דף בית פורומים שורדות נשים כואב מאד.

הדיון הזה מכיל 88 תגובות, ויש לו 3 משתתפים, והוא עודכן לאחרונה ע״י  חזקה ונלחמת לפני 5 חודשים, 3 שבועות.

מוצגות 15 תגובות – 61 עד 75 (מתוך 89 סה״כ)
  • מאת
    תגובות
  • #9029

    צוות
    מנהל פורום ראשי

    בהקשר לדברי התורה המנחמים שהביאה שחקנית
    עוד שיר שנותן כח:

    ואין לנו שיור רק התורה הזאת

    #9030

    ציפור דרור

    תודה.
    זה מאוד עוזר לי הביחד והשירים והחיזוקים של התורה.
    שחקנית, מאיפוה הכח??
    מעריצה שלך ושל כל אחת פה.

    #9031

    ציפור דרור

    תאמינו לי עדיף מאשר הדמעות של אייל גולן…
    הלוואי וזה היה מתנגן לי בראש במקום הדמעות שיורדות על הקבר החם…
    אולי באמת טוב לה? הלוואי..!

    #9032

    ציפור דרור

    כנראה שאפשר לעשות משהו משמעותי ומספק בחיים על ידי אפילו לשמח ילד חולה…(בשיר רואים)
    אולי יש משמעות לטיפת שמחה בתוך כאב, גם אם אי אפשר למנוע את הסבל מאחרים, לפחות טיפה להעניק חיות והנאה…
    שחקנית, וכל אחת כאן,
    עוד טיפה של חיות, עוד טיפה של עידוד ותמיכה של עזרה וסיוע-כן היו משמעותיים בשבילה.
    לא מתוך אשמה. מתוך לראות מה כן…
    כנראה שזה כן עשה משהו טוב בחיים שלה…
    כנראה זה כן משמעותי גם כשאי אפשר לעצור את הסבל והכאב…
    ואת היית משמעותית בשבילה, ועדיין נשארת. ונתת מה שיכלת וזה תרם.
    שיר

    #9033

    ציפור דרור

    כשלוחצים על המילה שיר בהודעה הקודמת, זה באמת נכנס לשיר.

    #9034

    שחקנית

    ציפור דרור:
    זה נטו מכוח שאין בי, כזאת אני.
    בורחת ישר לפרקטי… אם לבכות לא יכולה. ובגילוי נאות לא הורדתי ולו דמעה אחת, אספר שאני מדי פעם יושבת ופשוט צוחקת עד כאב בטן… למה? כי אין לי כח. פשוט מאוד.
    יש לי הספקים,לו”ז מחייב, הורים ומשפחה מחוץ לדלת הנעולה… נכון ולקחתי חופשה עד סוף שבוע לא כי רציתי אלא כי אני לא מתפקדת כבן אדם וזה ממש גזילה להיות ולהפיק רבע ממני… ושום דבר לא בורח, לא נתקלתי אי פעם בגמד שביצע עבודתי נאמנה, הכל ממתין, צובר ריביות וקנסות.
    אבל מכאן אני שואבת כח, כי אני לומדת להכיל את עצמי.
    את כאבי.
    את דפוס ההתנהגות שלי למצבי ‘חרום’.
    את האובדן האישי והפרטי שלי ואת כל מה שזה מציף, והוא מציף הרבה יותר ממה שאת משערת…
    תקראי לזה בריחה, תגידי שזה ניתוק ממציאות, שזה הכחשה ואולי אפילו תאמרי שאני עזת מצח, ולמען האמת אני יותר מכולן צריכה להתפרק מהמקרה הזה…
    אבל זאת אני!
    ואני מקבלת את עצמי איך שאני… (טוב לפעמים)…
    ומה יועיל שאפול? מי ירויח? אני???
    חפציבה? היא הרי כתבה שלא אצטער עליה… (מה חשבה שלא אצטער אחרי מה שכתבה לי…??!)
    אז הולכת לנשמה שלי ולנשמה שלה וממלאה צרכים.

    #9035

    שחקנית

    הגיגי לילה, משהו בחסימה לא אפשרה לי לכתוב… אז לכן רק עכשיו שולחת…
    אני ‘רואה’ אותך מביטה בי,
    אחותי, היפה שבנשים.
    עיניים בורקות וכל כולך עטופה בכתרי פרחים…
    אין בך מום, מושלמת, זכה וטהורה.
    ובאת את אלי לתת כתף ושכם, לספר לי כמה טוב לך עכשיו פי מליון מכאן,
    ואת במגע הרך והמלטף שלך אומרת לי ‘די, אסנת די… עת לבכות ועת לחיות…’
    ואני ממאנת להתנחם, קולך נעים לי לאוזניי לא רוצה להקיץ מהשינה, לא רוצה להחליף אותך בדמות ה’זיקית’ המבחילה…
    ואני מדמיינת אותך, עיני תכלת, ים, גלים ורוגע שפוכות מהן, אוקיינוס מרהיב בין תלתלי זהב שגולשות על המצח, יורדות עד הכתפיים… נמוכה ושדופה בדיוק איך שאת הגדרת את עצמך, משהו בתוכך משרה רוגע בסביבה, הכל טוב. הכל מצויין גם מתי שלא…
    ואיך את בטלפון עם אמא: “אמא, טוב לי כאן ממש מלון 6 כוכבים ואף מעבר, ואיך אני מתגעגעת אלייך ועוד מעט וניפגש… ובשבת יש לי משהו להראות לך אז שווה לך להמתין…” מילים ענוגות שכל אם מצפה לשמוע מביתה, ואצלך הכל כ”כ לא היה…
    ואם הייתי מבקשת ממך חפציבה יקרה לכתוב לי, לכתוב לחברות שכ”ם רק עוד כמה מילים ואז נניח לך, בטוחה אני שהיית כותבת:
    “אסנת אין יותר טוב מכאן זה ממש מבחינת מאין אולם הבא יום שבת מנוחה טוב לי ואין לחן מה להיצטאר אבא שלי כאן וכל אצדיקים ואנחנו מסתקלים אליכם ומתפללים וזה לא אושה לנו טוב שאתם בוחים… רק שאתן הופחות את מה שאשו לכן רע למשהו מנצח וגדול והאיקר שחקנית שהיצלחתי לאחזיר אותך לפורום זה לבד אושה נצכון קטן שלי” לא כך?

    בכל זאת כך כתבה לי באמת…
    צובטת את עצמי חזק, מוודאת שאני ערה…
    כן, כואב לי עד עמקי נשמתי.
    אבל יש לי צוואה, יש לנו מילים שלה ואנחנו נלך לאורה.

    #9036

    שחקנית

    חברה טובה שלי (אלמנה….) שלחה לי בדיוק ברגעיםם אלו כמה מילים.
    ”שמעתי את תפילותיך הנני רופא לך…”

    בית הספר של החיים – על ההצלחה / רבקה גוטסמן

    החיים לימדו אותי
    שכל פעם שהאדמה נשמטת 
    מתחת לרגליי
    זו למעשה הזמנה
    לעלות מדרגה 
    בסולם
    ולייצר לי קרקע חדשה
    יציבה יותר

    החיים לימדו אותי
    שכל פעם שאני מרגישה 
    שהמציאות סוגרת עלי
    זו בעצם כניסה 
    לתעלה
    דרכה אני עוברת 
    לידה חדשה
    וגם בצירי הלחץ
    עלי לנשום עמוק
    ולזכור את המתנה שמחכה לי
    מהעבר השני
    גם אם איני יודעת מהי
    היא כאור
    בקצה המנהרה

    החיים לימדו אותי
    שכל פעם שדלת אחת נסגרת
    דלת אחרת נפתחת
    שגם אם נסגרות כל הדלתות
    חלונות נפתחים
    שגם אם נדמה לי 
    שנסגרו כל הדלתות והחלונות כולם
    > שערי שמיים יהיו פתוחים בפנינו תמיד
    >
    > החיים לימדו אותי
    > שכל פעם שהרגשתי
    > שהשמיים נופלים עלי
    > בסוף שמש חדשה הפציעה
    > שכל פעם שראיתי
    > עננים מכסים את השמיים
    > בסוף הגשם הגיע
    > ואיתו אדמה פוריה וטובה
    > שכל פעם שמתחוללת שריפה
    > בסופו של דבר האדמה משתבחת
    > שכל פעם שמופיע קרח
    > זה כדי להפשיר משהו חדש
    >
    > החיים לימדו אותי
    > שהאמירה “הכל לטובה” 
    > היא לחלוטין לא קלישאה
    > אבל חשוב לדעת איך ומתי להשתמש בה
    >
    > החיים לימדו אותי
    > שלכל דבר יש סיבה
    > ומאחורי כל אדם 
    > יש לב פועם טוב
    > גם אם הם נסתרים מאחורי 
    > אלף אלפי וילונות
    > ואני איני מבינה
    >
    > החיים לימדו אותי
    > שיותר מהכל חשוב להיות 
    > בהודיה
    > על כל רגע
    > על כל שניה
    > על כל התמודדות
    > על כל מדרגה
    >
    > החיים לימדו אותי
    > לומר עוד ועוד
    > ועוד ועוד
    > ועוד ועוד 
    > תודה
    > כי הקסם שורה בכל
    > אם נראה אותו או לא
    > תלוי בסוג העדשה
    > איתה אנחנו מתבוננים 
    > על החיים
    > על הבריאה
    >
    > 💛💫

    #9037

    חזקה ונלחמת

    וואו!!!!

    #9038

    שרי

    ואני אתרום את השיר שלי-של הרב קפלן

    שָׁקְעָה חַמָּה שָׁקְעָה נַפְשִׁי
    בִּתְהוֹם יְגוֹנָהּ הָרַב כַּיָּם
    כִּי עוֹמְדָה לִפֹּל הִיא בְּמִלְחַמְתָּהּ
    אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַדָּם

    יָמַי עוֹבְרִים יָמַי כָּלִים
    מִבְּלִי קַחַת מִבְּלִי תֵּת
    אִם לָזֹאת קָרָאתָ חַיִּים
    אֱמֹר נָא אֵלִי מַה זֶּה מֵת

    שָׁקְעָה חַמָּה שָׁקְעָה נַפְשִׁי
    בִּתְהוֹם יְגוֹנָהּ הָרַב כַּיָּם
    כִּי עוֹמְדָה לִפֹּל הִיא בְּמִלְחַמְתָּהּ
    אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַדָּם
    יָמַי עוֹבְרִים יָמַי כָּלִים
    מִבְּלִי קַחַת מִבְּלִי תֵּת
    אִם לָזֹאת קָרָאתָ חַיִּים
    אֱמֹר נָא אֵלִי מַה זֶּה מֵת

    חוּסָה אֵלִי כִּי לֹא אֵדַע
    אֵיכָה אוּכַל כֹּה לִחְיוֹת
    הַאִם לִשְׁכֹּחַ כֹּל וּשְׂמֹחַ
    אוֹ לִזְכֹּר הַכֹּל וּבְכוֹת

    הַחֲיֵינִי אֵלִי נָא לְמָחָר
    אוּלַי אֶפְתֹּר אֶת הַחֲלוֹם
    שָׁקְעָה חַמָּה עָבִים בָּאִים
    לַיְלָה עוֹלֶה מִן הַתְּהוֹם

    אֵלִי כִּי לֹא אֵדַע
    אֵיכָה אוּכַל כֹּה לִחְיוֹת
    הַאִם לִשְׁכֹּחַ כֹּל וּשְׂמֹחַ
    אוֹ לִזְכֹּר הַכֹּל וּבְכוֹת

    הַחֲיֵינִי אֵלִי נָא לְמָחָר
    אוּלַי אֶפְתֹּר אֶת הַחֲלוֹם
    שָׁקְעָה חַמָּה עָבִים בָּאִים
    לַיְלָה עוֹלֶה מִן הַתְּהוֹם

    #9039

    צוות
    מנהל פורום ראשי

    בהמשך לשיר של שרי, הנה השמע.
    שיר מקסים שנותן המון כח

    שיר שקעה חמה

    #9040

    ציפור דרור

    ליבי ליבי על חללי עמי…
    לא ספרתי כמה פעמים ניגמרתי היום, כמה התרסקתי…
    הרגשתי חנוקה בלי אויר.
    וסיוט של לימודים שלא נגמרים ומה הם קשורים לי ולחיים…
    חפציבה, כל כך מתאים לה. (למה אני כותבת עליה? זה אמור להיות אליה)
    שחקנית, דיברת אותה לגמריי… וזה נגע לי כל כך.
    כי הינה היא שוב עם המסרים המתוקים והמנחמים שלה…
    אבל היא לא. וזה שובר אותי…
    איך זה שהיא לא כאן להגיב, לשתף, לנחם, לעודד, לשמח בהתקדמויות שלה???
    איך??
    משהוא אחד עשה לי טוב היום-לאמר תהילים בשבילה.
    אבל למה רק עכשיו?? למה לא לפני זה?? למה זה היה צריך לקרות??
    מיוסרת. כואבת. מרגישה אשמה…
    מבינה אותך לגמריי שחקנית. הכי טיבעי זה להתגונן ולהתנתק… כי יש מחוייבות ועול…
    אבל הכאב… הכאב…
    שיש לו כאן מקום. לשתף. לכאוב. לבכות את לכתה…
    להרגיש בחסרונה…
    מרגישה רעה שאני כותבת את המילים האלה. זה קורע אותי…

    #9041

    שחקנית

    אשתף אותך במילים שנאמרו לי היום:
    יש זמן מוגדר להספד ובכי,
    יש מצווה על המת שישתכח מן הלב…
    אם אחד מהשניים לא מתרחשים אזי הן בשליטתינו בלבד.
    זה נטו המחשבות שלנו שמדבררות.
    תמו להן ימי השבעה, יש מושג של שלושים, אח”כ נמשך 11 חודש וכל זה מדובר- רק על הורה.
    חפציבה הייתה חברה, חברה אנונימית, הבליחה לחיינו באותה מידה שעזבה, מצווה עלינו בתורת משה לשכוח ממנה, להמשיך לחיות.
    אנחנו יכולות לפעול מכאן והלאה רק לנשמתה שלה ועל זה לא ויתרנו, ההיפך התייגסנו במלוא שכמינו.
    אז לא שכחנו אותה אלא ניתבנו את תהומות הצער לצד חיובי ומועיל.
    וזה הביא לי מעט נחמה.
    כידוע השבוע שלי גם נהפך, משמחה ליגון, לבכי ומספד, ניסיתי להתיישב על העלון לשבת, החומר שאב אותי יותר מדי ולא הייתי מרוכזת.
    כל מילה קרעה את נשמתי, מצאתי לה שייכות לאסון הפרטי.
    אנא, למעני, למענה, למען אביה:
    אבקש מכל אחת כמה מילים על הפרשה, על ט”ו בשבט שפורח לנו תחילת שבוע, על תובנה וחכימא שלמדנו ממנה, או ציון לדרך.
    עזורנה לי לעזור לי לה ולנו…
    זה לא חייב לבוא ברמת עיבוד את זה אחסוך ממכן, אבל שתפנה פעולה בבקשה!
    תסכמנה?
    המייל שלי מופיע מעל דפי הגליונות הקודמים, או לחילופין ישירות למייל של שכם והם יפנו אלי.

    ואם בשירים עסקינן:
    אני מתחברת מאוד ל”שלח לי כח” של אברהם פריד,
    וכן לשיר ‘מה עשית היום’ של אהרון רזאל

    #9042

    שורדת אמיתית ולא בסתם…

    שחקנית,
    אני מתפעלת כל פעם מתעצומות הנפש שלך,
    איך את מצליחה לשלב אמונה, תורה, עידוד וחיזוק בתוך ים ההתמודדות שלך.
    איך את מצליחה למצוא נוחם בדברי תורה.
    איך את מתמללת ומשדרת את שמתחולל בתוכך בצורה רגועה ולא מציפה…
    לא מתפלאת שחפציבה נתלתה על אילן גבוה והיה לה בסיס איתן,
    את מצליחה לפצל את ליבך לכולם באופן אחיד על מנת שכולם ירגישו טוב.
    תספרי לנו אולי מי או מה תומכים בך בשעה קשה כ”כ, מהיכן את שואבת כוחות בלתי נדלים ומדהימים.
    את מפתיעה אותי פעם אחר פעם, כמו מטה קסמים…
    אני אחפש בל”נ מדרש ואשלח. תדעי שזכויותייך הן עצומות ורק מלך בשר ודם יכול להשיב לך כגמולך הטוב, וזה ממה שאני רואה כאן ק”ו על כל מה שנעשה מאחרי הקלעים.
    יישר כוחך.

    #9043

    שחקנית

    למה נראה לך?
    כי את לא חווה אותי בשעה קשה אלא נעמי,צוות, שרה ומרים ועוד..?
    שאני נזהרת בכל מילה שלי, שלצערי אני ברגעי הכחשה,
    למה נראה לך שקל לי? לא,לא קל לי, אני מתייסרת ממש
    הנה במיטה, משוועת סוף סוף ללילה אחד רגוע וא-ין.
    מעט הקלה בכאבי הגוף והנפש, מנסה להשחים שיתכן ו’גונזת’ את החופשה שלי מחר בגלל ה’לבן הלבן הזה’… בתוכי קיימת בעירה, מדליקה את כל איברי הגוף לאבוקה אחת שורפת.
    אז יש לי 2 אופציות:
    או לשקוע בסרט מתח או לעיין במדרש חז”ל.
    אני בהחלט מוצפת ובכוח מסיטה את המחשבות הכפיתיות לזמן אחר,
    אבל את זה יכולה להעיד בוודאות:
    ”שלי, שלכן הוא”
    כל אחת ואחת כאן שביחד מתגייסות ותומכות, נותנות מילות נחמה וכוח.
    מילים שמרפאות פצעים…
    ובמיוחד צוות שכ”ם הנכבדות שלא חוסכות מאומה ע”מ לתת לי את מנוחת הנפש, ואין לכן מושג עד כמה הן הרחיקו לכת ביגיעה עבורי ובחשיבה טובה כיצד לסייע הרבה מעבר למה שאתן משערות.
    👏👏👏💳💳💳💰💉💊
    ומודה לד’ על הזכות שנחשפתי לפורום מדהים כזה.
    הקדים לי רפואה למכה.

מוצגות 15 תגובות – 61 עד 75 (מתוך 89 סה״כ)

יש להתחבר למערכת על מנת להגיב.