דף בית פורומים שורדות נשים טיפול.

הדיון הזה מכיל 2 תגובות, ויש לו 3 משתתפים, והוא עודכן לאחרונה ע״י  mali לפני 3 שבועות, 5 ימים.

מוצגות 3 תגובות – 1 עד 3 (מתוך 3 סה״כ)
  • מאת
    תגובות
  • #13460

    maybe
    משתתף

    טוב.
    פותחת סתם נושא שמעסיק אותי עכשיו.
    נמצאת בטיפול אצל מישהי מומחית לטיפול בטראומה למשך פרק זמן כלשהו (גרועה באומדן זמן, לא יודעת כמה).
    בתקופה הראשונה היה מעולה.
    בחודשים האחרונים אני מרגישה שהיא מפספסת בגדול, לא מבינה אותי בכלל. לא בכיוון.
    בשיחה האחרונה שלנו העליתי את זה מולה.
    היא לקחה אחריות, התנצלה. אמרה שהיא לא יודעת איך להסביר את זה ותחשוב על זה.
    אמרה שתבין אם אעזוב, ותשמח אם לא. (אמרתי לה שאני מתלבטת אם להמשיך).
    ביקשה שגם אם אחליט לעזוב, אגיע לפגישת סיכום.
    אני מתלבטת.
    השיקולים להישאר: א. הייתה תקופה שהייתה מצויינת.
    ב. היא לקחה אחריות על הפספוס שלה.
    ג. מהשיחה האחרונה יצאתי כן בהרגשה טובה.
    ד. אין לי כח לחפש מישהי אחרת…

    השיקולים לעזוב:
    א. אחרי תקופה כל כך ארוכה של חוסר הבנה, כבר קשה לי לתת אמון ולהיפתח.
    ב. אני נמצאת אצלה כבר תקופה ארוכה. אולי פשוט מיצינו.

    אשמח להארות לכאן ולכאן. כיווני חשיבה, רעיונות וכן הלאה.

    #13461

    sasa
    משתתף

    אני כל כך מבינה על מה את מדברת, מייבי.
    עברתי את זה תקופה ארוכה בטיפול שלי-ההתלבטות אם לעזוב או להמשיך.
    מהמבט שלי,
    כתבת שאחת הסיבות לעזוב זה שאת הרבה זמן אצלה ואולי פשוט מיציתן.
    הייתי מתעכבת על זה. בעייני, להיות הרבה זמן בטיפול במקום אחד זה יתרון ולא חיסרון.
    יצירת הקשר עם המטפלת היא משמעותית ביותר בטיפול. הקשר בטיפול הוא המרפא.
    ולהיות הרבה זמן בטיפול אצל אותה מטפלת ולהעמיק איתה את הקשר עוד ועוד, כשהקשר מייטיב עם המטופלת, זה לב העניין.
    לדעת להתגבר על מה שקורה בינכן בפעמים הקשות, לקום ולהמשיך ללכת כשנפגעים, להבין שהיא לא מושלמת ועוד.
    אלא אם כן לא נבנה שם משהו משמעותי, ואת מרגישה כאילן זה מסתובב על ריק. מה שלא משתמע ברור מדברייך, כי את מספרת שבהתחלה היה מצוין.
    ושהיא לקחה אחריות והקשיבה לך והבינה איפה טעתה. ולדעתי, זה חשוב מאד שפתחת את זה איתה וגם מקסים שהצלחת להעלות את זה.
    כי לא תמיד זה קל.
    יכולה לספר לך מהטיפול שלי, היתה לי תקופה (די ארוכה) שלא הצלחתי לפתוח ולדבר. ישבתי פגישות שלימות בשתיקות ארוכות שייאשו אותי מאד, וכל הזמן הסתובבתי בתחושה ש “למה לי להמשיך להיות שם אם במילא אני לא מצליחה לדבר, ועוברת עוד פגישה ועוד פגישה בלי להתקדם לשום כיוון”.
    ומזכירה שוב, מדובר על תקופה, די ארוכה.
    ודיברנו על זה. בטח. ניסינו להבין על מה זה יושב. ולא עזר. היה מתסכל, בהחלט.
    אבל, התקופה הזו עברה. בסיעתא דשמיא הצלחתי להחזיק מעמד ולא לנשור. ובמבט לאחור אני מודה לה’ שעזר , שהתקופה הקשה הזו עברה ואני עדיין שם.
    כי נפתח משהו אחר. והקשר שלנו מעמיק מפגישה לפגישה. ברוך ה’. ואני מצליחה להיעזר, ולקבל מהטיפול דברים שטובים לי. וכשיש דברים שלא טובים לי, אני משתדלת לפתוח ולהעלות את זה. ומדברים על זה. וגדלים מזה. היא לומדת אותי. אני אותה. ככה מקיימים קשר.
    וזה לא קל, בכלל. במיוחד לנו, שנפגענו בתוך קשרים. התיקון שלנו הוא להיות בתוך קשר. מיטיב. שירפא בנו את המקומות הפגועים האלה.
    בהרגשה שלי, הטיפול דומה קצת לגלי הים. לפעמים מגיעים גלים גבוהים, מאיימים, קשים, וצריך לדעת לא להלחם בהם. קצת להרכין ראש ולתת לגל לעבור. ובינתיים, להיות עם הדברים. להרגיש אותם. להסתכל מהצד איך אני מגיבה ומה זה מוציא ממני. לקבל את זה שיש תקופות. יותר טובות, פחות טובות. זה חלק מתהליך. וזה נורמלי. וזה לא רק מול המטפלת. זה בכל מיני מקומות בטיפול.
    אבל שוב, יכולה כל כך להבין על מה את מדברת.
    בהחלט יכול להיות שתחליטי לעזוב וכשתמצאי מטפלת חדשה תרגישי שעשית את הדבר הנכון. וגם ברור לי שיש כאן בנות שיגידו לך לעזוב. במיידי.
    לא אומרת לך מה נכון בשורה התחתונה, רק מעלה נקודה למחשבה.
    ה’ יעזור לך לקבל החלטה נכונה בשבילך.
    יודעת כמה זה משמעותי.

    #13463

    mali
    משתתף

    כמה קל לעזוב טיפול. כמה קשה לעזוב.
    ותמיד ההתלבטות הזו…
    אני רוצה להוסיף על מה שכתבתן, ממה שקורה לי (עדין) מדי פעם. כשאני מתאכזבת מהטיפול זה טריגר לפגיעה. זיהיתי את האכזבה כמתג שמדליק לי את כל הסיוט של הפגיעה.
    למה? כי כמו שכתוב קודם, נפגענו בתוך קשרים, והמוח, שזוכר הכל, מפעיל פעמוני אזהרה.

    אני בטיפול ארוך טווח, ואחת לתקופה מתלבטת. התלבטות אמיתית, מהותית ומוצדקת
    מצאתי בעצמי כמה סיבות נוספות שגורמות להתלבטות הזו, אלו סיבות “מתערבות” ולא מוצדקות, אולי יעזור לך ,מייבי, להחליט מה לעשות.
    1. לפעמים אני רוצה לעזוב טיפול כי קשה לי, וכשקשה לי עם עצמי אני מפחדת שקשה גם למטפלת איתי (סוג של השלכה) רק המחשבה הזו גורמת לי לרצות לעזוב טיפול, אבל היא רק מחשבה, ולא מהווה סיבה אמיתית לעשות זאת.
    2. המאבק הפנימי אם לעזוב או לא זו גם הזדמנות למוח לבדוק האם המטפלת נאבקת עלי, האם למישהו אכפת ב-א-מ-ת ממני. שוב, גם זו לא סיבה לעזוב. זה רק פרובוקציה של המוח.

    מה שעוזר לי שאני אומרת לעצמי שלא עוזבים טיפול בטריקת דלת, בכל מקרה אדבר עם המטפלת על המצב ורק אח”כ אעזוב, משהו בלהט העשיה המיידי מצטנן עם הזמן ואפשר לחשוב יותר בישוב הדעת.

    בהצלחה ושנהי ה שלמות עם מה שאנחנו עושות.

מוצגות 3 תגובות – 1 עד 3 (מתוך 3 סה״כ)

יש להתחבר למערכת על מנת להגיב.