דף בית פורומים שורדות נשים כואב מאד.

הדיון הזה מכיל 88 תגובות, ויש לו 3 משתתפים, והוא עודכן לאחרונה ע״י  חזקה ונלחמת לפני 5 חודשים, 3 שבועות.

מוצגות 15 תגובות – 46 עד 60 (מתוך 89 סה״כ)
  • מאת
    תגובות
  • #9014

    ציפור דרור

    אני. יום שיני בלי נדר בעזרת השם..

    #9015

    maybe

    אני אקח את יום שלישי.

    #9016

    אנו

    רביעי בעה
    חפציבה רות בת שמואל?

    #9017

    ציפור דרור

    אבל אולי זה לא השם האמיתי שלה…
    אז אפשר לכוון בלב

    #9018

    חזקה ונלחמת

    זה השם האמיתי שלה

    #9019

    צוות
    מנהל פורום ראשי

    אנחנו בעמותה לוקחות יום חמישי בל”נ.
    שחקנית – חלק מעיבוד האבל הוא להרגיש כעס. כעס על העולם הלא צפוי, הלא הוגן, הלא מיטיב.
    יכול להיות שבעוצמת הרגשות עכשיו יש גם רגש כזה שהוא בעירה פנימית. הרגש הזה נותן תחושה שמרגישה כמו מצוקת נשימה, א”א להכיל, א”א להשתמש באיברים, א”א כלום.
    יש תכונה מופלאה לכעס הזה, הוא עולה לגובה מקסימלי ואז לאט לאט יורד. אנא, אל תבהלי מהעוצמות שלו עכשיו.
    מה שממזער כעס זה ההבנה שאנחנו לא רואים את כל הסיפור. שיש אמת גדולה יותר. משהו רחב ועצום שמתנהל ואנחנו רק חלק ממנו. אני אוהבת בהקשר הזה להזכיר את הספר ZOOM
    בהתחלה קשה לקבל את המחשבה הזו, אבל בהמשך היא תרופת הרגעה. יש מנהיג לעולם. אנחנו לא אשמים/אחראים לדבר שלא היה בידיעתנו.

    #9020

    חזקה ונלחמת

    וואי!! אתן מרגשות אותי עם ההתגייסות המהירה של כולם!!
    ממש עבודת צוות.
    שנזכה ויעמוד לזכותה ולזכותנו.
    ושהמעשה הזה יביא
    להתקדמות מהמקום של כאב למקום של ריפוי ועשיה.
    אולי הכל הגיע לאוזננו כדי שנזכה להתאחד
    ולגמור ספר תהילים בצוותה, שזאת זכות עצומה,
    מי יודע???
    תזכנה למצוות.

    #9021

    ערבה
    משתתף

    לוקחת שישי ושבת בל”נ.
    ולואי ולא ישמע עוד צער ויגון בגבולנו.

    #9022

    שחקנית

    צוות תודה על הסבר התחושות…
    אני באמת בכעס לא יודעת אפילו על מי ועל מה.
    הוא גם לא תורם לי לכלום חוץ מלהרגשת אפסיות וחידלון.
    מנסה להבין איך עובד מנגנון ההכחשה שלי, כי נראה כאילו עכשיו לא שייכת… יגיע הלילה והשחור ואו אז הכל יצוף.
    מקובלני מבית אבא שלא לחינם זה בסביבתי… עושה חשבון הנפש, גייסתי משהי שתעשה לי נורמליזציה מחר ובחמישי בעז”ה מדרימה לחופשה קצרצרה… מעט מנוחת הנפש בבאלגן שבתוכי.
    2 מחלקות בבית חולים:
    אחת מתחילה חיים והשניה מסתיימת בה חיים.
    2 סיבות יש לה למוות: בחרת בחיים או חלילה נקברת יחד.
    יוצאת למלחמה..? אני ונשמתי, אני והכאב העצום.
    חברות יקרות, הלוואי והיה בכוחי להבטיח שאתן לא תחוונה איתי את הדרך הקשה, אבל מי אם לא משפחה צריכה להיות שם לתמוך?
    לצערי, משפחתי טרם באה לסוד המצב… זה חומר נפץ עבורם ואין לי לב לפתוח ולהכאיב.
    האם תהיינה שם בכל מצב?
    יודעת את התשובה, היא ברורה לי כשמש. אין כמו שכ”מיות יקרות.
    יישר כוחכן.
    לוקחת על עצמי את יום שישי בל”נ.

    #9023

    שחקנית

    הי ערבה.
    ראיתי רק עכשיו.
    אז אני אומר את קי”ט לשם המלא פלוס אותיות נשמה.
    מדליקה נר נשמה בתוכי, וכן, גם בויטרינה…
    לא מחוייבת בתשובות.

    #9024

    ציפור דרור

    גם אצלי זה מעורר חשבון נפש..
    יותר מהכיוון של איך זה קרה? למה זה קורה כל הזמן? ומרגיש לי הרבה בזמן האחרון שאנשים שאני מכירה ניפטרים.
    וזה עושה לי לא טוב.
    כי אני באמת לא מבינה בשביל מה?? למה זה טוב?
    בשביל מה ייסורים? בשביל מה חיים? מה הסיפור פה??
    ואין לי תשובות. רק כאב עצום.
    לא מצליחה לישון , מאוד מנותקת… (היום אחריי הסיור הלכתי בלי לראות איפוה ומה קורה.. כמעט שעתיים, עד שבדקתי איפוה אני בכלל וטיפה התפקסתי)
    ונסערת.
    כי זה באמת לא יתכן. ואיך זה שזאת היא?? היא הרי חלק מאיתנו.
    רועדת בטירוף… אין לי הסברים…
    לא מבינה כלום.

    #9025

    ציפור דרור

    ואיך זה שהיא נעלמה? איפוה היא?
    החיים כאלה אפסיים והמוות כזה קרוב, עלה המוות בחלונינו.
    וזה מפחיד בטירוף!
    רועדת..רועדת…
    כי זה לא יכול להיות
    והיא עוד רגע מגיבה פה וחוזרת עם הצחוק היפה שלה..

    #9026

    ציפור דרור

    די, אני לא יכולה לבד.

    #9027

    צוות
    מנהל פורום ראשי

    את לגמרי לא לבד,
    יש איתך פה משפחה שלימה.
    במשפחה שלנו כל אחת מגיבה אחרת, אבל כל התגובות הם ביטוי לכאב.
    כואב נורא. כואב מפחיד. כואב מדי.
    את מחפשת תשובות לשאלות, אבל היתי מפנה אותך לספר “להתראות ילדים”. יהודית פריינד בכתיבתה המיוחדת מביאה שם קטע איך שמלוות הטיול לפולין מספרת לסטודנטיות על חייה. על השאלות. על העדר התשובות. ועל התובנה שזכתה בה. בספר עמודים 428-433. מפעים מה שהיא כותבת שם. זה נותן הרבה כח.

    #9028

    צוות
    מנהל פורום ראשי

    שחקנית, שמכינה לנו את הממתק לשבת, שולחת נחמה:

    “וַיּוֹרֵהוּ ה’ עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם”

    מדרש תנחומא בשלח כ”ד:

    אתה מוצא בשר ודם מכה באיזמל ומרפא ברטיה, והקב”ה אינו כן – אלא במכה שמכה – בו מרפא. וכן אתה מוצא כשבאו למרה ולא יכלו לשתות מים ממרה והיה משה סבור, שהקב”ה אומר לו, שישליך שם דבש או דבילה והמים מתמתקין, ראה מה כתיב שם: “ויצעק משה אל ה’ ויורהו עץ” אמר ליה הקב”ה למשה: אין דרכי כמדת בשר ודם, עכשו אתה צריך ללמוד, שנאמר “ויורהו”. “ויראהו” לא נאמר כאן אלא “ויורהו” – הורהו בדרכיו.
    ומה העץ? ר’ יהושע אומר: של ערבה היה, ר’ נתן אומר: הרדופני מר היה, ר’ אלעזר המודעי אומר: של זית היה – …מכל מקום מר היה.
    ר’ שמעון בן גמליאל אומר: בא וראה כמה מופלאין דרכיו של הקב”ה יותר מדרכי בשר ודם. בשר ודם במתוק מרפא את המר. אבל הקב”ה במר מרפא את המר. הא כיצד? נותן דבר המחבל בתוך דבר המחבל… אמר לו הקב”ה למשה: לא כך הוא אומנותי אלא במה שאני מכה בו אני מרפא, הואיל ואלו המים מרים, אני מרפאן בדבר מר.

מוצגות 15 תגובות – 46 עד 60 (מתוך 89 סה״כ)

יש להתחבר למערכת על מנת להגיב.