תחושות מעורבות מלוות את המתמודדות בנוגע למושגים: “רבנים” “פסק הלכה” “ציות לגדולי ישראל”.

המקום הפגוע בנפש מדליק נורה אדומה כאשר נכנסים שוב למחויבות מול בעל-סמכות.

אם הרב הוא בעל סמכות ולי יש חובת ציות, פעמוני האזהרה לא ירפו. אנו מוצאות שההתנגדות הפנימית והטלטלה הרוחנית שעוברות שורדות אינה נובעת מהתנגדות לדעת תורה, אלא מהצורך להתרחק “ממערכת יחסים מחיבת”.

מתמודדות מתלוננות שרבנים לא מבינים את הנשים, את הנערות, את עוצמת ההתמודדות ויש בזה משום הכללה לא הוגנת. במהלך העבודה בעמותת שכם-אחד אנו פוגשות פסקי הלכה מפעימים!  לא כאלו שהוסטו מעוצמת הרגשות של המתמודדת, ולא כאלו שנקבעו מתוך חשש קהילתי. תבונת התורה היא היכולת לדייק. ופסקי ההלכה שפגשנו ענו לקריטריון הדיוק וההתאמה לנפש האדם.

אמת, שישנם רבנים שמונעים את עצמם מלדון ביחסים שלילים מתוך הקושי לדייק באיסוף הנתונים ומעטים מהם בשל חשש אישי.  רבים מהם מכירים בעובדה שעיסוק בפסיקה הלכתית בתחום, מפגיש את הרבנים עם הצורך להיות אמפתיים למתמודדת, דבר שבבסיסו מהוה קרקע לסכנה. בהזדמנות זו אנו מזכירות ש”רב” תפקידו לפסוק הלכה ולא לטפל בנפש. מרבית הפגיעות בידי דמות תורנית, נעשתה כאשר הם התערבו במעמקי הנפש. בכל מקרה האחריות לשמירת גבולות ההלכה מוטלת על הדמות התורנית.

הקושי להתפלל

שאלה בענין תפילה על הורים שהקשר עמם הוא שלילי: בתקופה האחרונה חזרתי להתפלל אחרי תקופה ארוכה שהיה לי ממש קשה.