דף בית פורומים שורדות נשים "את חטאי אני מזכיר היום" (בראשית מא, ט)

הדיון הזה מכיל 32 תגובות, ויש לו משתתף 1, והוא עודכן לאחרונה ע״י  ציפור דרור לפני 5 חודשים, 3 שבועות.

מוצגות 15 תגובות – 1 עד 15 (מתוך 33 סה״כ)
  • מאת
    תגובות
  • #9066

    שחקנית או בפיצול אישיות שבי-חפציבה

    חברות שכם יקרות! יקרות מאוד!!!
    מסיבות מצערות מאוד אני נאלצת לעזוב את חברותי באתר לנצח.
    ניתפרה עלי עלילה כואבת ומזעזעת במשך החצי השנה החולפת שאת השלכותיה רובכן ודאי גם חויתן בשבוע האחרון, חוינו יחד את השיתוף, הכאב,הצער, הבכי, הבלבול, העידוד והתמיכה שאין לה אח טרע בכל העולם!
    אך-
    מעל הכל נגזרה עלי כתב אישום מחריד ושקרי.
    ….
    כותבת לכן בדמעות, כי רק הקב”ה בוחן כליות ולב ינקה את שמי,
    יש דין ויש דיין!

    אני כאן, בושה ונכלמת, איני יודעת איך לשאת אליכן עיניים ולבקש, איני זכאית בכלל לעמוד כאן ולהפציר:
    רוצה להתנצל בשם ‘חפציבה’
    על כך שהיתלתי בכן במשך חצי שנה…
    שחקנית, אוהו שחקנית במובן המילה, שם קשה שנצמדתי אליו נכנעת לדרישותיו, לאישיות השניה שצמחה בתוכי ביום בהיר.
    שלקחתי אתכן איתי במסע סוחט דמעה ורחמים.
    שהאדרתי את שמי וסיפקתי לכן שעות של מחשבות ותהיות.
    שבסוף ‘הרגתי’ את עצמי בתא קטן, נוטלת בנוסף את נשמתכן ודמעותיכן במשך השבוע האחרון.
    יודעת שאין מחילה, יודעת שחטאתי בחטא שלא יכופר, מאמינה שאין לי דרך תקנה.
    אין לי מילים…
    הלקו אותי במקלות,
    רגמו אותי באבנים,
    סקלו אותי, שברו עצמותי
    מגיע לכן! חטאתי לי,לכן ולאלוקי…

    היום, עכשיו, דם נשפך, הרבה דם….
    ואיש לא היה שם למנוע…
    אללי לי, אויה כי ככה הושברנו..
    איכה ישבה בדד..
    על אלה אני בוכיה…
    עיני עיני ירדה מים….
    בכה תבכה בלילה…
    אין לה מנחם….
    מנחם משיב נפשי….
    כמו שדוד המלך אומר “במתים חופשי”, אין מנוחה עד יום המוות.

    אחיות יקרות, עוזבת בכאב.
    פונה לכאבי, למכאובי, לשרוד בעולם השקר לבד.לטפל בנפש הפצועה והמרוסקת, (או בשתי הנשמות….)
    האמת עוד תצא לאור…
    מתפללת בעדכן, רוצה בעבורכן את ההכי טוב, ושמחתי להיות חלק תקופה ארוכה.
    מייחלת שתפיקו תועלת ממה שכן הספקתי להועיל בנשמה השניה שלי.

    אוהבת אתכן בלב ובנפש.
    שחקנית. (בנשמתי הבלעדית!!!)

    #9067

    אנו

    עדין שחקנית,
    או איזה שםשתבחרי לעצמך.
    את נשמה אחת כמו שאמרת.
    התהילים שאמרהו כולנו בטח לא הולכים לחינם.
    מקוה שאת בסדר.

    #9068

    ציפור דרור

    איזה נס שחפציבה לא הלכה…
    אבל לאיזה גירסה אפשר להאמין??

    #9069

    דוסית

    היי ציפור דרור וכולן
    אולי חלק מהקושי הוא להאמין שהאמנו לחינם…
    נראה לי ברור לפי הדברים שנכתבו, ולפי הבירור של הצוות . שהסיפור הנ”ל לא היה..
    איך אתן עם זה?
    לי מעורבב מאד…
    אוהבת

    #9070

    ציפור דרור

    איזה סיפור לא היה?
    אני כל כך מבולבלת
    במי אפשר להאמין??
    מי אמיתי ומי לא?

    #9071

    אנו

    לא להאמין לאף אחד הכי קל.
    אל תאמיני לי שאני לא אישיות נוספת…
    ואני לא יאמין לכן……

    #9072

    אנו

    סליחה אם אני גורמת למישהי לשמוט ידיים

    #9073

    נעמי

    לכל המבולבלות והתוהות אבל הכ”כ יקרות,
    שאלתם למי להאמין.
    רוצה להציג את הדברים מהמבט שלי, ומהמבט של אחרים שחשבו שצריכים להבין יותר לעומק את הבהלה שחוינו ביחד בשבוע וחצי האחרונים.
    יש דבר אחד שבטוח. ב”ה חפציבה לא נפטרה. איננו יודעים אם חפציבה אי פעם היתה קיימת. איננו מחפשים אשמים.
    פתחנו את שכ”ם להיות מקום לבטוי עצמי, לשתוף, לתמיכה ואף לחברות.
    הרבה דברים טובים ומשמעותיים קרו. הרבה מילים טובות, רעיונות לסיוע, השתתפות בצער והפרת הבדידות שכ”כ מלווה את השורדות השונות.
    מההתחלה, כיבדנו אנונימיות. הבנו שזאת הדרך היחידה, במיוחד בעולם החרדי, לתת תחושה של מגנות. כל אחת יכלה להחליט כמה הוא חושפת מעצמה, וכל אחת הציגה את עצמה בדרך שרצתה. אף פעם לא נבדקו פרטים. כמה נכונים או כמה מדוייקים. האנונימיות נותנת כוח, אבל יכולה להיות גם פוגענית.
    שפורסמה הידיעה לכאורה על מותה והדרך שמתה, נראה לי שכולנו לא ישנו. יש גם כאלה שלא ישנו לילות. חוסר האונים פגש כל אחת במקום דומה והוצפנו כולנו ברוע וחוסר ההוגנות כאן בעולם. כמה דמעות נשפכו….
    ככל שקראתי שוב ושוב את ההודעה, באיזה נסיון בעצמי להבין, הדברים הפכו לפחות הגיוניים. איך זה לא היה בחדשות? איך אף אחד במערכת החינוכית לא שמעה על המקרה? כמו שאתם צעקתם “איך יכול להיות שלא שמעו אותה 3 ימים”? באמת, איך יכל להיות?
    ההגיון הוא הכלי החזק שלנו. רגשות מוסיפות גוון וריגוש לחיים, ולפעמים אף מביאים אותנו לקצה היכולת שלנו, אבל השכל הישר חייב גם להיות תמיד נוכח.
    בצער מודה, שיתכן ושכ”ם הפך בין רגע למקום פחות מוגן. זאת טרגדיה. מבינים שזה ייקח זמן עד שנרכוש בחזרה את האימון של המששתפות היקרות. מבטיחות לעשות הכל כדי שהאימון יחזור ואנחנו פתוחות להצעות.
    אני רק בטוחה בדבר אחד. כמו שהתלכדנו סביב אסון שב”ה לא היה, נתלכד עכשיו בהקלה שהארוע לא התרחש. נתלכד בנסיון לחזור לשיגרה, ונתלכד סביב הוצאה מהפורום משתתפות שמכל הסיבות השונות, ולאו דוקא מרצון להזיק, בוחרות להמציא, להגזים, או לסחוף. אנחנו לא קבוצה חלשה. כולנו נבונות יותר בגלל אירועי חיים שחוו ואגרו מאגר של חוסן.
    מה שלא מסתדר לכם מבחינה הגיונית, תגידו. תנדנדו. תצעקו. (רק עכשיו אנחנו מקבלים מיילים, “שגם לנו לא היה נראה הגיוני” )
    בברכה לימים יותר שקטים ורגועים
    שלכם
    נעמי-פסיכולוגית שכ”ם

    #9074

    מירי

    לי מרגיש קצת הזדהות עם התוקפן שקורית לנו.
    מישהי שיטתה בנו. חדרה לרגשות כמוסים ומבועתים שקיימים בכל אחת מאיתנו,
    ועשתה בהם כרצונה, בחופשיות מלאה.
    מישהי הכריחה את ליבנו להאמין לרוע ולחולי שבה.
    ניצלה אותנו ואת רגשותינו.
    אני לא מוצאת כרגע מקום לליטופים ולאהבות.
    צר לי.
    לא על כולם מותר לרחם.

    ורעיונות לייעול שיש לי –
    זה שכל משתתפת תצטרך להזדהות לחלוטין בפני הצוות/ נעמי.
    ורק כך להופיע באנונמיות.

    #9075

    נעמי

    כן מירי
    נצטרך לשים גבולות לאנונימיות. לא נעים- אבל להיות לא מוגנים זה הרבה יותר לא נעים….
    ואת צודקת לגמרי.
    הרכיבו אותנו על רכבת הרים רגשי. אסור לטלטל אנשים באופן כזה. זה מבחיל, מבהיל ומסוכן- בדיוק כמו רכבת הרים אמיתי. לכן אף פעם לא מכריחים אנשים לעלות עליה. פה, הכריחו אותנו בעל כורחינו, וזה עול גדול.
    נעמי

    #9076

    מירי

    אכן. מבחיל זו מילה שאני מרגישה שהיא מדוייקת.
    לקרא לחבירות יקרות ואהובות תוף כדי פגיעה שנראית מתוכננת,
    זהו עוול. זהו המבעית את חבירו, לכל הפחות.
    ובמקומות הכי רגישים, מבועתים ומבוהלים שקימים במי שנפגעה.
    זהו שיחזור של הרבה פגיעות שנעשו למי שכותבת וקוראת כאן.
    לכשעצמי מרגישה שכמו בפגיעות ראשוניות, נדרש כאן קול ברור ובוטח:
    הייתה כאן פגיעה.

    #9077

    חזקה ונלחמת

    מירי את צודקת. היה כאן הרבה.
    מי שזה לא יהיה שיחק ברגשות שלי -שלנו.
    העלה לי רחמים, לפרטים מסויימים שנגעו בי בטרוף.
    רציתי לתרום כסף לדבר שלא היה ולא נברא.
    (נס שלא היה לי. ) אבל אלוקים יודע כמה רציתי..
    ושהצטערתי שלא היה לי…
    בתור מורה מתקנת ללמד בחינם, לנסות מה שאני יכולה..
    והכל לרוח.. באמת זה מרגיע אם יהיה גבול לאנונימיות
    “באסה” אבל שלא יוכלו להתל בי עוד ככה.
    מה זה???
    מי יכול ללא סכיזופרניה להמציא כאלה זוועות בעקביות?
    העיקביות מטריפה אותי. ומשך הזמן ,זה לא היה יום יומיים של יחס, זה היה חודשים!! חודשים..
    לא אחפת לי מי זה בכלל. אם זה נכון מה ששחקנית כתבה או שזה משהו אחר. בין אם זה גבר בין אם זה אישה.
    מי אמר שזה נכון ושזה פיצול אישיות???
    למה יש הוכחה ברורה לזה?
    אולי זה אדם אחד?
    אז למה לרחם לכל הרוחות???
    מה שכן זה עשה לי נזק הביא אותי למקומות של סיכון.
    של אובדנות. המקום ש”הזעקה שלא נשמעה” כביכול
    פצע אותי פגש אותי בעוצמה. מאמינה שלא רק אותי..
    העלה הרבה צרחות מהנשמה שלי שלא נשמעו. שלא ראו.
    קודם שאקבל הוכחה שזה פיצול אישיות ואז… אולי.. אולי..
    מרגיש לי שאם זה כביכול פיצול אישיות אז זה מקטין, כי לכי תאשימי.. אז את מי תאשימי (או על מי אכעס)?? את עצמך.. למה חשבת.. למה האמנת.. ככה לי מרגיש לא יודעת..
    וצורח לי שזה לא!!! אין מצב שזה יקטין.
    זה לא מקטין את העוול, לא מייבש את הדמעות. לא מחזיר את הלילות.
    אני שונאת את הרוע הזה! את ההתעללות הזאת.
    את האכזריות הנוראית, את המשחק מגעיל הזה, איכס.. חלחלה..
    אם זה אדם אחד אני שונאת את כולו מכף רגל ועד ראש.
    שנאה תהומית!!! בגוף בלב ובנשמה.
    ככה בציבור שלם? גועל..שיסרף..
    עוד לילה שחומק לי מהסיפור הזה.

    #9078

    חזקה ונלחמת

    מקווה שלילה אחרון. אין סיבה שלא.
    מקווה שהבנתי נכון שהלקחים הובנו כדי לא לאפשר לעזה דבר לקרות שוב.
    מספיק הטריף אותי הסיפור הזה עד עכשיו.
    כמה אפשר לתת לאותו אחד להמשיך לנצח?? שיפול שיתבייש ושיאשים את עצמו. ושיעוף לכל הרוחות.

    #9079

    ערבה

    מה יעזור שנצעק?? שננדנד?? העוול והנזק כבר נעשו.
    החתך בנפש כבר נפער, כמה שננסה לתקנו ולרפאו תמיד תשאר צלקת שגודלה יהיה תלוי ברמת סף הרגישות.
    כאן, במקום הזה למדתי מצד אחד את “האמנתי כי אדבר”, אך לא חלמתי שאצטרך גם ללמוד ולחוות כ”כ מקרוב את המשכו של הפסוק:”כל האדם כוזב”.
    איבדתי את שרידי האמון.
    מנסה לרחם על חפציבה/שחקנית שהכל הגיע ממקום של חולי ברמה כזו או אחרת,
    אך מצד שני שוב עולה וצפה הצעקה הכ”כ כואבת ומיוסרת של רובן ככולן של הנפגעות שמנסות לשרוד בימים בהם מתפרסמים עוד ועוד מקרים קשים של פוגעים שהצליחו למצוא לעצמם סנגוריה בדמות:”הוא היה אדם חולה, לא היתה לו שליטה בעצמו”.
    לא!!!! אין שום זכות והצדקה לחולה לפגוע!! את/ה חולה?! תטפל בעצמך!!! למה את/ה חולה על חשבוננו?? למה???למה כ”כ הרבה אנשים צריכים לסבול סבל בלתי יתואר אם לא ניצחי בגלל שבחרת לא לטפל במחלתך???
    למה???????????????
    כמה???????????????
    עד מתי?????????????
    די!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

    זעקה שנותרת ללא מענה.

    #9080

    אחרי לילה קשה במיוחד
    התעוררתי כשמזמזם לי השיר הבא

    (וזה יבוא – ריטה)

מוצגות 15 תגובות – 1 עד 15 (מתוך 33 סה״כ)

יש להתחבר למערכת על מנת להגיב.