גיליון 44 “ואתה הוא מלך” – אלול תשע”ז

שורדות כותבות מנסיונן

ערב ראש השנה, שלהי תשע”ז

רגע לפני שהחזן שואג בקולו ה-מ-ל-ך ואת מקיימת מצוות היום וממליכה את ה’, הרשי לעצמך לקחת דקה של מחשבה ולצייר בעיניך את טקס ההמלכה. לא במדויק, לא באותה עוצמה אלא כמו שקרוצי חומר יודעים לצייר: במגבלות השכל והזמן.
…” כרכרה הדורה מזהב, מנעימה בנעימה חודרת נפש, ממתינה לקלוט את “שכינתא דקדושא”. רבבות צבאות ה’, רבבות, (את בכלל יודעת מה זה המספר הזה?) רבבות, לבושי לבן, באצילות השמורה למלאכים, ממתינים לטקס ההכתרה. את עומדת באיפה שהוא (נו, תלוי במעשים) מנסה להכיל את המראה אבל את לא יכולה. הכל כל כך זך וטהור ונקי ומרגש ונוגע ואת באמת רק בשר ודם. את משתמשת בכוחות שלא ידעת על קיומם ומצטרפת להכרזה הנשמעת מקצה העולם ועד קצהו “ה’ מלך, ה’ מלך, ה’ ימלוך לעולם ועד” אח”כ את נאלמת דום לקול המית המלאכים ומשפשפת עיניים ממראה ההוד. באותו רגע את יודעת בידיעה גמורה ש”ה’ הוא האלוקים” “והיה ה’ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה’ אחד ושמו אחד”. ואם הוא מלך מה את? אולי עבד. אולי שפחה. ילדה שעומדת בצד ולא יודעת נפשה מרוב עומס רגשות.
כאן, או אחרי כמה משפטים נוספים, יש נשים שמבקשות לעצור את המילים. “סמכות ומלכות וחובה ושליטה” אלו מילים שהמוח לא תמיד יודע לתרגם נכון. מי שנפגעה והופעלה עליה סמכות שלא בצדק, קטלגה במוח את ההיררכיה באופן ,אולי, מעוות. ואם מישהו התנהג כאילו הוא “מלך” ומחק את קיום האישה, אז בכלל המח משתולל.
גם את לפעמים לא מעיזה לחשוב על “מלכות ה’ “? בפיוט נתנה תוקף, גם את מרגישה את אפסיות האדם אבל לאו דוקא את הגנת הבורא? גם לך קופצות לראש שאלות שנולדו בפגיעה ולאחריה? כן? כדאי לך לעמוד ליד הכרכרה ההדורה מזהב ולשאוג עם כולם ה-מ-ל-ך. אבל אחרי שתקראי את הדברים.
בהקדמה של artscroll למחזור ראש-השנה מובאים דברי הגאון מוילנא שמשמעות “מלך” מתחדדת ע”י ההבחנה מהו מלך ומהו מושל. מלך נבחר ע”י העם, מושל כופה את עצמו עליהם. מלך נבחר.
שומעים אותך אומרת בלחש: “אבל לא בחרתי”. תדעי: את כן! “ומלכותו ברצון קיבלו עליהם משה ובני ישראל…”
וכי מה שאת לא זוכרת – לא קיים??? ומה ששכחת, איננו עוד?
את בחרת במלך מלכי המלכים ומוקיעה מושלים.
מושל צריך לשלוט בך. מלך צריך שאת תשלטי!
מושל ניזון מהחולשה שלך, מלך רוצה “נתינים” חזקים.
מושל מגיב מיד, מלך מאריך אף.
מושל מפחד לרומם אותך. מלך מחפש לעשות זאת. מושל מפחד לרומם אותך כי אם יהיה לך כוח, ויותר תכירי אותו, את מאיימת עליו שמא לא תעשי רצונו.
מלך מרומם אותך שיהיה לך הבינה להכיר אותו, כי גלוי וידוע לפניו שרק אם תכירי אותו והנהגותיו באופן מלא, תרצי לקבל את מלכותו…

את פגשת “מושל” אכזר, בואי לפגוש מלך רחמן.

“יראת הרוממות” קימת רק במלכות ה’. כשנפעמים מהנהגת ה’ בעולם מתרוממים. וצדיקים אף מגיעים לדרגת רוח-הקודש. אין דיכוי לשם דיכוי. אין. אין צער רק כדי לצער. אין. אין סבל רק כדי שתדעי שהמלך יכול לייסר. אין. יש “נתת ליראיך נס להתנוסס” (תהילים) נס הוא נסיון שבא להרים את האדם, לא לדרוך עליו חלילה. “הוא היה אומר עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו” (מסכת אבות) הרצון הסופי ותכלית מטרת המצוות, שיהיו לך זכויות כדי להענות לכל בקשותיך. להענות להם, לא להתעלם מהם. זוכרת מה עושה פוגע? מבטל את הרצונות שלך. מלך מחפש למלא אותם.
בעל המסילת ישרים בפרק כ”ד בביאור יראת החטא מביא מהי יראת הרוממות. על פי דבריו, יראת הרוממות היא תחושת יראה המתעוררת באדם בעומדו מול רוממות ושגב, יראה שאין בה איום גוף. תחושה מעין זו מוכרת לכל אדם כשהוא נפגש בתופעת טבע פלאית. “וככל שהירא יבין את גודלו ונוראותו של הבורא, תגדל יראתו עוד”. (שם) להבדיל מיראת העונש, יראה כזו לא מפחידה ומרתיעה את הירא, והוא לא היה מעדיף להתחמק ממנה, אלא אדרבה – הוא יחפש להתמלא ולהיפגש שוב ושוב בגודל ושגב מלכותו יתברך.
את חיבת להגיד למוח שעושה לך פרובוקציות ומאלץ אותך להתרחק מכל סמכות ושליטה, שאינו דומה מלך בשר ודם למלך מלכי המלכים. לא דומה. לא כמו. “רצה הקב”ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות” ובמילים של הכתרה: המלך רוצה להתארח אצלך, גם את רוצה, נכון? בשביל זה צריך לסייד את הבית, לאטום נזילה, לקנות מצעים, לרפד כסאות. וזה מה שאת עושה פה בעולם כדי להביא אותו אליך. איך אומרים בברסלב “הכל תיקונים”.
רוצה אותו בבית שלך? גם הוא רוצה לבוא. עובדה שהוא קורא לך: “פתחי לי, אחותי, רעיתי, תמתי” את! את תמה! זכה ושלמה! כל הזוהמה שדבקה בך, היא מסיוד ושיפוץ. הכל חיצוני. את שיפוצניקית איך לא תתלכלכי אבל מבפנים, מבפנים את “תמתי”. רק החליפי בגדים ובואי. מיד כשאת יוצאת מחכה לך הפתעה.

ר’ יהודה הלוי כתב שיר על מה שמחכה לך ושלמה כהן הלחין מנגינה מרגשת,

“…דרשתי קירבתך
בכל ליבי קראתיך

ובצאתי לקראתך
לקראתי מצאתיך”

את רק יוצאת לקראתו והנה הוא בא לכיוונך עם פמליתו, כשזרועותיו לך פרוסות
ופתאום את אומרת בטבעיות ובקול “ואתה הוא מלך קל חי וקים”!

משכמה ומעלה – מושגים מעולמם של שורדות

מלך, מושל, מנהיג
יש מילים שונות הבאות לבטא היררכיה, בה מספר אנשים מקבלים את דרכו של אדם יחיד.
יש צורות שונות של מנהיגות. שמדברים על “רודן” מתכוונים לאדם שכופה את הנהגתו על עמו (או על כל קבוצה, אפילו על יחיד) בכוח הזרוע שלו. האיום והפחדות הם דרך לשמר את משרתו. לפי הגאון מוילנא, אלה נקראים “מושלים”
לדבריו, מלך חייב להבחר. רק רצון העם משאיר אותו במלכותו. כמובן שיש חוקים ומשפטים, אבל היות והעם מבין שנועדו לטובתו, העם מרצון מקבלים את עולו עליהם. הגר”א מביא לדוגמא את מלכותו של דוד המלך.
מלך ממליכים. בראש השנה אנחנו ממליכים מרצוננו את הקב”ה. אם לא נמליך אותו, הוא לא יהיה מלך. בריאת העולם נחשבת מיום השישי בו נברא האדם, כי רק עם בריאת האדם נברא הפוטנציאל להמלכת ה’. רק אם נקבל מרצון את התורה והמצוות, הוא יהיה מלך. אנחנו העם ממליך והמבקש שיעשה לנו דין.
יכולת הבחירה של העם, היא קובעת אם מדובר במלך או בשליט. ויש לנו בחירה ובחרנו. 

משכני אחריך

אני רק (כ)ילדה קטנה

פעם הייתה הכתרה.
אנשים עמדו ברחובות,
וילדה אחת קיטרה
כמה אפשר לחכות.

אמא הסירה תלתל מהמצח,
והגביה סנטר עמוק וחכים:
“בזמן שאנחנו עומדים כאן נצח
מכינים לנו עוד תפנוקים.”

אז ילדה רקעה ברגליה
בואי נחזור, לא רוצה
ופתאום כמו מאליה
שירה. סוסים. ריצה

“נו תתקרבי”, בת פונה
“עכשיו מחלקים מתנות?”
“לא”, אם עונה, מתונה
“זה עוד לא הפמליה , רק הכנות”

אז ילדה רקעה ברגליה,
בואי נחזור, לא רוצה.
ופתאום כמו מאליה,
היא בוכה ואין מוצא.

אז אמא הסירה תלתל מהעין,
הגביהה סנטר עמוק וחכים:
“אם מה שלא רואים, אצלך – אין
באמת, למה אנחנו מחכים?”

את קטנה מדי ילדה,
כשזו תפישת עולמך
חזרי הביתה. תגדלי חמודה
ועד אז? אשמור מקומך

— — —
אני כמו אותה ילדה
קטן לי המח מאז הפגיעה
קשתה הצפייה וה”המלכה”,
אני הולכת באמצע התפילה.

כשאתה בא. מלך. אדון.
אני לא בין ההמון,
תעבור לי ליד החלון
רק אתה יודע למצוא אותי שם.

 

שכמיה – דיאלוג מטפלת מטופלת

שאלה: איך אפשר לנתק את הקשר שעושה המוח בין מלכות למלכות. אני יודעת שאינו דומה בשר ודם למלך מלכי המלכים ובכל זאת כל מילה היא טריגר וכל הכרזת כניעה היא משימה מורכבת עבורי.

תשובה: יש מילים שתמיד מקשות על שורדת  ולעולם ממשיכים להוות טריגר. “כניעה”, “חייבים”, “ריצוי”    משמעותן מתחבר במוח לרגשות של השפלה, חוסר אונים, תסכול, שנאה וייאוש.
הרבה ממילות התפילה בראש השנה מכוונות בדיוק לרעיון הזה. המוח הלא ממש חכם שלנו, מתקשה להבחין בין המלכת מלך מלכי המלכים, בורא עולם, מקור החמלה ורחמים, לבין מנוול שהשתמש באותם מושגים כדי לשלוט ולמלוך כדי להמשיך ולמלא את תאוותו.
יש שורדות שבמילים “ויידע כל פעול כי אתה פעלתו…” בשמונה עשרה, מפסיקות להתפלל. ככה. המילים פשוט נתקעות.
הקב”ה הוא מלך, לא שליט. יש אנשים שמקבלים את עול מלכותו עם “המודה אני” בגן, ויש דמויות מוכרות כפרעה, שעד יום מותם לא הסכימו לקבל עליהם את מלכות השם. “וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים” מקבלים. לא שמים עלינו. מלכות השם אפשר לקבל רק מרצון (לכן בקבלת התורה כולם נזעקים מהמילים “כפה עליהם הר כגיגית”, והמפרשים כולם נקראים להסביר את השמוש היוצא דופן של “כפייה”) לכולנו עד יום מותנו יש אפשרות לקבל עלינו את התורה ומצוות, ע”י קיומן, או  להמשיך ולמרוד במלכות ה’ ע”י כניעה לתאוות שלנו.
יש לנו רק מלך אחד בעולם שנתן לנו את התורה, כדי שנחיה לפי מצוותיו. ה’ טרח ביום הכי קדוש בשנה, בשיא היום, להזכיר בצורה הברורה ובלתי מתפשרת, את איסורי עריות  (מנחה של יום כפור) משל המלך לא נועד ללמד אדם למלוך או לשלוט באחר, אלא למשול בעצמו!! לשלוט על יצריו. מבחינת “הוא, אף אתה”. לא נועד, כדי שנחקה את גבורת ה’ כלפי אחרים!! רק כלפי עצמינו. אולי נשמע עממי או פשטני, אבל ה’ בצד שלנו! קבלת מלכות השם, פירושו קבלת מצוותיו וחוקותיו, המגנים על זכויות הפרט, האוסרים על הכניעה ליצר התאוות, המביא את האשמים לדין והמענישים את האונס בעונש מוות. מצוות כגון “ייחוד” או הלכות צניעות ונגיעה, נועדו  כדי להגן על נשים מאי הוגנות והפרת זכויותן.
הבקשה להמלכת לה’ מלווה בציון שרק בזמן שה’ מלך, יהיה דין ומשפט הוגן אבסולוטי. מילות התפילה מליאות בקשר שבין מלכות השם לבין עשיית צדק. כל עוד הממשל בידי אדם, לרשעים טוב כי מפחדים מכוחם, נרתעים להעיד נגדם, או חוששים מהנקמה שלהם. שה’ ימלוך בכל הארץ, רק אז יוכלו לשפוט משפט צדק. רק מלך שיודע נסתרים ובוחן כליות ולב יכול לעשות דין צודק.
אין לי אלא לחתום במלים הלקוחות מאותו קטע של תפילה המדגישות את המלכת ה’ כדי שיהיה דין וצדק: “וכל הרשעה כולה כעשן תכלה…כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ”.
בברכה חמה לכל הקוראות היקרות שנדע רק בשורות טובות בשנה הקרובה ושהקרבה לה’ תמלא אותנו בנוחם, תקווה וכוח.

השארת תגובה