“עולם ווירטואלי” גיליון 58 | חנוכה תש”פ

כסליו, חנוכה תש”פ

איפה הסטטיסטיקאיות שעברו בהצלחה בגרות ומבחנים? אפשר לשאול משהו?
כמה שמות יש לאדם אחד במרחב האינטרנטי? כולם שמות בדויים? אחד מהם הוא אמיתי?
כמה חשבונות מיילים יש לאשה ממוצעת?
מה אחוזי התמונות שלא עברו ליטוש פוטושופי?
מה הסיכוי שמידע שחיפשתי יהיה מדויק לאמת המציאותית?

משהו לא טוב קורה לנו. הכל נהיה ווירטואלי, אפשר להגיב ל”בלוג” תחת השם של השכנה. אפשר להקיא מילים בלי שם ובלי אחריות. אפשר להתחבר לפורום “נשים” ולהיות בכלל “נערה” (“במקרה הטוב”, התכוונתי). במרחב האינטרנטי אפשר לעשות הכל ובמרחב האישי אין כח לעשות כלום.
זה לצד זה עשה אלוקים. יותר אפשרויות במסך, פחות כח בידיים. יותר מילים כתובות, פחות תקשורת מילולית.
חיים בשני רבדים. כאן ושם. אמיתי ומדומה. קיים ו”נדמה לי”.
לא היה אכפת לי שזה יהיה כך לולא קראתי את הדבר הבא:
“מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים וטמאים ביד טהורים וזדים ביד עוסקי תורתך” למה לא מספיק לומר “טמאים ביד טהורים” מה התוספת של “זדים ביד עוסקי תורתך”??
***
לא היה שם מסכי מחשב ומרחבים וירטואלים, אבל “ארץ נדמה לי” היה גם היה. זה מה שהיוונים ניסו לעשות: “סטארט-אפ של גם וגם” תהיו “מתיוונים” כלומר: יהודים-יוונים. פה ושם. שומרי מצוות אבל צמאי תרבות. יהודים אבל בלי הלכות. לא הפריע להם שיהיו יהודים, אבל שלא יהיו “רק” יהודים. זה לא.
ומי היו המכבים? אלו שהיו כאן ורק כאן. לא הסתתרו תחת שמות בדויים, לא התחבאו מאחורי לבוש יווני. לא הפסיקו לרגע להיות רק “טהורים”. רק “עוסקי תורתך”, מרימי דגל “מי לה’ אלי”. זו הסיבה (אחת מהסיבות) שאנו מפרטים על דרכם של המכבים, מדייקים ביכולות שלהם: חלשים מול צבא חזק. טהורים מול טמאים ועוסקים בתורה מול ה”זדים” – מול אותם אנשים שבמזיד קרי: בכוונה, באו להטעות אותם. המכבים שמרו על גבול ברור. כ”כ ברור, שכולם ידעו שהמכבים הם לא יוונים. והמתיוונים הם לא יהודים.
מה התרופה לחיים בשני רבדים? לעולם דמיוני, בו אפשר לכתוב הכל? להעלאת תמונות שאין ביניהם ובין המציאות שום קשר? הדלקת הנר!
המצווה בחנוכה להדליק נר. להעלות אור. להתבונן בו. שיהיה הכל מואר וברור, חד וחזק. תהיה אתה. תהיי את. תתגאו במסורת.
גלות יון מסמלת את החושך “וחושך על פני תהום” – זו גלות יוון (בראשית רבא ב,ד). ובספר “בני יששכר” (מאמרי חודש כסליו טבת – נר מצוה) מובא שמלכות יון נקראת חושך, כמו שאמרו רז”ל: “כסיל בחשך הולך” (קהלת ב יד), אדם טיפש מנסה להסתתר, להתחבא. היוונים רצו להגביר חכמות חיצוניות שיסתירו את ה”פנים”-הפנימיות ובכך לבטל את חכמת התורה שהיא “אור”. הם ניסו לגרום לנו להסתיר את הזהות היהודית שלנו. על כן בשעת הנס – “ויאמר אלוקים יהי אור” (בראשית א ג), נעשה הנס במנורה המאירה בדרום, צד שכולו אור כל ימות השנה. ותקנו את הדלקת הנר לדורי דורות להגביר אור התורה וחכמתה ולבטל חכמות חיצוניות, להאיר את חשכת יון היא כסילות ההסתרה וההחבא.

יש יתרונות למרחב הווירטואלי, אבל יש בו כ”כ הרבה סכנות. חייבים להדליק נר ליד כל מילה כתובה. חייבים להתבונן היטב, להבין שכסיל – הולך בחושך. אבל חכם – הולך באור. לא מתחבא. האנונימיות ברשת – זו אשליה של מוגנות. לפעמים האשליה הזאת מתבררת כמסוכנת. לא להיסחף אחרי כל מידע שמופיע שם, לא הכל משקף את האמת.

אין פתרונות קסם לדור שיושב בחושך. לדור בו “חכמת יוון” משכנעת אותו להסתתר, להיות “לא הוא”, חוץ מהפתרון היהודי של הדלקת הנר. של אור תורה. של אור האמונה.
להצית בעוצמה את האור שבי ולהיות “אני”.

חנוכה מלא אור!

משכמה ומעלה – מושגים מעולמה של שורדת

עולם ווירטואלי

עולם ווירטואלי משמעותו עולם לא מציאותי. לא אמיתי. נעשה בדרך של חיקוי או הדמיה; מדומה.

לרוב הכוונה להתרחשויות ברשת האינטרנט, אינו מתרחש ב’עולם האמיתי’.

העולם הוורטואלי מאתגר את ההורים, המחנכים, והעסקים בהיותו דינאמי, ממכר, לא אמין ובלתי צפוי.

שכמיה – דיאלוג מטופלת מטפלת

שאלה: כ”כ קשה לי עם הזהות האמיתית שלי, מה הסכנות בזהות “ווירטואלית”?

תשובה:
היכולת להתבטא בחופשיות ללא צנזורה, וללא התחשבות בצד השומע, היא ודאי משחררת ומרגיעה. כאשר אפשר “להשפריץ” ללא מעצורים, זה תענוג גדול שבודאי נותן מענה טוב באמצע הלילה כאשר א”א לישון והזיכרונות הקשים מעלים את התוקפנות והחרדה.
נכנסים לאתר ללא צורך להזדהות.
אין צורך לדייק בפרטים.
אין צורך להתחשב בשומע.
אז מה הבעיה?
יש שני קשיים מרכזיים לנשים שנפגעו, שמשאירים את החותמת של סבל וכאב, הרבה אחרי שהפגיעה הסתיימה. הם מהווים את עיקר הקושי לחזרה לחיי שיגרה. האחד, זה הפגיעה בקשרים בינאישיים. האימון הופר. נשים מוצאות את עצמן חרדות מקשר אינטימי וארוך טווח. מרגיש לא בטוח. משהו השתבש.
תחום שני שנפגע, זה הזהות. יש פיצולים ומסיכות שונות. מי אני? זאת שיודעת להדביק “פרצוף” וללכת איתו לעבודה. זאת הפחדנית שמתעוררת מכל רעש? האמיצה שמסתובבת ברחובות חשוכים ומסוכנים בלילה במקום שאמיצים אמיתיים לא מעיזים להסתובב?
החוויה הווירטואלית מחזקת גם את הראשון שצוין וגם השני.
קשרים בינאישיים זמניים, אנונימיים נותנים מענה מאוד זמין. היום קיים, מחר לא. אין מחויבות. אף צד לא לוקח אחריות. זה לפעמים מבלבל כי זה מרגיש בטוח. אבל יש אנשים שמציגים את עצמם כסימפטיים ואמפאתיים. הם יודעים כמה אישה באמצע הלילה חרדתית ונזקקת. אבל זאת בדיוק הסכנה. היא נקראת “ניצול” הכוונה למצב בו אדם (איש או אישה, ולפעמים גם לא יודעים עם איזה מין מדברים) יודע שיש אישה נזקקת בצד השני של הקו. תמורת ה”נתינה ” עלול לבקש בחזרה טובה. ממש קטנה בהתחלה. אסירי תודה לאותו בן אנוש שהיה איתנו ברגעים קשים באמצע הלילה, ונענים ברצון. החמלה גוברת. “רק” ביקש(ה) משהו קטן, אחרי שעשה עבורי משהו גדול…וכך “נופלים ברשת”. לפעמים הדברים הקטנים הופכים להיות גדולים. יש אפילו איומים שנעזב אם לא נמלא את הבקשה.
מפחיד. !! קשר של ניצול ואשלייה.
תחום השני זה הזהות. הרשת היא בית לאלפי אנשים מחופשים. בטפול מנסים לתת אומץ לגלות “מי אני באמת”. להרגיש ולחוות את העולם האמתי, מבלי להתחפש כדי לברוח מעצמי ומהעולם. להעז להיות מחוברת למחשבות שלי.
החבור לאתרי תקשורת באינטרנט, גם שהם תמיכתיים, מגבירים את השימוש במסיכות. אין צורך להיות “את”. אין אחריות אפילו להשתמש באותו שם או אותה זהות. את לא צריכה להתחייב להיות את.
הקשר הזה מנציח את הבריחה לניתוק מעצמי. כיף להתבטא מחופשת, אבל זה מרחיק את הנפגעת מהשגת הזהות האמיתית שלה.
ב”על הניסים” אין אזכור לניצחון. חג החנוכה לא מוקדש לניצחון, מוקדש לאלה שנלחמים ולא מתייאשים מהמאבק לחיים איכותיים ואמיתיים. נלחמים מעטים מול רבים, עם מעט תקווה מול הר ענק וגדול. ואז ה’ מגיע ונותן כוח. אפילו “לקצת” ול”מעט” יש בסוף אור גדול.

חנוכה שמח לכולן וישועות מהירות.

“משכני אחריך”

יושבת בחושך, עמוק במערה,
כלפי חוץ – כאילו שגרה.

מסתובבת בשם בדוי ומעטה ‘מחופש’
רק לא לפגוש את ה”עצמי הנתפס”**

אבל אתה שיודע את הלב ושברו
תדליק את האש ותאיר לפתחו.

יספיק לו השמן לנר התמיד,
וה”אני” יתגלה, אמיתי ועמיד!

**מתוך תיאוריית האישור העצמי

השארת תגובה