דף בית פורומים שורדות מתבגרות איך זה בשבילך שהפוגע הוא אבא/אח ואת פוגשת אותו לעיתים קרובות?

הדיון הזה מכיל 13 תגובות, ויש לו 3 משתתפים, והוא עודכן לאחרונה ע״י  1234 לפני 1 שנה, 5 חודשים.

מוצגות 14 תגובות – 1 עד 14 (מתוך 14 סה״כ)
  • מאת
    תגובות
  • #5846

    יעל

    הפגיעה שלי התרחשה לפני שנים ועברתי טיפול מטורף אבל עדיין קשה לי מוות לפגוש את אחים שלי שפגעו בי. היה להם צו הרחקה ממני שנים, אבל הוא הופסק. זה כאילו שהם רואים את הגוף שלי. ויש בי פחד מהם עדיין…זה נורמאלי? זה קורה לעוד מישהי פה??

    #5848

    ערבה

    זה קורה לצערי, ועוד איך קורה.
    מעבר לפחד, כל מפגש מול הפוגעים(שקורה לצערי המון עקב הקירבה המשפחתית)מציף, מעורר זכרונות כואבים, מעלה את הכעס/שנאה וכל הרגשות השליליים כלפיהם.
    חוץ מזה כואב אימים וחותך בנשמה לראות את היחס הלבבי והכמעט מועדף של בני המשפחה האחרים שחלק מהם מודע לפגיעה ובחר להתעלם ולהתכחש אליה, ומה יותר קל מלהטיח בי שאני היא זו שצריכה להתגבר, ומה שהיה-היה(ציטוט).
    נגעת לי בנקודה כ”כ רגישה, כי אחת הסיבות המאד חזקות שבגינה אני כ”כ שונאת את פסח-חוץ מהסיבות שכל אחת מאיתנו מרגישה כלפיו היא שבדיוק בתקופה הזו לפני כמה שנים הסיפור שלי התפוצץ בצורה מאד לא נעימה וכואבת שלא אלאה אותך לקרוא אותה. לא אשכח את הרגע הזה שאבא שלי קרה לי החוצה לרכב וכשנכנסתי ראיתי אותו בפעם הראשונה בחיי בוכה, וכמעט שמחתי שהנה סוף סוף יש הבנה למה שעברתי..אבל זו היתה שמחה מוקדמת כי התגובה היחידה שלו לענין היתה שארחם על…ושאזהר ש…(שם הפוגע) שלא ידע שמישהו יודע כי אם הוא ידע הוא לא יעמוד בזה(הפוגע) והוא יתמוטט.
    בזה תמה התייחסותם לנושא.
    בנתיים מי שהתמוטט וממשיך להתמוטט זו אני.
    ועם פוגע כזה ואחר אני נאלצת לשבת סביב שולחן חג..
    ועוד קוראים לזה חג שמח???!?
    איך בדיוק??
    סליחה על ההתפרצות…

    #5857

    ברכי

    יעל יקרה,
    אין שום מטרה בעולם לעזור לך לפגוש את התוקפים.
    שום מטרה! שמעת? המטרות של הטיפול הם להחזיר אותך לשפיות, ולנסות לתת לך יציבות ובריאות נפש.
    זה טעות לחשוב שאחרי שנטפל בכל – נוכל לפגוש את התוקפים, בלי להבהל מהם. זה מה שהסביבה הנחמדה שלנו היתה רוצה, כי הסביבה רוצה למחוק את התקיפה, לא נאה להם שתקפו אותך, הם ישמחו לראות אותך מתגברת….
    האמת היא שאחרי שנטפל בכל (אין כזה דבר לטפל בהכל אבל ברעיון) נבין עד כמה התקיפה חמורה, ויהיה לנו כ”כ הרבה תעצומות פנימיות, וחיבור לעצמינו, כדי להגיד לכולם: אני לא נפגשת עם התוקף שלי. לא נפגשת איתו. אפעם. לעולם.!!! ושכולם יסתדרו !
    כשהנתקפת מגיעה לכזה מקום בהיר, לא מתקרבן, יציב, קיים, נוכח, עוצמתי, אז כולם באמת מסתדרים….
    כלומר- יתכן שהסדר יהיה שהיא פשוט מנתקת קשר עם המשפחה, אם זה מה שטוב לה…..או שפשוט דואגים שהתוקף והיא לא יהיו באותם ד’ אמות….
    תנסי להקשיב לעצמך באמת- מה את הכי הכי רוצה? אני בטוחה שבתוכך את הכי רוצה לא לפגוש את התוקף לעולם, אולי את מפחדת להביע את הרצון הפנימי הזה- זה הגיוני, אבל על זה כדאי לך לעבוד.

    אני חייבת לסייג את הדברים ולאמר שיתכן מצב – אני מעולם לא פגשתי נפגעת בריאה שנמצאת בו- שיש כ”כ כוחות פנימיים, וכ”כ הרבה עוצמה פנימית, שלא אכפת לנפגעת לפגוש את התוקף כי היא יודעת שהוא חתיכת זבל, חתיכת בהמה שלא שווה את הפחד שלה, אבל המצב הזה חייב להגיע אחרי תקופה ארוכה של הקשבה אמיתית לרצון הכי פנימי שהוא תמיד ניתוק מוחלט מהתוקף . הניתוק המוחלט, לדעתי, עוזר לנו להגיע למקום קיים באמת. – שזה המקום שחמסו לנו בתקיפה.
    עצם זה שהנתקפת אומרת את הרצון הכי פנימי שלה-זה עצמו מבריא אותה מהתקיפה.
    זה כ”כ מפחיד להגיע למקום הזה…. אני כל כך מבינה את זה…. אבל אני חייבת לכתוב את זה שתבינו שאין שום עניין לעבוד על עצמכם ולהיות נחמדות לכולם. שכולם יהיו נחמדים אליכם!
    ברור שאת נורמלית, יעל. הכי נורמלית בעולם.
    תכתבי עוד. נשמה שלי. מעניין אותי לדעת מה את חושבת.

    ו-ערבה יקרה שלי, תעשי טובה לי ולך, ותדאגי לך למקום אחר להיות בו בחג….

    #5892

    יעל

    היי ערבה וברכי!
    אתם לא מבינות כמה כוח נתתם לי!
    ערבה-גם אצלי זה היה בערך ככה. ההורים שלי הוציאו מאות אלפי שקלים כדי להוציא את אח שלי מהכלא. כל תשומת הלב בבית התרכזה בהם. אני תמיד הייתי הילדה-טובה-ירושלים שהפגיעה לא השפיעה עליה, ושבעצם אפחד לא יודע כלום על מה שקורה איתה.
    וגמני ישבתי חגים רבים ושבתות אינסופיות עם האחים הזבלים האלו סביב אותו שולחן, ונאלצתי גם לצחוק מהבדיחות שלהם. איכס!
    לפני שנתיים, לראשונה בחיי התחלתי טיפול וכל האחים שלי ידעו שהנה, יעל תתחיל טיפול ותפסיק עם הפוזות שלה.
    אבל בעצם, רק נהייתי יותר קשוחה מבחינתם.
    הבנתי שאני לא רוצה להיות בסביבה שלהם בחיים.
    אבל מה לעשות שנולדנו לאותם ההורים, והם קופצים מדי פעם.
    בפעם האחרונה שזה קרה ברחתי באמצע הלילה לים בתל-אביב.
    והרגשתי ממפגרת, כאילו, עברתי טיפול- אז למה אני ככה??? אולי הטיפול לא היה טוב, ככה חשבתי. אז עשה לי טוב לדעת שהרגשות שלי נכונים ושאני לא היחידה שחווה אותם.
    אבל אתם יודעות- לפעמים אני רוצה למות מהמחשבה שאין לי משפחה.
    ערבה, באמת תנסי למצוא מקום להיות בו בחג. עשיתי את זה המון וזה לא רע. זה בטח יותר טוב מלהיות בבית.
    שמחה שאתן קיימות…
    -יעל
    ברכי, אני חייבת לשאול אותך- איך את כל-כך חזקה והכל ברור לך? כמה שנים את בטיפול?

    #5897

    ערבה

    כ”כ שמחה שהצלחתי להועיל לך במשהו. זה נותן לי לא פחות…
    אמנם זו צרת רבים שהיא גם נחמת שוטים אבל זה בכ”א קצת מנחם להרגיש שאנחנו לא בודדות בכל התסכול המטורף הזה.
    אני יודעת שהפתרון האידיאלי בשבילי הוא פשוט לא להיות בחג(למרות שאין לי הרבה לאן ללכת..), אני גם בטוחה שהכי בריא לי פשוט לעזוב את הבית לגמרי אבל עם ואחרי הכל אני כרגע לא במצב שיש בי כוחות לעמוד מול,מול בני הבית, מול התגובות, אין לי כוחות לצעדים כ”כ דרסטיים.
    אז אאלץ להמשיך לשחק גם בחג הזה את משחק המחבואים ,עד יעבור זעם…

    #5903

    ליו
    משתתף

    ערבה יקרה
    אני כל-כך מבינה אותך. באמת זה קשה להתמודד עם התגובות של כל המעצבנים מסביב. זה באמת גורם לנו כל-כך הרבה בחיים לוותר על מתנות קטנות שיכלו לשפר לנו את היומיום…
    אני מאחלת לך שתישלח לך איזו דמות שתגבה אותך, ותוכלי לעשות מה שהלב שלך אומר לך. זה דבר מדהים שאלוקים שלח לי.
    ובכללי, יש אלוקים שם למעלה. ואפשר לדבר איתו על זה. הוא תמיד מקשיב. אף פעם לא נכנס בדברים. תמיד מכיל. לא נבהל כשבוכים לו. ומסוגל לשנות מציאות.
    אהובה,
    יש בך אור ענק
    רואים את זה לפי התגובות שלך בכל הפורומים
    את מודעת אליו???
    אני מקווה שתראי רק אושר החג הזה, ובכלל…
    יעל

    #5905

    ערבה

    יש לי ב”ה דמות שנשלחה אלי משמים והכין תרופה למכה כדי לעבור איתי ביחד את כל שנות הגהינום עלי אדמות הזה, אבל זה בדיוק מה שצורם לבני המשפחה שלי. הם לא מסוגלים להכיל את מה שעברתי. ומה יותר קל מלהפיל את כל התיק שלי עליה?? לא יכולה אפילו לתאר לך איזה מלחמות עולם עברתי איתם. לא התחתנתי הרבה שנים?! זה רק בגללה, הקשר שלי איתה לא נותן לי להתחתן..נו… התחתנתי והתגרשתי?? זה בגללה. אם לא הייתי קשורה אליה זה לא היה קורה. לכי תסבירי לקירות שלואי וזו היתה הבעיה. אנשים משאר בשרם דאגו לכך שלא אוכל להתחתן, שלא אצליח לשאת את הנישואין, שאני לא מסוגלת להקשר לאף אחד, שכל קשר מאיים עלי, מפחיד-הקירות יבינו ויאמינו לי לפניהם. וזה שאני מצליחה להחזיק בקשר איתה-זה נס בהתגלמות. לא ברור למה הוא מגיע לי..
    אין ברירה, לומדים להסתדר גם עם זה, כל החיים לשחק במחבואים-דרך השרדות..
    חוץ מזה שהוא שלח לי קרן אור בשנתיים האחרונות-דמות שמצליחה קצת להזיז אותי קדימה..ולואי ואוכל באמת להגיע למקומות שהלב שלי רוצה ושואף בלי להתחשב בכל המפריעים מבחוץ.
    כ”כ שמחה שגם לך יש דמות מלווה-כי באמת שקשה מאאאד לשרוד בלי.
    אני חושבת שאחת המתנות שקיבלתי דוקא בעקבות הפגיעה היא חיבור לאלוקים, לא תמיד לצערי אני זוכה לחוש בו, אבל כשזה קורה-זה מדהים. לא יודעת איך אפשר בלי..
    בדיוק כמו שתארת. מישהו שאפשר לדבר איתו על הכל, לא לחשוב טרליון פעם איך הוא יגיב ואיך הוא יקבל אותנו, להרגיש איתו נורמלית בכל הזמנים והמצבים. מתנה שלא הייתי מחליפה אותה בעד כל הון שבעולם.
    אם את בקטע-יש ספרים מדהימים שהגיעו לידי בתקופה מאד קשה שעברתי ולא יודעת אם הייתי שורדת בלעדיהם. ומאז הם מהווים בעבורי דלק.הם נקראים “כי אתה עימדי”-פשוט נותנים לחוש בזה.
    מדברים בגובה העיניים, ישירות אל הנשמה ונותנים המון המון כח.
    ותגידי, זה לא המצרך הכי מבוקש בימים טרופים כאלו???

    #6936

    הילי

    איך אתן ממשיכות הלאה? איך אתן בוטחות בגברים? מרגישה כ”כ חלשה לעומתכן, לא פגעו בי מינית רק חיה שנים עם גברים שתלטנים ורעילים , עם אבא שהערצתי ותיעבתי , עם מילים שלא הרגו אותי רק שינו אותי, כיבו אותי הטמינו אותי כ”כ עמוק , שכשאני מסתכלת פנימה באמת כל מה שאני מוצאת זה ילדה קטנה ומבוהלת שאפילו כבר לא מחפשת אהבה רק מישהוא שאפשר לסמוך עליו ולא מאמינה שזה קיים. ולמרות שאני יודעת שזה רעיל אני נשארת כאן כי הם האנשים היחידים שיש לי. וגם כי אני עדין ותמיד אוהבת אותם! משהוא בי בחיים לא יאשים אותם באמת, איכשהוא תמיד מסובבת את זה עלי.

    #6937

    ערבה
    משתתף

    ברוכה הבאה הילי.
    את שואלת איך אנחנו ממשיכות הלאה?? כל מי שנמצאת כאן היא תחת קטגוריה של “שורדת”. שורדות שמנסות לשאוב כח אחת מהשניה.כדי להמשיך ולשרוד..
    ולא, את לא חלשה. עצם זה ששרדת עד עכשיו היא ההוכחה שיש לך המון כוחות, לצערי את משקיעה הרבה מהם בחיפוש, בהאשמות עצמיות, במלחמות פנימיות.אבל יש לך כוחות והמון.מקוה שבקרוב תוכלי לחוש בהם ולהשתמש בהם במקומות הנכונים והטובים לך.
    לא יודעת אם אני יותר חזקה ממך, אבל אני חושבת ומרגישה שהנסיונות והחיים בצל הפגיעה שלצערי הם יומיומיים פשוט מחייבים ומלמדים שאם רוצים לשרוד בשפיות צריכים להלחם על זה. והמאבק והמלחמה מוציאים מאתנו כוחות שלא חלמנו שקיימים בנו..
    הרבה כח.

    #6944

    1234

    החיים האלה ככ מטורפים ובמיוחד התחושה שרק אם נפגעת אתה יכול להיות קצת חלש מתמודד ומקבל.
    הילי נראה לי שזה מה שקורה לך, את צריכה לקבל שעברת והרבה לתת לגיטימציה לתגובות שלך ולמחשבות. אני אומרת לעצמי, לא קיבלתי את התגובות שלי, אולי גם נפגעת ואת לא יודעת, כמוני הרבה זמן לקח לי לקלוט שנפגעתי יש ככ הרבה סוגים של פגיעות לי היה רצף של אירועים”קטנים” ועוד הרבה טראומות.. גברים שתלטנים.. ועוד דברים ממה שכתבת, בטוחה שלא כתבת הכל.. אני אישית היזקתי לעצמי כי לא הסכמתי לקבל את התגובות שלי, כי בסך הכל מה היה ? הרי לא ממש נפגעתי… בסוף גם נפגעתי…. לא רוצה שזה יקרה לך!!!!! לכן משתפת לכי לטיפול טוב,עברת ויש לך כח מטורף שאת לא מודעת אליו, וכן את סבלת המון, מי יכול למדוד ולמדוד כוחות??? תשקיעי בעצמך, תתיעצי אולי כדאי שתעזבי את הבית עם כל הקושי יש אנשים טובים!!!!
    מחכה שתשתפי התקדמות ודברים טובים, את אחות יקרה מאוד!!
    תשמרי על עצמך, פליז!!!

    #6945

    כואבת

    אצלי זה כל כך מורכב….
    בתחילה רציתי לעזוב הכל, לנתק קשר, להתרחק. אבל אז גיליתי כמה לא פשוט להתנתק מבית וממשפחה… ולא משנה כמה איום ונורא פגעו בי.
    יש משפט טיפולי שבגילוי עריות אז “מקור החיים הוא מקור המוות”
    והערבוב הזה הוא כל כך לא פשוט…
    כאילו – הכי קל לי לכאורה לעשות קאט על הכל ולהעלם.
    אבל השהיה עם המשפחה מספקת לי פרורים,,
    שכל כך עצוב – אבל אני זקוקה להם.
    אז אני נפגשת לפעמים עם מי שפגע בי, וזה מציף וקשה מאד מאד,
    אבל אני גם מנסה לקחת את החיים שיש בבית, הרוס ככל שיהיה, נורא ככל שיהיה…
    מה את אומרת על זה נעמי?
    לפעמים אני שואלת – מה אני כזו חלשה שלא יכולה להתנתק מההורים ו -די?

    #6946

    צוות
    מנהל פורום ראשי

    מניחה שנעמי תענה בהמשך הערב, ועד אז הרשי לי לענות תשובה שאולי קצת תפתיע.
    את שואלת אם את כ”כ חלשה שלא מצליחה להתנתק מההורים ואני חושבת שאת כ”כ חזקה.
    כואבת, הכי קל להתנתק מההורים. זה להרים ידיים. זה להסכים לחוסר אונים. יותר פשוט לומר הם רעים ודי. רק רעים. רק מזיקים. רק להתרחק.
    כשמחבל פוגע באזרח, קל יותר להתמודד עם זה כי המחבל הוא רע, ואדם רע עושה מעשים רעים. אבל כשמישהו שאמור להיות טוב, פוגע בקרוב לו, זה קשה שבעתיים ויותר.
    את חיה עם מורכבות. את חיה עם חידת החיים. איך זה שאנשים שאמורים להיות מגנים-פוגעים? את חשופה לעומק-עומק של השאלה “אבל למה”? ו”איך זה יכול להיות?” ו”אולי אני אשמה”? ובכל זאת את שם. החשיפה לא מניעה אותך לברוח. את בידיים חשופות חופרת לעצמך דרך כדי להיבנות למרות ועל אף.
    זה שהשהיה עם המשפחה מספקת לך פירורים. זה נורמלי. תקין. צפוי. להם את ילדה, ולילדה יש ציפיות וצרכים. כל השאלה מה קורה כשהם לא ממלאים לך אותם, או גרוע מזה, מונעים ממך את מה שמגיע לך. אז צריך למצוא עוד אפיקים מהם ניתן לשאוב כח. זו יכולה להיות חברה, כמו שכתבה ערבה, זו יכולה להיות עבודה, זו יכולה להיות התנדבות, אולי תחביב כלשהוא.
    לצד כל זה חשוב להוסיף, שאם עדין פוגעים בך, צריך לראות איך להפסיק את זה מיד. לא נתן שאף “שורדת” שלנו תיפגע עוד.

    #6947

    כואבת

    תודה, צוות. חלילה , אני כבר לא נפגעת – ממש לא, רק נזכרת
    והמילים שלך נתנו לי כח –
    כאילו.. .אצל כל אחת זה כל כך שונה וכל אחת צריכה לברור לה את ההתמודדות שנכונה לה,
    ולפעמים מול זה שכועסים על הפוגעים וכל זה…
    אז אני לא מבינה למה אני גם… ממשיכה לחפש – לא את הפגיעה, חס וחלילה – זה כבר לא יתקרב אפילו
    אבל אני כן ממשיכהל חפש את הבית, את המשפחה, את המעט שיש
    כי עם הכל אין לי משפחה אחרת.
    יש לי חברות ועבודה ודברים אחרים
    אבל משפחה….
    ואני זקוקה למשפחה,
    הזוי ככל שיהיה…
    וללקט את הפרורים האלו של הטוב מהם….
    ותודה רבה שכתבת

    #6953

    1234

    להיפגש עם פוגעים לעיתים קרובות,זה הכי נורה שיכול לקרות לבנאדם!! אא לתאר את הרגשות שמתכהים או את הסבל.

מוצגות 14 תגובות – 1 עד 14 (מתוך 14 סה״כ)

יש להתחבר למערכת על מנת להגיב.