דף בית פורומים שורדות חגים ושורדות

הדיון הזה מכיל 5 תגובות, ויש לו 0 משתתפים, והוא עודכן לאחרונה ע״י  ערבה(חבוטה…) לפני 2 שנים, 11 חודשים.

מוצגות 6 תגובות – 1 עד 6 (מתוך 6 סה״כ)
  • מאת
    תגובות
  • #4669

    יפה ל

    לא יודעת למה לא היה לי את האומץ לכתוב עד עכשיו, אני פותחת כל יום את האתר ומחכה לקרא מה אתן מרגישות כדי להרגיש נורמלית עם מה שקורה לי. אף אחת לא כותבת שהחגים המתקרבים מציפים אותה בחוסר אונים. אף אחת לא משתפת צער שמתארח אצלה דוקא בחג שמצווים להיות בו בשמחה, אין רמז לסיוט שמביא איתו ראש השנה והספר-זכרונות, אז אולי רק אני מרגישה שכל חג מחייב אותי להתעמת עם מוזרות??? אני מרגישה מ-ח-ו-ל-ל-ת. לא ראויה לחג. ואל תגידו לי שאני לא מחוללת כי אני כן. עובדה!!! וגם אל תתנו לי עצות איך לא להרגיש מחוללת. מחוללת זה השם הפרטי שלי ושם המשפחה. אשמח לקרא ממשהי שמרגישה גם היא מחוללת איך היא מתמודדת עם החג. לא כתבתי שאני גרושה (איך לא?) ומרגישה שווה פחות מגרוש.

    #4670

    מאשי

    רציתי לשתף אותך במשהו מענין, באחת הפעמים בדקתי במילון מה הפרוש למילה “מחוללת” הפרוש הראשון שקפץ (באינטרנט…) הוא: נפגם קדושתו, נטמא והפרוש השני: לא כובד, הופר. חשבתי באותו רגע על המשמעות שלא כובד. אולי בעצם ההגדרה החדשה למילה “מחוללת” תמצאי נחמה. זו הגדרה כואבת אבל לא שיפוטית כלפי הנפגעת אלא כלפי הפגע, הוא לא כיבד. הוא הפר גבולות. הוא הרע. לא את יפה ולא אני (זה עצום שאני כותבת ובדרך מחזקת קצת את עצמי) הפרוש הראשון משאיר אותנו חסרות, נבזות, מקולקלות. אבל בדיוק בשביל זה בא ההמשך לומר לנו שיש עוד צד להסתכל על הדברים. מישהו לא כיבד את המרחב האישי שלנו, מישהו הפר גבולות. זה הוא ולא את.
    גם אני נאבקת במחשבות טרום ראש השנה. מסתבכת עם ענין הסליחה אם לא אסלח לו למה שה’ יסלח לי? יש לי תשובות למח לא ללב. תשובות טובות לשיעור יהדות לא לנסיונות הקשים של החיים.
    הלוואי הועלתי יפה, ואם יש לך עוד כיוון שנותן כח אז תכתבי. אני קוראת.

    #4688

    יהודית

    לענין הסליחה אני כ”כ מבינה אותך המחשבות האלו שעולות בראש של אם אני לא יסלח אז ה’ לא יסלח לי.
    אני אישית חווית זאת מבן משפחה ושילמתי ע”כ מחיר כבד מאוד! מה שאומר שהוריי לא היו בחתונתי הראשונה ולא יתייצבו לצידי בגט ואח”כ בנישואים השניים ובהולדת הנכדים…בקיצור נתק!!!!!!!!!
    והרבה פעמים בלב התפללתי שיקרא לפוגע כל מיני דברים רעים.אבל ראיתי שזה לא כ”כ עוזר לי ולא מצליח להשכיח או לרפא את מה שעברתי.וגם אני כל שנה עומדת בפני ההתלבטות האם לסלוח?
    כך שאני מדהה עם כל מילה

    #4689

    גם אני לבד

    יהודית, איזה גיבורה. אני יודעת שאת גיבורה כי הקמת משפחה ואת אמא לשני ילדים צדיקים. למרות הנתק ואולי בגללו. רק תגידי לי: “לא הפחידו אותך עם קפדות של הורים”? לא מתחשק לך לפעמים להגיד כתוב לחיים טובים כל בני בריתך חוץ מ….? דווקא בנושא של הפוגעים היו כמה ניוזלייטרים שדיברו על זה ומאד נעזרתי מהם. בעיקר מה שכתבו שם שגם אם אנחנו נסלח לפוגעים, ה’ לא יסלח להם. וזה לא רלוונטי (כלפי העונש המגיע לפוגעים) אם אנחנו סולחות או לא. גם כשנסלח ה’ לא ישכח ולא יסלח. מול המחשבה שקופצת לראש “אולי גם מי שפגע פגעו ואז הוא לא אשם וכו’: גם על זה כתבו שם שאין שום תירוץ שתצדיק מעשה רע, גם אם עשו לנו רע יש לנו בחירה ללכת להיעזר. ואם הפוגע בחר לא להיעזר ולפגוע אין לו מחילה.
    ודבר אחרון, נניח שפוגע רוצה לעשות תשובה, יש פרשה שלמה מה עליו לומר כסליחה ווכמה עליו לשלם כדי לפצות.
    אולי עזרתי לך בעניין המחילה לפוגע, אבל אשמח לקרא עוד על החיים עם נתק הורי. לפעמים זה הדבר היחיד שעוזר אבל צריך אומץ. תלווי לי?

    #4696

    חני

    עוד כמה שעות יכנס החג, לא יודעת איפה אתן, אולי מצטופפות עם עוד כמה בני משפחה בחדר, אולי בכלל בוחרות להיות במקום שקט ומרוחק, איך שלא יהיה החג הזה מדגיש את החלקים השונים שבנו. מעצים את הפערים, מזכיר מה שאנחנו כ”כ רוצות לשכוח.
    גם לי היו חלומות על משפחה מושלמת, שכולם יושבים סביב שולחן אחד ומסתכלים בעינים בטוחות זה על זה ושרים יחד שירים על שלום ושלמות. אבל החלומות האלו התנפצו מזמן, ואני לעולם לא אוכל לשבת סביב שולחן אחד עם המשפחה שלי, שעוד לפני שידעתי מה אסור לחשוף, בחר אחד מהם לעשות אותי אשה. אני לא בדיוק יודעת מה עושים ענני כבוד סביב סוכה של משפחה כזו. אני כן יודעת שהלך החלום ואיתו השירים ושמחת החג.
    עוד כמה שעות יכנס החג, אני לא אצא לסוכה משפחתית ולא אלטף ברוך קישוטים מעשי ידי, אני אסתכל מרחוק על הסוכות של השכנים ואקרא על הסוכות שאצל הסופרים.
    דבר אחד אני כן אעשה, אהיה כאן בשכם, אולי עוד מישהי מרגישה כמוני ותכתוב ונקרא ונתנחם ותהיה לנו סוכה לא מקרשים אלא ממילים טובות ומעודדות.
    מקווה שלא הצפתי אף אחת.

    #4705

    ערבה(חבוטה…)

    חני יקרה
    דוקא יש לציין שהצלחת להציף..ובגדול.. אני בטוחה שבמילים הכ”כ חיות שלך, כ”כ אמיתיות, כ”כ מלאות עוצמה ורגש הצלחת לבטא רגשות של הרבה מאיתנו.
    גם אני חלמתי על משפחה משלי אחרי שנות ציפיה ארוכות.חלום שהתגשם למספר חודשים והתנפץ בקול רעש גדול..ושוב חזרתי למה שכל כך קיויתי שיגמר: ל-ב-ד..
    לבד עם כל הסיוטים, לבד עם כל הזכרונות, לבד עם כל ההשלכות, לבד עם לשבת בחג בשולחן אחד עם הפוגעים ולשדר “עסקים כרגיל” בזמן שהכל בפנים כל כך לא רגיל, כל כך סוער, כל כך כואב, תהומות של כאב שזר לא יוכל להבינם.. לחפש את הקשר בין צרוף המילים “חג שמח”. נכון חג. אבל השמחה-אייה היא??? איך אפשר בכלל לחוש בה?? ומה יותר מתאים לימים אלו מהשם שקראתי לעצמי “ערבה חבוטה”-שמקפלת בתוכה את מציאות חיי?? ערבה-בלי טעם ובלי ריח ובנוסף גם חבוטה..כל כך חבוטה..
    גם אני מוצאת את עצמי בדיוק כמוך “מבלה” מידי ערב ב”שכ”ם”. מחפשת את השכם ורוצה להעניק לכל מי שאצליח.. כמה טוב שיש לנו כזה מקום מפלט,כזה מקום שנותן כח, מקום בו אנו יכולות להרגיש נורמליות, מקום בו כל הרגשה ותהא המוזרה ביותר היא לגיטימית ויש לה מקום ואפילו מקום של כבוד.
    אין לי ספק שהסוכה שאנחנו בונות למרות הכל..סוכה שנבנית מרסיסים רסיסים, סוכה שאנחנו רוצות לבנות ביחד וכל אחת לחוד-כי אנחנו לא רצות ליפול, כי אנחנו רוצות לבנות ולהיבנות, סוכה שהקישוטים שלה הם היסורים והסבל שלנו-סוכה שנבנית בדם בדמעות וביזע, היא בין הסוכות היפות והאהובות ביותר לפני הקב”ה
    מתפללת בשבילך, בשבילי, בשביל כולנו מספר ימים לפני התפילה ב”חיבוט הערבות”-הושענא רבא, שנזכה למה שכתוב:”אוצרך הטוב תפתח להשביע מים נפש שוקקה..יפתח ה’ לך את אוצרו הטוב..ותאזין שוועתנו ותיטיב לנו החתימה”
    שנזכה כולנו לפיתקא טבא ושהקב”ה יאמר כבר לצרותינו:די!!!!!!!!!!

מוצגות 6 תגובות – 1 עד 6 (מתוך 6 סה״כ)

יש להתחבר למערכת על מנת להגיב.