתות הנמוכות של בית ספר שהולכות יד ביד ולוחשות באוזן אחת של השנייה? לשאר הבנות הן מספרות שהן צוחקות כי “יש לנו סוד”. כמה משפיל להיות בחברת אנשים, שחלקם יודעים את הסוד, וחלקם לא.
גם פוגע מנית בתוך המשפחה מנסה לשכנע את הנפגעת ש”יש לנו סוד”.
הפוגע מנסה לשכנע את הנפגעת שיש להם משהו המשותף רק להם ולתת לה את ההילה “שזה סוד” – משהו ייחודי שמקשר ביניהם. ילדות שרגילות ל”סודות טובים” = סודות שבעיקר קשורים להפתעות, או ילדות שמאוד רוצות להיות שותפות לסוד בגלל הייחודיות שזה מקנה להן, תמשכנה לשמור סוד משותף עם בן משפחה, למרות הסבל העצום שנגרם להן.
כל אחת יודעת שלהיפגע מינית יכול לקרות לכל אחת. יחד עם זאת, לרוב יש תחושה של בושה והשפלה שרובינו מעדיפות לשמור לעצמינו. נראה שככל שהאשמה גבוהה יותר, חשוב יותר לשמור את הפגיעה בסוד. בנוסף לכך, נשים או בחורות, לעיתים לוקחות על עצמן את התפקיד של שמירה על שלמות המשפחה. הן יודעות שאי שמירה על הסוד יפרק את התא המשפחתי. אין ספק ששמירה לבד על סוד, לוקח כוחות על, משאיר את הנפגעת בודדה מאוד והכי נורא, חסרת אונים בכל מגע עם הפוגע. (לפעמים גם סובלת מהערות מבני המשפחה על זה שמתרחקת מהפוגע, או לא מדברת אליו יפה, או לא מובנת כאשר יוצאת מהבית שהוא מגיע).
גלוי הסוד ללא רשות מהנפגעת הוא אסון. בפגיעה מינית לקחו והשתמשו ללא רשות!!! חדרו והפקירו וגלוי הסוד משחזר את אותן רגשות. הסוד הוא “שלי”. אין לאף אחד את הרשות לרמוז עליו, לספר אותו הלאה או להסתובב עם מבט כזה שאומר “אני יודעת עלייך משהו” זה משחזר את כל הכאב וההשפלה.
נשיאת הסוד לבד והסתרתו מכולם, או שמירת נאמנות למען האחר, לוקח המון כוח, ומשאיר גם את ההשפלה של הפגיעה וגם את הבדידות. חלוקת הסוד עם אשת מקצוע ( ואנא הקפידו על “אשת”) יכולה  להקל על הבדידות ולהתחיל את הדרך לרפוי. לפעמים הסוד טמון כ”כ עמוק, שמסירתו, מרגיש שחלק מהעצמיות הלך לאיבוד.
מטפלות, מורות, יועצות, “חברות”, שנתנו בכן אמון ושתפו בסוד, גם אם אתן חושבות שיש כאן “לתועלת” לספר ולשתף, עליכן לדעת ששבירת האמון וסיפור הסוד, עלולה לשחזר את הפגיעה. (כי שוב לקחו משהו בלי רשות)
“חכמים היזהרו בדבריכם”!!

שכם בן חמור


בגליון העוסק בסוד עלינו לייחד מקום ל”סוד בהלכה”.
שכם בן חמור לא מקפיד על תרי”ג מצוות, אבל אנחנו כן ולכן חשוב להכיר את הלאו האוסר גילוי סוד.

אולי ידעתן ואולי לא אבל ישנו איסור “בל תאמר”, לאו זה כולל את האיסור לגלות סוד. הסמ”ג מונה מצווה זו במנין המצוות.
לפי הח”ח אם אדם מכניס אורח לביתו והאורח מדבר אליו בצנעה, אסור למארח לגלות את הדברים החוצה. הלכה זו נלמדה מדברי הקב”ה למ”ר באהל מועד. יש דברים שנאמרו למ”ר באהל מועד והועברו לעמ”י וישנם דברים שלא הועברו. רק כאשר כתוב “וידבר ה’ אל משה לאמר” זה מתן רשות של הקב”ה למ”ר להעביר את הדברים הלאה. (הח”ח כלל ב’ סעיף כ”ז באר מים חיים)
על-סמך זאת כתב הח”ח כלל ט’ סעיף ו’ : האומר לחברו איזה דבר אסור לו לספר אח”כ לאחרים אלא אם כן נתן לו רשות על זה.
אם הופקד בידיך סוד שחשוב להעבירו לאיש מקצוע או בעל תפקיד, בקשי רשות מהמספרת “לאמר” אותו הלאה. הטיפול בסודות מחייב מיומנות, אנושיות ושמירת הלכה או במילים של הגאון יעקב, יראה, יושר וחכמה.
מגיע לכל אחת שסודה יגיע לידיים שלך יי”ן ושלא תדע עוד צער.

תגובה אחת

  1. צוות להגיב

    בכתיבת הניוזלייטר לא התייחסנו לסוד כפוי. חובה לזכור שסוד כפוי אינו בבחינת סוד שיש לשומרו.
    הבאנו את הערתו הנחוצה של עו”ד אריאל שי. ותודה לו על כך.

    נושא הסוד נידון כאמור בפרסומכם.

    האם ישנה מחוייבות כלפי מעוול שהשביע תינוקת או ילדה או נערה מתחת לגיל 18 ואישה מעל גיל 18 לשמור בסוד את העבירה שביצע בה? הרי יש הבדל ברור לגבי השבעת קטינה ולבין בגירה.

    לשמירת סוד – צריכה להיות הסכמה של 2 צדדים כמו בדיני חוזים.

    ברור שאין לשמור סוד כלפי המעוול- כי זה לא סוד ונעשה באיום – כפייה – ושלא עפ”י דני החוזים בהלכה.

    בכדי שהמעוול יפסיק פגיעותיו הפליליות חובה לדווח אודותיו.

    חובת הדיווח נעשית לאוזניה של אישה מוסמכת ששומרת על סוד בהסכמתה – אך כפופה להוראות האתיקה המקצועית באם חלות עליה.

    נניח שהמעוול פירסם בכל מיני אמצעים את הסוד לגבי פלונית – אז ברור ששמירת הסוד אינה עוד מחייבת אותה. עצם הפירסום עשוי להפלילו – אבל צריך להתלונן כנגדו.

    נראה שנושא הסוד…..יש לו גוונים ועומקים……..

    אריאל שי, עו”ד

השארת תגובה