דף בית פורומים שורדות נשים "את חטאי אני מזכיר היום" (בראשית מא, ט)

הדיון הזה מכיל 32 תגובות, ויש לו משתתף 1, והוא עודכן לאחרונה ע״י  ציפור דרור לפני 8 חודשים, 4 שבועות.

מוצגות 15 תגובות – 16 עד 30 (מתוך 33 סה״כ)
  • מאת
    תגובות
  • #9081

    שרי

    חברות יקרות, אני בהלם.
    זה סרט מה שהלך פה בשבוע האחרון או בחצי שנה האחרונה.
    מצחיק להגיד כמו כולם אבל אני גם חרשתי את גוגל מכל הזויות האפשריות, והיה לי מוזר שסיפור כזה לא מגיע לשום שום חדשות.
    מאז ששחקנית הבליחה פה והזמנתי אותה אלי לביקור אחר הצהריים שהיא לא באה אז, נהיה לי איתה קשר טלפוני הדוק (פעם בשבוע) וגם נפגשנו לאחרונה.
    והיא זו שעכשיו כתבה לי שאכנס לפורום ושלום ולא להתראות כי מבינה שאני אפרד ממנה.

    פגשתי בחורה גדולה מהחיים.
    חזקה, מתמודדת עם דברים קשים במיוחד, מענינת, מבינה וחכמה.
    עכשיו כשאני כותבת את זה אני תוך כדי חושבת שאתם בטח אומרות 2 דברים.
    1. היא בטח לא עוברת שום דבר, כמו שהיא המציאה את חפציבה, היא המציאה את כל השאר.
    2. אם אני עוד מחמיאה לך אני בטח עדין שבויה ומאמינה לשחקנית ועוד לא התפקחתי.

    אז ככה, אני יודעת את השם שלה, מכירה את המשפחה, שמעתי מאנשים אחרים על המשפחה שלה, והרבה הרבה דברים ממי שהיא ספרה לה אני יכולה לקבל אמיתות מאנשים אחרים. דיברנו על מלא נושאים שונים מאוד מאוד ממה שמדברים פה בפורום.

    ובנוגע לדבר הזה אני רוצה לומר משהו לכולכן, משתתפות פורום יקרות.
    אינטרנט הוא עולם וירטואלי שחייבים להבין אותו לפני שגולשים בו, ובעצם הרוב לא מבינים אז הם גולשים, חוטפים כמה מכות ואז מבינים.
    וירטואלי זה וירטואלי.
    ואיך אני יודעת? כי כבר חויתי.
    הייתי פעם בפורום של נשים, פורום פורה ורענן, והגעתי לשם קצת לפני שהתפוצצה שם פרשיה של אחת שספרה להם במשך תקופה בהתחלה על “תינוק שמת” מוות בעריסה, וכמה הם תמכו בה, ואחרי זה היא “נכנסה להריון” שהיה “בעייתי וזוועתי” עם מלא בעיות, עד שהתינוק גם הוא מת ברחם.
    וכולי וכולי. רק אחרי שנתיים וחצי שהיא שתפה בפורום בעיות מבעיות שונות, אחרי יותר מדי הודעות בעיתיות, נשים שם החלו לעשות ברור וגילו שהיא המציאה הכל הכל הכל.
    פעם אחרת הייתי בפורום נשים חרדיות קטן ביותר, וגם בו למדתי דברים אחרים על העולם הוירטואלי. לא היו שם שקרים (למיטב ידיעתי,) אבל למדתי שבוירטואלי קשה מאוד להתנהל למי שחושב שזה כמו העולם האמיתי. אם אתה חושב ככה אתה בסוף תחטוף.
    ולכן מאז אני בעולם האינטרנטי הזה מתנהלת בתור “חשדהו וחשדהו” וככה אני לא נפגעת.
    כואב לי שככה אתם מרגישות פגועות. צר לי עליכן.
    זו מכה חזקה מאוד.
    ישר עולה לי ההודעה שמישהי פה כתבה על “שירת הלב” וחשבתי איזו נורא זה לבת שסו”ס מוצאת בית ותמיכה להבין שגם זה לא אמיתי.
    בבקשה תבינו 2 דברים.
    1. גם מה שעכשיו שחקנית כתבה זה לא בהכרח האמת. ואני לא אומרת כדי לשמוט שוב את הקרקע ממכם, אלא כדי להזריק בכם את מידת החשד הרצויה. אין לכם דרך לוודא מה באמת היה ומה לא. רק כשתקבלו את המשפט שכתבתי קודם, תדעו שאתם באמת חשדניות וחשדניות בקטע טוב.
    2. כמו שעני שמבקש צדקה, אפילו שהוא עשיר, אם הוא הגיע למצב (נפשי) שהוא פושט יד, מצוה לתת לו, אפילו שהוא לא נצרך. יותר טוב אם היינו יכולים לעזור לו נפשית אבל אם לא עדין זה מצוה. לכן גם אדם שממציא דברים, כמו שקודם ריחמתם עליו שהוא עובר דברים, תרחמו עליו שהוא נזקק נפשית להמציא כאלו דברים.

    עם כל החשדנות, אני עדין נהנית להשתמש באינטרנט, אני משתמש בו לא הוא משתמש בי.
    אני יודעת לתת לו את מידת הלב וההשתתפות הרצויה שלא תפיל אותי ולא תסחוף אותי.
    אגב, אני כל הזמן דיברתי עם שחקנית בטלפון ואמרתי לה שלדעתי היא מדי לוקחת את הפורום ואת יושבותיו ללב, ואני לא אציין מי אבל אני יודעת בבירור על לפחות אחד בבירור שהיא אמיתית לגמרי, ושחקנית עזרה לה המון המון המון. וגם על חפציבה 😉 ועל שתיהן ועל המיזמים שהיא היתה מעורה וגייסה תרומות הייתי מנסה לטפטף לה שהיא מגזימה במידת השותפות שלה ולכן גם כתבתי לה לפני שבועיים מעל דפי הפורום שחבל שהיא לא מוצאת את האיזון בין השתתפות למעורבות יתר.
    ולמה בעיני זה מעורבות יתר? כי ככה. כי זה לקח מדי מהזמן הפרטי שלה ומהלב שלה.

    גם אתן, תלמדו מהסיפור הזה פעם אחת ולתמיד ולא תצטרכו ללמוד יותר בעז”ה. תהיו מחוסנות כבר.
    צריך לקחת הכל בערבון מוגבל, את כל הסיפורים באשר הם. ואם אתן רוצות לתת מעצמכן יותר בארוח/שיחה, תחשבו אם זה מתאים לכוחות שלכם באותו הזמן. ולא משנה מה הסיפור. אם תתנו לסיפורים ולאנשים את המקום להיכנס בלב בדיוק מה שאתם מקצים, לא תתמוטטו כשתגלו שזה שקר, רק תרחמו עליהם יותר. ושוב אני לא יודעת מה היה פה, אבל הרבה פעמים גם מה שחושבים שעכשיו גילינו את האמת, לא באמת גילינו ויש אמת אחרת.
    (אולי לכן אני לא התמוטטתי מההודעה שחפציבה מתה, לא כי אני חסרת רגשות, אלא כי יש גבול כמה הכלל הכנסתי אותה ללב לכתחילה, בחורה לא מוכרת מפורום וירטואלי שאני לא מכירה.)

    ואני אגיד לכם, שהקורטוב חשדנות הזו, עזר לי גם בעולם המעשה. גם בו אנשים תמיד מספרים את האמת שלהם כפי שהם רוצים, ואני יכולה לעשות עם המילים שלהם מה שהם רוצים. כשאני מספרת לפעמים לבעלי דברים שחברה ספרה לי, הוא אומר לי, שרי את יודעת שיכול להיות שזה לא אמיתי. אז אני אומרת לו, אוקי ואם כן אז אני יותר מרחמת עליה. ואני אזמין אותה לשבת ואתמוך בה כי אני רוצה להיטיב איתה כי היא עוברת קושי בשלום בית או ממציאה לי שהיא עוברת קושי בשלום בית.. שניהם זה קשה. ולשניהם מגיע תמיכה, ולשניהם אני אתן בדיוק את מידת התמיכה שאני יכולה לתת בלי להרגיש שלקחו ממני, רק שהתמלאתי. וכל זה היה דוגמה, לא באמת הוא אומר לי את זה דוקא על חברה עם שלום בית… והמבין יבין..

    לקח לי לכתוב את ההודעה הזו 3 שעות. אני מקווה שהועלתי.
    ניסיתי לנסח הכי מובן מה שאני מרגישה מהסיפור הזה.
    רוצה לעזור לכן להתעשת.
    מקוה שתצליחו להבין איך אפשר לקבל ולתת תמיכה בפורום בלי להרגיש שחייבים להתחבר טוטאלית.

    #9082

    מירי

    יש בדברייך הרבה, שרי,
    ועדיין, ואני מתייחסת למשפט הזה: “כמו שקודם ריחמתם עליו שהוא עובר דברים, תרחמו עליו שהוא נזקק נפשית להמציא כאלו דברים”.
    לא אני המצאתי את המושג “כל המרחם על אכזרים”.
    לא אני המצאתי את המושג, להבדיל, של הזדהות עם תוקפן.
    האם נרחם על תוקף שנזקק נפשית לתקוף ילדה קטנה???
    זה לא זהה, אני יודעת, ועדיין:
    להקטין מהעוול שנעשה כאן ולרחם, זה אבסורד מבחינתי,
    בטח עבור שורדות שכבר התעללו ברגשותיהן והציגו להן מצגי שווא בדמות של רחמים ומצוות וחסד.
    יש מה שאנחנו צריכות להפיק מפורום אנונימי וגלוי
    יש גם אמירה ברורה מאד שצריכה להיאמר: היה כאן ניצול ציני ואכזרי, נעשתה כאן פגיעה ועוול.

    ולברוח מהפורום עם שלום ולא להתראות בלי לקחת חלק אמיתי וכנה בתיקון זהו עוול לכשעצמו.
    אין לי מושג איך ניתן לתקן כזה דבר, אבל הצורה של לומר ל”יקרות ולאהובות” שלום פשוט, מתוך מצג של אומללות ושנאה עצמית,
    זה שוב מזכיר לי תוקפים. צר לי.

    #9083

    מירי

    ומשהו נוסף – לשים אחריות על המשתמשות כאן, זה בדיוק כמו לשים אחריות על הנפגעות, כמו תמיד.
    אחריות ואולי אשמה.
    אז נכון, יש אחריות שצריך להפיק,
    אבל האשמה כולה מונחת על מי שמתעלל,
    לא על כתפי מי שהקשיבה והאמינה ונתנה את ליבה.

    אני כותבת את זה מתוך מקום שלא נקשר לא ל”חפציבה” ולא לשחקנית.
    לא השתתפתי בקריאת התהילים ולא הדלקתי נר בויטרינה.

    דווקא מהמקום החיצוני הזה, יכולה לומר שזהו עוול.

    #9084

    מירי

    מעבר לכך.
    אני חושבת על הפסיכולוגית נעמי, על הצוות.
    על אנשים שבחרו בטוב לבו בהתנדבות גמורה להקים את המפעל המקסים הזה.
    לא משיעצום או מעודף פנאי. מרצון כנה וחמלה אמיתית.
    ההרס הזה הוא נלוז.

    לרחם ריחמנו מספיק בחיינו.
    הגיעה העת לרחק מחבק.

    #9085

    שרי
    את יכולה להגיד שהכרת את שחקנית בלי להכיר את חפציבה?
    ובך היא לא היתלה?

    העולם הוירטואולי הוא וירטואלי, אבל סוג ההתעללות הזה הכי נורא למקום כזה.
    כשאני מדברת בשם עצמי, זה יותר מידי אמון שבמילא אין לי איפה להשים.
    לא הכרתי את שחקנית או חפציבה, לא מצאתי את עצמי שיכת לעולם שהיא יצרה.
    אבל כשהבנתי שמישהי כמוני לא יכלה עוד לסחוב את החיים באמונה שהיא דמות ולא אישיות בדיונית, בלי להכיר אותה כאב לי שיש מישהי שלא מצאה איפה עוד להניח את עצמה.
    אני לא שופטת את שחקנית, ואולי זה כי אני מפחדת מרגשות קשים כלפי הזולת אבל בדפדוף אחורה אפשר לראות שזה לא בנא סתמי שמהתל בנו, ידעה את מה שהיא עשתה, בשונה מחפציבה – דמות שהיא בנתה בצורה פחות אינטלגנטית. זה בטעות?
    ותוקף תמיד מתכנן את התקיפה שלו.
    סליחה שחקנית, מאמינה שאת קוראת אותנו. ואולי גם עכשיו צוחקת לעצמך? או בוכה?

    #9086

    שושו

    בבוקר כתבתי פה הודעה היסטרית שנמחקה משום מה.
    אכתוב את עיקרי הדברים בקצרה.
    אני מרגישה שהשכל שלי מבין מה קרה פה, אבל הלב ממאן להאמין.
    לא מסוגלת להרגיש שרומיתי כך,”הלב נבגד הוא לא נותן לי לבטוח”.
    הלב לא יכול לקבל את זה.
    גמני, כמוך שרי, התכתבתי איתה על בסיס יומיומי, והיא סיפרה לי בדיוק מה קרה לחפציבה ולמה ואיך ומתי.
    אני מרגישה שאי אפשר לסמוך על אף אף אחד בעולם הזה, גם לא על המטפלת שלי.
    כן כן,
    תאמיני או לא – קשה לי מאד להגיע לפגישה השבועית עם המטפלת שלי, אפילו שאני מכירה אותה כבר קרוב לשנתיים ויודעת שהיא דואגת לי ורוצה בטובתי,
    פתאום נכנסו לי מחשבות של- מי אמר שהיא לא מחביאה מאחוריה מפלצת שלובשת מסיכה יפה.
    נכון שעכשיו זה נרגע לי קצת ונכנס לפרופורציות, אבל אל תחשבי שאני מגזימה.
    בטח לא מישהי כמוני, שנפגעה ממישהו במסווה של טוב לב ואחריות. אני בטוחה שאני לא צריכה לקחת את האשמה על עצמי במקרה הזה.
    בבוקר היה בא לי לצעוק, לצרוח-
    “תסגרו את הפורום הזה!!!!!!!!!! תגדרו את השטח סביב סביב ושימו שלט – סכנה!!! יש להתרחק ולהרחיק אחרים!!! ”
    עכשיו, האמת, משהו טיפה נרגע. וגם, מושך אותי להרגיש טפשה ומטומטמת שמאמינה לכל אחד בתום לב ובסוף נדפקת.
    שוב ושוב ושוב. ואני משתדלת לא להכנס לשם. כי ככה המטפלת שלי מנסה ללמד אותי.
    שיש בעולם אנשים רעים, והרוע הזה לא קשור אלי. אסור להתבלבל בין הטוב לרע.
    ומה שאת כתבת, שרי, גורם לי להבין שנפגעתי עכשיו,פעם ראשונה,באינטרנט. ותמיד יש פעם ראשונה.
    השאלה אם להמשיך להיות פה, השאלה אם להמשיך להיות בכלל.

    #9087

    שרי

    מירי,
    יש לנו נטיה כל דבר לקשר לקרבן ולתוקף, לטובים ולרעים, לפוגעים ולנפגעים.
    הבעיה שהשימוש במילים האלו, משפיע עלינו.
    לכן אני לא הופכת את שחקנית לתוקף, וגם לא את מי שיצר את שחקנית ואת חפציבה, (אולי העלילה מסובכת יותר)
    כי אם היא תוקף, אז אני קורבן.
    ואני לא מוכנה להיות בטייטל הזה.
    גם כשמשתמשים במינוחים כמו “כל המרחם על אכזרים” צריך להזהר.
    כי הדמגוגיה שלנו יכולה להפיל אותנו.
    היא לא אכזרית, היא מסכנה.
    היא לא עשתה את זה כדי לסחוט ממנו כסף, לא כדי לאנוס אותנו, ולא כדי לגרור אותנו לכת אפלה.
    היא עשתה את זה, היא או מי שזה לא יהיה, אני כבר לא יודעת למה להאמין, כדי להיות חלק מאיתנו, כדי להשתתף בפורום ולקבל את אהדתנו ואת תמיכתנו.
    והיא ראויה לזה, למרות שהיא לא באמת עברה מה שהיא אומרת שעברה.

    מבחינת לברוח, ברור שהיא ברחה, את מסוגלת שהיא תשאר? יש לי תקוה בלב שהיא תתרפא יום אחד ותפתח משתמש חדש, ותהיה כאחת מאיתנו בלי צורך להמציא סיפורים.
    אבל דוקא אני כן חושבת שהיא הבינה את מה שהיא גרמה ונטלה אחריות בזה שהיא זו שכתבה את ההודעה ולא נעמי או הצוות, כי אם נעמי או הצוות היו כותבות אז היו פה הבעות אי אמון מטורפות ושום אישה לא היתה יודעת במי להאמין יותר. וכשהיא באה וכתבה זה מחק באחת את המסיכה מעל פניה.

    היא הטילה אשמה עלינו? איפה את מרגישה את זה?
    או שאת מתכוונת שאני מטילה אשמה, ח”ו? ממש לא. אני אומרת לכולן דוקא מהמקום שאני יצרתי איתה קשר הדוק ולא וירטואלי, כל שישי בספונגה כמעט אנחנו מדברות.
    אני לא אחת מהצד בסיפור הזה. והגיוני שעוד יתברר לי דברים שלא ידעתי.
    ובכל זאת, אני לא יצרתי איתה קשר רגשי עמוק שיכול למוטט אותי אם הוא ייגמר יום אחד, בצורה חדה.
    אני מבינה ומצדיקה את רגשותיך, זה אנושי לגמרי לכעוס, אני חושבת על משברי אי אמון שהיו לי למשל אחרי מילים שאימי אמרה לי או אחי אמר לי ואני הכי מזדהה איתך בעולם, אבל כנראה דוקא ממקום שנפגע וצמח מחוזק אני יכולה לומר לך. מי שמהתל בך האחריות עליו, אבל מראש נתקי עצמך ממנו רגשית כדי שלא תפגעי, במיוחד במיוחד במיוחד בעולם הוירטואלי, שבו את בקושי יכולה לברר אמיתות.

    אנו, לשאלתך, לא!

    את יכולה להגיד שהכרת את שחקנית בלי להכיר את חפציבה?
    ובך היא לא היתלה?

    אבל מה אני כן יכולה לחשוב?
    1. שהיא נערה/אישה שעברה אונס כזה חמור/התעללות כזו חמורה שהיא לא מסוגלת לפתוח חשבון נורמלי בפורום נפגעות בשם עצמה, וצריכה לדבר איתנו בכמה וכמה זהויות. כי היא כל כך מסתירה את האני האמיתי שלה.
    2. מישהי כל כך חסרת ביטחון שלא יכולה לקבל מאיתנו אהדה ותמיכה בצורה נורמלית רק בדרך מעוותת.
    3. שגם את ההודעה הזו לא שחקנית כתבה, אלא מישהו או מישהי אחר שכתב במקומה.
    4. שמישהו היתל בחפציבה שהתלה בשחקנית שהתלה בנו.. חד גדיא חד גדיא 😉 אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק.

    מהכרות שלי מהנסיון חיים שלי, אנשים שבונים סיפור שלם כדי לסחוט רגשות מאנשים הם סופר סופר מסכנים.
    זה לא כדי לסחוט כסף, לא כדי להונות, לא כדי לאנוס או פדופיליה. רק בשביל אהדה ורחמים. רגשות כל כך אנושיים וכואב הלב שאנשים לא יודעים לקבל אותם בצורה נורמטיבית.

    שושו, האמת שיש לי נסיון ארוך טווח, זה התחיל בחברה בכיתה י’ שספרה לי סיפורי זוועות על אחיה ועל חבר שלו וכולי. ואחרי שהוחמאתי שהיא מוצאת בי כתובת הגעתי למסקנה שאני צריכה להעביר את זה הלאה. דיברתי עם הרכזת בלי להגיד שם, והיא ישר שאלה אותי זה X? אמרתי לה כן, אז היא אמרה לי אנחנו בקשר צמוד איתה זה הכל המצאה אבל היא צריכה טיפול.
    באינטרנט גם למדתי שאת צריכה להזהר ממי שכותבת שהיא אישה.. כי יתכן שהיא גבר. כן כן כן!!! שיהיה לכן ברור!!!
    ועוד כל מיני דברים.
    אז הסיפור הזה כבר לא שובר אותי בכלל.
    למרות שכללית אני נחשבת לאדם המאמין באנשים ובטוב ליבם של אנשים, אמשיך להיות כזאת בעז”ה.
    ובכל זאת, קורטוב של חשדנות כלפי כולם וכלפי הכל.

    סליחה שאני אומרת, אם מישהי כתבה פה על “שירת הלב” שאין לי מושג אם זה נכון, ואם ידועים כבר סיפורים על רבנים ומטפלים ורבניות והספרות המקצועית גם מלאה על פסיכולוגים שעשו שימוש לרעה בתפקידם.
    אז כן. חשדנות ומודעות זה א’ב’ פה בעולם.
    ותמיד כדאי לדבר על חשדות עם כמה וכמה אנשים ולקבל עוד זויות מבט ודרך להבין את הדברים.
    יעקב אבינו היה איש תם, אבל ידע בדיוק איך להתנהל עם העורמה של לבן.
    אז תמימות זו מעלה, ואפשר לחיות לפיה ועדין לדעת להתנהל פה בעולם עם מינימום פגיעות.

    #9088

    שרי

    כדי שלא תרגישו שאתן המרומות היחידות העולם.
    כדי שלא תחשבו לרגע שבגלל שאתן נפגעות אז קל לעבוד עליכן, או קל לעשות בכן שימוש ציני.
    אני מצרפת לינק לשרשור שהזכרתי בהודעתי הראשונית, על האישה שהמציאה על אובדן ילד ואובדן הריון.
    תראו את הטראומה שנשים עברו שם.
    אכן, צרת רבים, חצי נחמה ?!….

    תבינו שזה נורמלי וחלק מהעולם הזה.

    עוד סיפור דומה שעבר על נשים אחרות בפורום אחר

    #9089

    שרי

    וכדאי לכן לשים לב לתגובה הזו

    #9090

    מירי

    לא. שרי.
    אנני מסכימה איתך ולא עם החמלה שאת מנסה להמציא.
    לכשעצם העניין – הרי אף אחת מאיתנו לא יכולה להיות בטוחה שאת זו לא היא.

    “יש לנו נטיה להשתמש במושגים של קורבן ותוקפן” זו אמירה נחמדה וחביבה וריקה מתוכן ששוב, כן, מטילה את האשמה על הקורבן.
    ולתחושתי קורבן זו לא מילה גסה. זו תוצאה.
    לא נחמד להיות במקום הזה, ברור,
    ואת בוחרת דרכים משלך,
    אבל זהל א זהויות כפולות זה שימוש ציני, מרושע ואכזר ברגשות של מישהו אחר.
    והיא תקפה. כן. וירטואלית אבל תקפה.

    לא אזהר משמוש במילים “כל המרחם על אכזרים סופו שמתאכזר על רחמנים”.
    הנשים כאן בפורום הן רחמניות,
    באה מישהי אכזרית, ולא משנה כמה היא נפגעה או לא,
    היא השתמשה ברוע שלה ובאכזריות.
    שימי לב לתגובות כאן – כמה השתדלות יש שלא לדון, לא לשפוט, לא לכעוס,
    והיא באה וניצלה את טוב הלב הזה,
    של מי שבנתה את האתר ושל מי שהתנחמה בו.

    לתחושתי, המילים שלך רק זורות מלח על פצעים.
    תמשיכו לעשות ספונז’ה יחד,
    ועכשיו – מוטב ותניחי לכעס לעלות ולעשות את שלו.
    לפחות שזה לא ישלל.

    #9091

    שרי

    וגם לתגובה הזו

    זכותך לא להסכים איתי.
    זכותך לחשוב אחרת.
    כל דבר שאנחנו חווים, כל אחד חווה אחרת לגמרי.
    ואין סיכוי ש2 אנשים ירגישו אותו דבר בדיוק.
    אם זה עושה לך טוב הכעס עכשיו, אז תרגישי אותו, עד שהוא יפסיק לשרת אותך ואז אולי המילים שלי ואולי המילים שלך או של אחרת יעזרו לך.

    ובקשר לאשמה שלך בסוף, זה כבר לא יפה, כי זה שוב דמגוגיה ונסיון להסית את הדיון בטענות שלא ניתנות להוכחה.
    ובתכלס מירי, גם אין דרך לדעת שאת זו לא היא.
    לנעמי יש את הטלפון שלי, ואם אני זוכרת גם את השם.
    אם היא דברה פעם עם שחקנית היא תדע לזהות שאני זו לא היא.
    מה ההוכחה שלך? אבל עזבי אל תוכיחי זה לא טוב שאנחנו נכנסות לנישות כאלה בדיון.
    כל המשתתפות פה בפורום יכולות להיות אותה אחת.
    יתכן שתעשי מפקד ותגלי שכל 2-3 כינויים זה אותה אחת.
    הכל יכול להיות. זה בדיוק מה שאני אומרת.

    #9092

    שרי,
    אתמול בהודעות התוקפניות על שחקנית לא מצאתי את עצמי, התחלתי לחשוב שאני לא בסדר.
    אבל אחכ הבנתי שיכול להיות שאנשים נפגעו ממנה יותר ממה שאני נפגעתי.
    אנשים לא כועסים סתם. ואני חושבת שדוקא בנות כמונו מלאות רחמים ויודעות קצת התמודדות בעצמן. (שוב מדברת בשם עצמי) גם אם זה לא ניצול אישי זה ניצול של הבמה. ולאט לאט הבנתי יותר את מירי, ערבה… וזה פגיעה נוראית.
    אני חושבת הרבה על נעמי ורחלי וצות שכם.
    זה לקחת את היד שמישהו נותן לך ולכרות לו אותה.
    ואני לא ככ מבינה אותך שרי למה את לא מרגישה מרומה אם דברתן??
    גם אני כתבתי כאן בפורום פעם בשם אחר ולא בשם שלי. אבל בנושא מסוים אחד שלא יכלתי שיזהו אותי איתו.
    אבל לא דיינתי עם עצמי בפורום… לא שאלתי ועניתי ולא קראתי לעזרה בכמה שמות כדי לגרם למישהי לכתוב לי.
    וכמו שכתבת אם לא עצוב זה מצחיק.
    אני מרגישה המון רחמים כלפיה.
    אבל אני חושבת שכעס וסלידה זה רגשות מקובלים גם כן.

    וכן, יש גם את הפעם שציפור דרןר התריעה לא להשאיר פרטים בפורומים הפתוחים..
    אבל עדין, אני לא יקבור את עצמי חיה כדי שיניחו פרחים על קיברי, ולא אשתמש לעולם באחרים כדי לגרום לעצמי להרגיש יותר טוב. אולי כי אני עדיין נורמלית. וזה הסיבה היחידה לרחם.
    או כמו שערבה צעקה, אין היתר לחולי נפש לפגוע באחרים הם יכולים ללכת לטפל בעצמם.

    #9093

    מירי

    צר לי שרי, שנפגעת מדברי.
    פשוט מילים כמו שאמרת עכשיו שמעתי ממישהי שפגעה בי פגיעה עמוקה וצינית ואכזרית,
    ואז הסבירה בפשטות שאני זו שבוחרת לראות כך את הדברים,
    ושאחריות שלי הייתה לX וZ.
    המעניין הוא שעורכת הדין אחר כך,
    בכתיבת סעיפי האישום,
    כתבה את נסיונות הטיוח שלה וה”הרגעה” שלה כהרשעות.

    את האחריות שלי אקח,
    ואם את מדברת על תחושת הקורבנות – הכעס הוא בדיוק זה שמאפשר לקורבנות לא להיות צומחת ומשגשגת.
    לא נפגעת – איזה יופי!
    אחרות נפגעו,
    הניחי להן בלי לשלול את הזכות הבסיסית הזו.

    יש מושג כזה בו “מקור החיים הוא מקור המוות”
    הפוגע מהדר ומאדיר את דמותו,
    נותן המון טוב וחיים
    מעשיר ומביא דברי תורה ושירים ואושר,
    ואז הופך להיות “מקור המוות”.
    תרתי משמע.

    אני קוראת אותך, שושו, וכואב לי איתך נואשות.
    בכל זאת רוצה להאמין, שיש טוב אמיתי בעולם.
    ויש גם רע. כן. נכון. נפגשנו בו.

    #9094

    מירי

    ואנו.. גם את בסדר גמור…
    גם אם את לא כועסת עכשיו כמוני….
    תלוי מה החוויות שניהלו אותנו ומה דרכי ההישרדות…

    #9095

    שרי

    אבל אני חושבת שכעס וסלידה זה רגשות מקובלים גם כן.

    בהחלט בהחלט בהחלט.
    זה גם מה שאני הרגשתי בהתחלה, ולכן לקח לי 3 שעות לעבד את תגובתי.
    כל רגש הוא הוא מקובל.
    אני מנסה לתת נקודת מבט אחרת.
    חמלה היא מקום שנותן לי כוח וחוזק על הנחמל, לעומת לחוש כעס על היותי קורבן לתוקף.

    ואני לא ככ מבינה אותך שרי למה את לא מרגישה מרומה אם דברתן??

    האמת שעל ההתחלה שדיברנו היא אמרה לי שהיא כנראה נפגעה אבל היא לא זוכרת.
    אבל החיבור ביננו לא התבסס על פגיעות, זה לא המקום שלי עכשיו בחיים.
    הוא התבסס על חברות, היא ספרה לי אינספור דברים אישיים עליה, ושמעתי ותמכתי, אבל בעיקר הייתי חברה.
    יש לי יסודות לבסס שמה ששמעתי ממנה בפלפון, הוא אמיתי, כי דיברתי עם אנשים שמכירים אותה/את משפחתה.
    וזה תואם למה שהיא ספרה.
    אז כנראה לכן אני מרגישה פחות מרומה. כי אני מרגישה שבהרבה רבדים שאני מכירה אותה היא לא רמתה.
    ובכל מקרה, אולי זה בגלל שמראש אני לא מכניסה ללב שלי עמוק סיפורים וירטואלים.

    לחפציבה לא התחברתי. (האמת קצת הלקיתי את עצמי שבגלל מסורבלות הכתיבה אני לא נכנסת לעומק לתגובותיה)
    ולכן כשהיא “נפטרה” לא לקחתי קשה.
    שחקנית נסתה לבקש ממני לעזור לה לכתוב הספד עליה, ואמרתי לה שלא מתאים לי ואני לא מתחברת.
    אחרי זה כשקראתי את ההודעות של שחקנית על חפציבה בה היא שחקה את עצמה חזקה, אמרתי לה שרק בגלל שאנחנו מדברות בטלפון אז אגיד לה בע”פ ולא אגיב מעל גבי הפורום שאני מרגישה שהיא מתנשאת על האחרות בהודעות שלה.
    אני עוד אדבר איתה, אם היא תרצה לדבר איתי.
    ואמשיך את החברות שלנו במקום שהיא היתה.

    אולי אני מגלה פה תמימות, אבל הסיפור פה כמו שאני כותבת כל הזמן, דוקא בגלל שאני מכירה אותה.
    נראה לי עמוק ומסובך יותר ממה שנכתב פה.
    משהו בהודעה שפותחת את השרשור לא נראה לי חלק ואמיתי לגמרי.
    ויתכן ואגלה פה עוד דברים שיהפכו לגמרי את הקערה על פיה.

מוצגות 15 תגובות – 16 עד 30 (מתוך 33 סה״כ)

יש להתחבר למערכת על מנת להגיב.