“קושי” – גליון 53 | אדר ב’ תשע”ט

שורדות כותבות מנסיונן

פורים, תשע”ט

“המולך מהודו ועד כוש”.

קצת לפני שמרעישים בטפיפות רגליים או משתעלים בין קריאה לקריאה, מסתובבים בחוצות פרס ומדי ולומדים על שתי ממלכות שכפופות לאחשורוש: הודו וכוש. למה הוזכרו שתיהן? למה לא אחרות? אולי כדי לרמז לנו על שני מצבים בחיים: “הודו וכוש” -“הודיה וקושי”. שתיהן כפופות למלכו של עולם ושתיהן הן חלק מהסיפור.
אמר ר’ יודן ור’ לוי בשם ר’ יוחנן: “כל מקום שנאמר במגילת אסתר “מלך אחשורוש” באחשורוש הכתוב מדבר, וכל מקום שנאמר “מלך” סתם,  במלך מלכי המלכים הכתוב מדבר”.
הקב”ה מולך בהודיה ובקושי, כשטוב לך או מורכב, בחושך ובאור. בהסתר ובגלוי.
לעיתים אנו חוששות מהטוב. הוא נושף לנו בעורף, שמא מאחוריו ממתין לנו הרע. “לא יכול להיות שיהיה לי רק טוב”. אומרת שורדת. “אני מפחדת כשטוב לי, כי אני מבינה שזה זמני” שומעים מאחרת. “עדיף שלא יהיה טוב מאשר להתאכזב כשהוא חומק וחולף”. מכירות?
“רק טוב” זו אקסיומה של גאולה שלמה. וזה עוד לא. עכשיו את פוגשת גם הודיה וגם קושי. זה לצד זה. באופן פלאי בסוף הימים רואה האדם שהכל מאוזן ושניהם משלימים את מגילת חייך.

כשמרדכי היהודי מסרב להסכים עם אחיו ומתנגד למשתה, הם אומרים לו:”עזוב, מי צריך לבלוט, מי צריך שינוי, לא יקרה! וגם אם יקרה, זה לזמן קצר, אז בשביל מה?” והוא עונה להם: “עכשיו זה זמן של קושי, אל תמציאו לזה שם אחר כאילו זה טוב. זה קושי. והקושי הזה ישתנה ויבואו ימים אחרים,  ימי הודיה. נכון גם אלו יתחלפו, אבל אחרי שהם יחלפו ונפגוש בקושי הם יתחלפו שוב להודיה.
אור הפלורסנט לא מסיט את חושך הלילה. אחרי הלילה בא אור, ואחרי האור שוב לילה והמלך ש”משנה עיתים ומחליף את הזמנים” – נמצא כאן. ככה זה. הדריכות לא תעצור את הקושי, והצער לא ימנע מהטוב להגיע. לפעמים אנחנו טועות לחשוב שהמחשבות שלנו מולכות על הודו וכוש. הם לא. רק “הוא” מולך שם. “הוא” ולא שליח. “הוא” ולא אחר.
אל תפחדי מהטוב. כי הוא טוב. תהני ממנו. תשאבי כח. את צודקת שמן הסתם יהיו גם ימים קשים, אבל קושי הוא לא רע. קושי הוא מאמץ, קושי הוא התמודדות קושי הוא “המבוא” להמשך. ובזמן שטוב לך, את אוספת כח לימי ה”כוש” עד שיחלפו והתחלפו שוב בימי הודיה.
“והימים האלו נזכרים ונעשים בכל שנה ושנה” אלו ימים? הימים של הנס או אלו שקדמו לנס? שניהם. זה לצד זה משמשים בערבוביא.
במדרש אסתר רבה פרשה א אות ד מדובר על מיקומן של המדינות: “מֵהדּוּ וְעַד כּוּשׁ” והלא מהודו ועד כוש דבר קל הוא = המרחק ביניהן קטן…” הדברים נאמרו כלפי השליטה של אחשורוש. כשם שמלך מהודו ועד כוש כך מלך על כל 127 מדינות. עבורנו זה עוד תזכורת שהמצבים הם סמוכים, לעיתים אנחנו בהודיה לעיתים בקושי. “ואלו ואלו דברי אלוקים חיים”. שניהם רצון ה’ ובשניהם גם אנחנו צריכות למלוך.
הרמ”א בפירושו “מחיר היין” כתב שפסוק זה כולו מדבר על האדם, שיש לו בחירה לעשות טוב או רע, מיום שנולד (הודו, מלשון הוד) ועד ליום מיתתו (כוש, שהוא מחשיך את הבריות). המחלוקת בין רב לשמואל האם הוא “מלך” מתחילת העולם ועד סופו או שמא “מלך” רק בשתי מדינות סמוכות זו לזו ועונה על כך שהאדם הוא עולם קטן, ולכן שליטתו של האדם מתחילת חייו ועד וסופו נקרא עולם שלם. מצד שני זו תקופה קצרה מאוד של האדם לשלוט על חיו, ולכן בעצם רב ושמואל לא באמת נחלקו ביניהם, אלא יש בדבר שתי נקודות הסתכלות על שליטתו של האדם.

ימי הפורים מזכירים לנו כי מי שברא את “הודו” ברא את “כוש” ושניהם סמוכים.
וזה לבד סיבה לשמוח…

 

משכמה ומעלה – מושגים מעולמה של שורדת

קושי –  מצב הדורש מאמץ.

קושי “לוקח” מאיתנו כוחות אך יש בו גם אפקט נתינה, פוטנציאל של צמיחה.
כאשר נתקלים בקושי זו הזדמנות לשינוי, להערכות מחדש וליצירתיות שתוביל לעליית רמה ושיפור גדול שלא היה קורה ללא הקושי.

קושי אמור לעורר אותנו לבדוק במה נוכל להשתפר. קושי הוא הזדמנות לעשות משהו חדש, לעשות משהו יותר טוב, הוא הזדמנות – לא בעיה.

הקושי עושה איתנו טובה ומעיר מתרדמת ההרגל. מחייב להיות טובים יותר.
קושי מאלץ אותנו להשתפר, לחשוב מחוץ לקופסא ולהתמודד.
קושי הוא הזדמנות לבדוק את הפעולות שאתה עושה ביחס לתכלית שלהן ולראות האם ועד כמה הפעולות משרתות את התכלית, קושי הוא הזדמנות לחשבון נפש, לבדיקה מחודשת, להתחלות חדשות ולשיפורים, קושי הוא הזדמנות להצלחה שמובילה להודיה.

 

שכמיה – דיאלוג מטפלת מטופלת

שאלה: התרגלתי לקשיים. אין לי מושג מה עושים כשטוב. זה מפחיד אותי שיהיה לי טוב.

תשובה: לפעמים הרע כ”כ מוכר. יש לו את החוקים ואת ההתנהלות שלו. זה קשה, אך כפי שאמרתי, מוכר.
בכלל, כשעייפים מלצפות לטוב, לומדים שאם יש רע, סימן שלא מגיע לי טוב ומתרגלים לחיות עם הקושי. אבל אז ,לעיתים קורה טוב, שלפעמים אפילו נמשך כמה זמן והוא מפחיד ולא מוכר. יודעים להסתדר עם הקושי, לא יודעים איך להסתדר עם הטוב.
אחרי כ”כ הרבה שנים של שכנועים עצמאיים ש”לעולם לא יהיה לנו טוב ורק הקושי מנת חלקינו”, איך אפשר לחשוב אחרת?
יש מצבים שהצורך לשליטה מביא אותנו לגרום לטוב להתקלקל. כאילו עדיף שהקלקול יהיה באשמתי. בגללי. בשליטתי.
זה מובן וכואב אבל אפשר אחרת.

קודם כל זה להכיר במחשבות הללו כ”נורמליות”. אנחנו יודעות להגן על עצמינו, וטוב שכך.
יותר קל להגיד “רע לי וזה מגיע לי” ולהאמין בדברים, מאשר “רע לי ומגיע לי טוב” (מי אני שאחשוב שמגיע לי טוב! ואם באמת היה מגיע לי – היה לי, לא?)
כמו כל שינוי, גם שינוי מחשבה לוקח זמן. אנחנו באופן אוטומתי ממשיכות לחשוב כמו שתמיד חשבנו. קשה לשנות הרגלים.
כדי להגיד שמגיע לי טוב, אני צריכה להאמין שאני מספיק טובה, שיגיע לי טוב. מאתגר. לא?
ואם כרגע טוב לי, ללא שאני באמת ראויה לכך? אפשר להתרכז בעושה הטובה ולא בי – מקבלת הטובה. זה מביא להכרת הטוב.
בשימוש בהכרת הטוב כלפי אדם או הקב”ה “עושה הטוב”, אין דווקא הצהרה שאני טובה. זה רק הכרה בכך שטרחו, או שקלו איך לעשות לי טוב ואני מכירה בזה. אולי לא מגיע לי טוב, אבל מגיע למי שעשה לי את הטוב, לעשות טוב . ואני מודה על כך שבחר לעשות את הטוב לי.
לא חייבים לומר: “אמאלה, חיי משתנים לטובה”. מספיק להתמלא בתחושה חמימה ובהודיה אמיתית, שמישהו טרח לשים לב לצרכים שלנו. אנחנו לא שקופים.
וגם אם יבואו ימים אחרים, לא חייבים להתעסק בהם עכשיו. כרגע להתרכז בהערכה כלפי עושה הטובה.
שבפורים זה, יהיה הרבה על מה להודות, ושנוכל לקבל את הטוב בלב שמח, ותמיד לזכור, קשה לחיות שטוב ורע מתחלפים, אבל הרבה יותר קשה, כשרק רע.
פורים שמח!!!

“משכני אחריך”

יצאנו לסיור בשתי ממלכות,
שהן חלק מטיול מורשה.
אין יוקר ואין הנחות,
הכל מאוזן: קל-וקשה.

בהודו הלב מתרונן בשירה.
בכוש – הטיפוס הוא תלול
ומלכו של עולם מציב לך שמירה,
רק כך מסתיים המסלול.

פשטי את ידך, לו לבדו.
על אף היותך “העני ממעש”
ספרי בעמים, ספרי את כבודו,
“עד חצי המלכות (לך) תעש”.

השארת תגובה