הדיון הזה מכיל 24 תגובות, ויש לו 3 משתתפים, והוא עודכן לאחרונה ע״י  שרי לפני 2 שנים, 1 חודש.

מוצגות 10 תגובות – 16 עד 25 (מתוך 25 סה״כ)
  • מאת
    תגובות
  • #5993

    תודה שאתם קיימות!

    #5994

    ציפור דרור

    מרגישה שהוצאת לי את המילים מהפה. כל כך כואב לי איתך ואני מיזדהה עם כל מילה. אלו התחושות שהיו לי לפני שהסיפור שלי התפוצץ. רציתי רק לחתוך את הלב מהמקום שלו, כי הוא מידי כואב שאי אפשר בכלל לשאת… ולא. ממש לא היה לי את האומץ והיכולת לעשות כזה צעד לפני שידעתי שיש לי תמיכה ולאן לברוח ומי שיגן עליי כשהסיפור מתפוצץ (וכשאני כבר בקשר מבוסס מבחינה טיפולית).
    ואת צודקת מאוד. זה מה שמרגיש לך נכון בשבילך כרגע-וזה הכי נכון בשבילך כרגע. לא לשתף בתהליך הטיפולי ובכאב… ולשתף במקומות הבטוחים שלך. (כמו בשכ”ם)..
    מחזיקה לך אצבעות ובוכה איתך. מי שהרגיש יודע ומבין עד כמה זה כואב ומתסכל… הלוואי והיו לי מילים מעודדות….

    #5995

    ערבה

    מצרפת לכל מילה של ציפור דרור,
    מתפללת בשבילך, שבעזרת ה’ ובעזרת הטיפול תקבלי את הכוחות הפנימיים לעמוד מול כולם, בעיקר מול כל “מכחישי השואה”-השואה הפרטית שלך-לעמוד מולם בעוז, בבטחון, בגבורה, ועם גב חזק.
    כולנו מאחרייך.
    מקווה שזה נותן קצת כח..

    #5996

    תודה ציפור דרור וערבה, תודה שאתם מזכירות לי שיש בבוקר אחרי הלילה. ואתם נותנת כח.

    ותודה לה’… שהוא לפעמים סוגר לי את העינים ופותח כשהוא מחליט… לא יודעת למה עד היום התעצלתי לקרוא את חיה הרצברג… אבל המאמר של להיות או לא להיות נגע בי…

    תודה שכם אחד.
    תודה לכל מי שעומד מאחורה.

    #5997

    ערבה

    מקוה שיהיה לך לילה רגוע.
    אל תשכחי שאחרי השקיעה חייבת להגיע הזריחה..
    הרבה כח.

    #6016

    יעל

    אנו יקרה. אהובה
    אני רוצה לספר לך משהו.
    לפני בערך שנה אחי שפגע בי התחתן. בכל התקופה לקראת החתונה הייתי מנותקת מאוד מכל מה שקורה. התארגנתי, שמלה, איפור. הכל. הגעתי לחתונה ופתאום הכל נהיה לי רע בלב ממש. לא הבנתי, באמת לא הבנתי איך זה שאנשים סביבי שמחים בשמחה של מישהו כל-כך שפל. ישבתי על הדשא בחוץ, בכיתי. החזקתי את אחיין של בן שנתיים על ברכיים שלי וחיבקתי אותו. בערך בשעה עשר ומשהו ברחתי משם. לקחתי אוטובוס הבייתה, עם השמלה המפוארת, האיפור, הכל. כלום לא היה עלי. רב-קו ומפתחות לבית.
    אנו יקרה
    היום, אחרי שנה, האירוע הזה נשכח ממני
    ואני רוצה לומר לך ולכולן
    הם, הפוגעים האלו, ישארו לנצח עם הצלקות שהם יצרו בעולם
    אנחנו, הרכות, הקטנות, אנחנו נבנה חיים ותהיה לנו אהבה ואנחנו אחרי טיפול הופכות להיות נשים הרבה מעל לממוצע.
    תקראו את “לב העולם אתה” של ארז משה דורון. מאז שהתחלתי לעשות התבודדות החיים שלי השתנו. אלוקים הוא המטפל הטוב ביותר שקיים עלי אדמות ושמים.
    אני אוהבת אתכן.
    בבקשה קחי נשימה, אנו. גלגל החיים משתנה כל הזמן. ה’ מוריד ומעלה. קחי נשימה, תעשי את זה.
    ועוד משהו,
    בגלל הפגיעה אנחנו פוחדות להתחתן. אנחנו פוחדות מגברים.
    ולכן אנחנו גם הולכות לטיפול.
    אנו, כשיגיע האחד שהוא שלך את פשוט תתאהבי בו ותשכחי מהכל. וזו לא סתם רומנטיקה. יש אהבה וזה קיים וככל שנשקיע בעצמינו ובטיפול היא רק תהיה טובה יותר.
    מאחלת לך ולכולן רק אושר.
    ושוב ממליצה לכן על התבודדות.

    #6022

    צוות
    מנהל פורום ראשי

    אם כבר מדברים על “התבודדות” או במילים אחרות “לדבר עם ה'”. העלינו מאמר נוסף של חיה הרצברג בנושא.
    יש למילים המלטפות שלה יכולת פלאית, לפתוח כיווני חשיבה ולחזק.
    תוכלנה למצוא את המאמר תחת לשונית “מאגרי מידע – מאמרים מקצועיים”
    הרבה כח. ותודה לחיה הרצברג על החומרים שהיא שולחת להעלות לאתר.

    • התגובה הזו עודכנהלפני 2 שנים, 5 חודשים ״"י צוות.
    #6085

    רותי

    אנו,
    לא יודעת מה לומר לך , רק שאני מזדהה איתך מאד
    גם אני לא! רוצה! ללכת! ולא! לפגוש! אותו ! לעולם!!!
    ואני לא מוכנה להתמודד בשביל להציג ולשתף פעולה – בשבילו???
    תגידי זה שפוי? זה לא!
    שאני אסבול בשביל שלא יהיה טוב ואף אחד לא ידע?

    נראה לי שאני צריכה להפנים את זה, שכשאני משתפת פעולה עם הסוד – זה כמו לשתף פעולה עם התקיפה, ולהגן עליו , שוב ולרצות.

    אני רוצה לחזק אותך : את לא אשמה בכלום!! בטח לא בזה שאחים שלך לא מתארסים,
    שימי לב איזו האשמה יש פה: הוא לא רוצה שהם יעקפו , ואחר כך מאשים אותך!
    זכותך לא להתארס, יש לך את הזכות הבלעדית להחליט על עצמך , ומה שהוא מנסה לעשות זה להפעיל מניפולציות כדי להלחיץ אותך!
    זה לא קשור אליך! רק אליו! ואת לא צריכה לסחוב את הצרות שלו, זה משהו שהוא מנסה לעשות כדי להשפיע עלייך!

    כל אחד יכול להיות הורה, וזה כואב מאד מאד מאד |איפה אייקון של חיבוק?|

    מאחלת לך ולי שנצליח להוריד את המחסומים , ולהגן על עצמינו לפני כולם…

    #6151

    ליו
    משתתף

    בנות סובלות מבדידות יותר מגברים.

    #6202

    שרי

    וואו אנו, איזה קשה.
    שימי לב למה שברכי כתבה, שהיא הגיעה לתובנות אחרי שעזבה את בית ההורים.
    תכלס אני גם חושבת שלחיות בבית שלא מכירים ומקבלים שנפגעת זה סבל יומיומי.
    זה שאנשים הם הורים/אחים/אחיות לא הופך אותם אוטומטית למקבלים ומכילים ותומכים ומנגבים את הדמעות ואוהבים.
    כשאת שם את אוטומטית מצפה את זה, ואת מתרסקת פעם אחר פעם שזה לא קורה.
    כשאת במקום אחר, בונה את עצמך לבד, בוחרת את האנשים שאת רוצה לחיות לידם, בוחרת את האנשים בחייך ולא רק מי שיש לו קשר ביולוגי זה קל יותר.
    אז אני לא אומרת לך לעזוב, אני לא יודעת מה הנתונים שלך, אבל אני נותנת לך תקוה שבעז”ה כשתקימי את ביתך יהיה לך הרבה יותר קל במובן הזה.
    את לא חייבת ללכת לברית של האחין(עכשיו זה כבר מאוחר לכתוב) תעשי רק מה שאת אוהבת רק מה שאת חושבת שיעשה לך טוב.

מוצגות 10 תגובות – 16 עד 25 (מתוך 25 סה״כ)

יש להתחבר למערכת על מנת להגיב.