לא סולחת. מתפיסת. הרבנית ימימה מזרחי / תשרי תשע”ח

יום הכיפורים  תשרי ה’תשע”ח (2017/9 (גיליון #150

שליחת פיוס
אלו ימים של פיוס. אנחנו נמצאות בי”ג (13 (מידות
של רחמים ובמהלך יום הכיפורים אומרים אותן 26
פעמים: ה’, ה׳, ֵאל ַרחוּם ְו ַחנּוּן ֶאֶרÌַ א ַפִּים ְוַרב ֶח ֶסד
ֶו ֱא ֶמת: ֹנֵצר ֶח ֶסד ָל ֲא ָל ִפים ֹנ ֵשׂא ָע ֹון ָוֶפ ַשׁע״ ואז מגיעה
איך בסוף אתה מנקה לנו הכל. המידה ה-13ְ : וַנֵקּה.
אבל יש פה שאלה ענקית, ענקית: והרי זה בדיוק הפוך
משלוש-עשרה המידות שכתובות בתורה, מפני
שבתורה כתוב: ״ְוַנֵקּה – Îא ְיַנֶקּה! ֹפֵּקד עון ֹ אָבות ַעל
אז איך בּ ִנים ְו ַעל ְבֵּני ָב ִנים, ַעל ִשׁ ֵלּ ִשׁים ְו ַעל ִר ֵבּ ִעים״.
אנחנו מעיזים לעוות, להפוך תורה כתובה? באופן
דומה ה’ אומר על חללי פיגועים ונרצחים: ״ְו ִנֵקּ ִיתי
אתם חושבים שדם יהודי יישפך ואני דּ ָמם Îא ִנֵקּ ִיתי״.
לא אנקה אותו? ודאי שאנקה אותו! את לא תסיימי
את הפסוק ב – ״ְו ִנֵקּ ִיתי ָדּ ָמם״, נקודה – אני אמחק
את הדם השפוך, וזהו.
אז למה כאן אנחנו מעוותים את המידה ה-13 ?וחז״ל
מסבירים לנו: ״ְוַנֵקּה Îא ְיַנֶקּה״. את נכנסת ליום
הכיפורים; חיללת שבתות, חלילה? נקי לך, אם עשית
תשובה וצמת ביום כיפור. היית במקומות לא צנועים?
נקי. אכלת חזיר? נקי. כל זה בין אדם למקום, לקב”ה.
את העבירות שעשית מולו, ה’ מנקה.
אבל. העלבת מישהי לפני שנים רבות? Îא ְיַנֶקּה. מזה
את לא מתנקה. ֲע ֵב ֹרות ֶשֵׁבּין ָאָדם ַל ֲחֵב ֹרו, ֵאין ֹיום
ה ִכּ ִפּוּרים ְמ ַכ ֵפּר, ַעד ֶשְׁיַּר ֶצּה ֶאת ֲחֵב ֹרו .
למה?? הרי ה”עד שירצה את חברו” גורר את כולנו
לפסטיבל של ג’יפה בערב יום כיפור: ״את סולחת לי?
תגידי שלוש פעמים: מחוּל, מחוּל, מחוּל!״ זה כל כך
לא נעים. תמיד אני אומרת שהמילה הכי רעה היא
“להתנצל”. זה הפועל אנוכי, כמו להת-לבש, להת-אפר,
להת-נצל, אני את נפשי הצלתי.

דמייני שיש לי בסלון שקית זבל שמריחה לא טוב. יום
כיפור בפתח ואני באה אליך ואומרת לך: “אני מבקשת
ממך סליחה. תגידי שלוש פעמים מחוּל!״ ואני
משאירה אצלך את השקית המצחינה הזאת וחוזרת
הביתה שמחה וטובת לב, ביקשתי סליחה, עכשיו אני
נקייה.
אז למה ה’ תומך בחגיגות הסליחה המעושה הזאת?
יש לו את המחק הגדול שלו שמוחק לנו את כל
העוונות. הוא לא יכול היה לסדר גם את זה, ודי?
לחסוך מאיתנו את הטלפונים והמכתבים וההקפדות
שצצות עכשיו והספקות: “היא כן מחלה? לא מחלה?
אולי היא לא אמרה שלוש פעמים? אולי יש עלי
הקפדה?” אתה כזה אלוקים גדול. למה לא תיקח את
כל הפסטיבל הזה ותמחק גם אותו?
וראיתי אצל הרב יונתן זקס הגדול כזה הסבר מופלא.
ראו את הדתות שבהן הא-ל מוחל על ה-כל. דווקא שם
יש אנשים אלימים ושופכי דמים בצורה שאי אפשר
לתאר. כי כשהא-ל הוא רחמן, הולכים לכומר,
מתוודים ונמחק: ״אמרתי לה כך וכך״, ״גזלתי לה כך
וכך״. מתוודים וזה מחוק. אנשים לוקחים את החוק
לידיים: מסעות צלב, אינקוויזיציות, רצחנות נוראה,
כי האלוקים הוא ״רחמן אל רחמן״, הוא מרחם ומוחק
הכל. הי, אז מה? היא פגעה בי? ככה תמחק לה את
זה?!
וכאן היהדות עשתה דבר גאוני. היא אומרת לבן אדם:
״תקשיב, אני לא מוחל. זה בידיים שלך״.
כמו שאני עושה בבית לפני יום כיפור. אני מביאה את
הילדים אחד לשני. אני לא אומרת לבן שלי: ״תבקש
ממנו סליחה״. בחיים לא, זו תהיה בקשת סליחה
מעושה (ומאוסה). אני כן אומרת לו: ״אתה מוכן
לסלוח לה?״ ואז הוא פתאום מקבל כזאת גדלוּת,
משיבים את כבודו האבוד, והוא אומר: ״האק. כן. אני
מוחל לה, אני מוחל לה״. זה וואו, זה וואו.
הקב״ה אומר: ״לא מספיק שמישהו פגע בך, אני גם
אמחק לו? אני מפקיד את זה בידיים שלך״. ואז
פתאום את מביטה ואומרת: ״יא, זה בידיים שלי. ה׳
לא ימחל לה ביום כיפור הזה, אני חייבת להתאמץ,
אני לא אשאיר ככה, יהודייה עם יום כיפור שבעצם
לא ניקה אותה בכלום״. זה מחזיר לנו את תחושת
הגדלות, את תחושת הכבוד האבוד שלנו.
“אבל ימימה, איך סולחים? מה שהיא עשתה לי! מה
שהוא עשה לי…”
אומר המלבי״ם: בן אדם לא יכול לסלוח. אין סליחה
בעולם. הוא כן יכול למחול. מה ההבדל – מחילה היא
מצב משפטי: ״את חייבת לי מאה שקלים, אני מוחלת
לך על מאה השקלים״. זה לא מושג רגשי. רגשית,
אומר המלבי״ם, בן אדם לא יכול לסלוח. כך הוא
כותב: ולא מצינו בעשרים וארבעה ספרי התנ״ך אדם
שמחל לאדם. זה לא אפשרי, אז אל תשקרי לעצמך
שסלחת כי את לא. ״כי אי אפשר לעשות ממה שהיה,
ומלבד זאת, אם את סולחת למישהו כאילו לא היה״.
נורא רע, אז את רעה בעצמך. לסלוח להיטלר? אין
מוסד כזה, אין.
אז מה מבקשת מאיתנו התורה? דבר אחר לגמרי
שנקרא “פיוס”.
“פיוס” – אלה אותיות “יוסף”, יוסף הצדיק ולמעשה,
כל יום כיפור מהדהד את יוסף. הכהן הגדול לוקח את
השׂעיר-עיזים ואומר עליו: ״ ָאָנּא ַה ֵשּׁם, ַכּ ֶפּר ָנא ָל ֲע ֹו ֹנות
ְו ַל ְפּ ָשׁ ִעים ְו ַל ֲח ָט ִאים, ֶשׁ ָעִו ִיתי ְו ֶשָׁפּ ַשׁ ְע ִתּי ְו ֶשׁ ָח ָט ִאתי.
מהו ה- ָאָנּא הזה? הגמרא אומרת: זה ה- אנא בשם״,
ָאָנּא שאומרים אחי יוסף ליוסף, כשהוא מגלה להם
הם מיהו. ״ ָאָנּא, ָשׂא ָנא ֶפּ ַשׁע ֶאַחיÍְ ו ַח ָטּ ָאתם״,
אומרים לו. השעיר שסומך עליו הכהן את ידיו ביום
כיפור, הוא כנגד אותו שעיר ששחטו האחים וטבלו
בדמו את כותנות הפסים של יוסף ואמרו: ״ ָט ֹרף
טַרף״.
מה עושה יוסף? הוא לא אומר להם: ״סלחתי לכם״,
ממש לא, הוא אומר להם ההפך: ״ ַא ֶתּם, ֲח ַשׁ ְב ֶתּם ָע ַלי
ָר ָע ה; ֱאÎִ ק ים ֲח ָשָׁבהּ ְל ֹט ָבה. ְל ִמ ְחָיה ְשׁ ָל ַח ִני, ְל ַה ֲחֹית ַעם –
רב״.
יוסף מלמד אותנו פיוס. זה לומר: ריבונו של עולם,
תראה לי איך מהעלבון הזה, מאובדן הכבוד הזה, אני
מוציאה ִמ ְחָיה, אני מוציאה כוחות ְל ַה ֲחֹית ַעם -ָרב (או
כמו שאני קוראת לזה: ָלה ָפוך את הנאחס לנכס).
ואז את מגיעה למצב שנקרא ב-13 מידות של רחמים
״ֹנ ֵשׂא ָע ֹון״. קחי את העיווּת (מהמילה ” ֹעוון”) שקיים
בחיים שלך ושׂאי אותו למקום של ְל ִמ ְחָיה – איך זה
גרם לי להיות אישה מחיה אנשים.
כשאנחנו מתחתנות, קוראים לזה ״נישואין״. הוא
נושא ואת נושאת וכל אחת היא נושאת עוון, וכל גבר
נושא עוון. הוא מתחתן עם משהו שיהיה מעוות
בעיניו. בן הזוג אף פעם לא מושלם, ואנחנו צריכים
לשאת. השבוע באחד הכנסים אמרתי לנשים: עכשיו
אתן “נושאות עוון”; הוא עצלן – תשאי את זה
למעלה: “הוא לימד אותי לעשות דברים בלי היסטריה
ובנחת רוח״. הוא כעסן – ״כן, אבל הכעס שלו על
הילדים זה ממש אכפתיות. הוא לא אדיש״. אנחנו
חייבים להגיע למקום של פיוס. שימו לב לדיוק – לא
להגיד על הרע שהוא טוב, אלא להגיד: ״ ְל ִמ ְחָיה,
ְל ִמ ְחָיה״.
הבן שלי, יוסף חי עליו השלום, בהיותו עובר בבטני
הרופאים אמרו לי: ״תקשיבי, הוא לא יחיה״.
ואני אמרתי שבטח שיחיה. אנחנו נראה לרופאים.
קראתי לו יוסף חי, כי גם על יוסף אמרו שהוא טרוף
טורף ובסוף אבא שלו אמר: ״ ֹעוד ֹיו ֵסף ְבּ ִני ָחי״.
הבן שלי בסוף הוא לא חי, לצערנו, וכשאני בצער,
כשאני מרגישה כמו שעיר לעזאזל, אני שומעת אותו
לוחש לי את המילים האלה מלמעלה: ״ְו ַע ָתּה, אַל
ֵתּ ָע ְצבוּ. אל תיעצבי, אמא, כי ְל ִמ ְחָיה ְשׁ ָל ַח ִני ֱאÎקים,
ְל ַה ֲחֹית ַעם ָרב. אמא, אני רוצה שכשאת תפגשי מישהי
כמוני, שבורת לב (כי הלב שלו היה שבור. יוסף חי
נפטר ממום בליבו), את תוכלי להחיות אותה, כי את
כבר יודעת מה זה מישהו חולה לב, אמאל׳ה. את
יודעת. יאללה, תעשי עם זה משהו. ְל ַה ֲחֹית ַעם ָרב״.
תבדילי את עצמך אני קוראת לזה ” ְבּ ִדיל ַוַיּ ֲעבר”.
מהבן-אדם שעוול כלפייך ותעברי למקום אחר, למקום
של פיוס. או ְל ִמ ְחָיה. תמצאי איפה ְל ִמ ְחָיה ְשׁ ָל ַח ִני,
איפה מסתתרת כאן השליחות שלך.
ובבקשה, תפסיקי להגיד: ״אני שעיר לעזאזל״. לא
קוראים לזה ככה בחז״ל, אלא ״שעיר המשתלח״, יש לו
שליחות בעולם. וכשם שהתקדש שמו של הקב״ה
מהשעיר שהלך לה׳ ביום כיפור, כך הוא מתקדש
מהשליחות של השעיר האחר שיש לו באמת שליחות
לא סימפטית, אבל הוא למחיה, הוא למחיה.

הלוואי שנזכה להתפייס עם חיינו, להסתובב כמו יוסף
בעולם – אנשים שנושאים את העוון, את העיוות
שבחייהם, למקום של החייאת אחרים.

השארת תגובה