דף בית פורומים שורדות נשים כשהמטפלת יוצאת לחופשה.

הדיון הזה מכיל 5 תגובות, ויש לו 5 משתתפים, והוא עודכן לאחרונה ע״י  ציפור דרור לפני 2 שבועות, 4 ימים.

מוצגות 6 תגובות – 1 עד 6 (מתוך 6 סה״כ)
  • מאת
    תגובות
  • #13489

    sasa
    משתתף

    קשה לי כל כך, מרגישה שסופרת את הימים עד שייגמר. ויש עוד כ”כ הרבה זמן…..
    למרות שהיא אמרה שאפשר לכתוב לה מיילים, ולמרות שהצורך קיים מאד, לא מרגישה נעים להפריע לה בחופשה שלה.
    מבינה את זה מאד שהיא בנאדם שצריך להתאוורר מידי פעם ושזה גם למעננו, המטופלות.
    ובכל זאת, קשה לי. מאד.
    בטוחה שאני לא היחידה בקושי הזה, ורוצה לשמוע איך אתן מעבירות את הזמן הזה. אם יש משהו שיכול לעזור לעבור את זה בקלות יותר.
    מישהי? רעיונות? שיתוף?

    #13491

    maybe
    משתתף

    אני ממש מכירה את ההרגשה הזו של לספור את הימים שחופשה של מישהו תיגמר.
    אני גם מאד מחכה עכשיו שמישהי כבר תחזור מהחופש שלה. מטפלת מסוג אחר, אני נורא מחכה שתחזור.
    היא לא נמצאת כבר שבעה חודשים (שמירת הריון+חופשת לידה).
    יום אחד כבר לא יכולתי, הרמתי טלפון ודיברנו 10 דקות. היא דווקא ממש שמחה שהתקשרתי.
    וזה קצת הרגיע אותי.
    ועדיין, אני מחכה כל יום שתחזור כבר.
    מה כן עוזר לי?
    לא יודעת אם זה עוזר, אבל אני מדמיינת איך יהיה כשהיא תחזור סוף סוף.
    ויהיה לי עם מי לדבר על כל הדברים שרק עליה אני סומכת בשבילם.

    #13492

    mali
    משתתף

    אני מעריכה אתכן כ”כ. אתן לא שמות לב כמה “דרך” עשיתן כי המתנה זה אחת החוויות הקשות. להמתין למישהו או משהו זה דורש יציבות ובריאות נפש ואתן מסוגלות להמתין.
    בעבר שכ”כ חיכיתי למשהו, התעוררו בי ספקות: “האם אני אקבל את זה”? “האם אני ראויה לזה”? ואז נטיתי לוותר. להחליט שזה כבר לא חשוב. להביא על עצמי את התוצאה במקום להסתפק שמא תבוא.
    התחושה ב”לא מגיע לי” הייתה נצמדת לכל המתנה כאילו אומרת “את יכולה להמתין. לא תקבלי. יש אנשים חשובים ממך שיקבלו. ראויים ממך שלהם מגיע” וכו’
    אשתף אתכם בטכניקות שרכשתי עם הזמן (שום דבר לא עובר לגמרי, אבל בהחלט יש יותר שליטה על המחשבות)
    *לומר לעצמי שהמתנה זה חוויה קשה. להמתין לזיווג, לילדים, לתמיכה. זה פשוט קשה ומייאש. כדי לא לחוות את הקושי המח “מציע פתרונות”. כלומר אני צריכה פתרון להמתנה והמח מציע פתרונות להתמודדות עם הקושי. אנחנו לא מדברים על אותו דבר. הטכניקה להתמודד עם המתנה – זה פשוט המתנה.
    *לשמור על קשר כלשהו כדי שהמוח לא יוכל לומר לי “זהו, אין לך תמיכה”. זה יכול להיות מייל פעם בשבוע, שיחת טלפון, מכתב. וכדו’
    *לזכור שיכולת המתנה ואיפוק זה יכולת בריאה שמתפתחת בי.

    #13493

    sasa
    משתתף

    איזה חמודות אתן,
    נראה לי שעצם הפריקה פה והשיתוף שלכן מקל מעלי, שיש עם מי לדבר על זה ועוד מישהו יכול להבין אותי בקושי הזה….
    כל הזמן אני חושבת על זה שהיא מודעת לכך שזה קשה, ובפירוש נתנה את האופציה של התכתבות איתה בחופש. זו אני שלא מרגישה נעים להפריע לה.
    וראה לי שמה שעומד בבסיס ה”לא מרגישה נעים” זה הקושי שלי להכיר בצרכים שלי, בכלל. להודות, בפני עצמי, שיש לי צרכים. אנושיים וטבעיים.
    כי אני כל כך רגילה להיות אוויר. מישהו שמסתדר עם כל מה שנותנים לו, לא דורש אף פעם שום דבר מיוזמתו. הכל בסדר לי. וכשלפעמים הצרכים שלי עולים מעל לפני השטח מאליהם, אני כועסת על עצמי שבכלל מעיזה לדרוש משהו ממישהו. מה פתאום קשה לך שהמטפלת בחופש? תסתדרי עם מה שיש ואל תתלונני!
    את הרי גיבורה! מסתדרת בכל מצב! (אני יודעת מאיפה זה בא. מצמרר. בררררר)
    וזה מתקשר לי לרעיון שהעלית, מלי, לשמור איתה על קשר אחת לשבוע במייל או טלפון. אני יודעת שזה יכל לעזור לי מאד לעבור את התקופה הזו בקלות, אבל לא אתן לעצמי את הלוקסוס הזה. אפילו שמבחינתה זה בסדר ויכול להיות שלא יכביד עליה בכלל.
    זו רק אני שצריכה להרגיש “גיבורה”, מסתדרת עם מה שיש ולא קשובה לצרכים שלי.

    #13499

    הי חברות,
    קראתי את זה מהצד וחששתי להגיב, גם שלא הרגשתי שיש לי מה לתרום….
    אבל עכשיו אני קצת צריכה עזרה.
    גם המטפלת שלי יצאה לחופשה כמובן, היה לי קשה מאוד בשבוע הראשון אבל אחכ אולי הכעס רוקן את הקושי ולא הרגשתי שהיא חסרה לי…
    ועכשיו כשעומדים לחזור אני מרגישה חשש מאוד גדול, אני באחוזים מסויימים וגבוהים לא רוצה להפגש איתה. אני מפחדת. הלב שלי דופק מהמחשבה הזאת…
    דברנו במייל בהתחלה ואחכ כשהתרחקתי הפסקתי, אבל כתבתי לה לפני כמה ימים שאני בעצם לא ככ רוצה לחזור אז היא אמרה שזה מובן שיהיה חשש ופחד כמו סוג של התחלה…
    אבל אני לא יודעת מה לעשות עם זה. גם כי אני מפחדת, וגם כי משהו אומר לי אולי עכשיו הרגשות שלי צודקים והיא לא טובה לי….? אנחנו כבר שנה וחצי ביחד ומתחילה להתיאש שאני לא מצליחה לגמרי להאמין לה…

    אשמח לכל תגובה, והאמת, שאולי אומרת הרבה, אני מקוה שהתגובות יבטאו את הנורמליות שלי, ושיגידו לי שכאן אני מדמינת והיא נשמעת בנא טוב, ושזה בסדר לחשוש, אבל הכי שהיא בטוח בסדר…
    תודה רבה

    #13515

    אני קוראת את ההודעה שלך ורואה שהיא מלפני חודשיים, מה החלטת בסוף? איך זה מרגיש עכשיו?
    חושבת לעצמי שכיום את עם יותר מודעות למה נכון לך ויותר קשובה לעצמך ויכולה לזהות מה טוב לך ומרגיש לך טוב ומה פחות.
    ואם הגעת לטיפול, יכולת לבחון תוך כדי האם הרגש של החשש ההתחלתי מתמוגג או שהוא נשאר כמו שהיה. חושבת שזו התשובה שהייתי מחפשת בטיפול, האם אני לאט לאט מרגישה יותר בנח מול המטפלת שלי ויותר במקום בטוח ומוגן איתה או פחות.
    למה בעצם את לא רוצה/רצית לחזור לטיפול? ולמה כן? (אמרת שיש אחוזים..)
    מאחלת לך רק טוב והחלטות טובות בכל דרך..

מוצגות 6 תגובות – 1 עד 6 (מתוך 6 סה״כ)

יש להתחבר למערכת על מנת להגיב.