טרום טיפול ותחילת המסע

השלב הראשון לאחר הפגיעה מלווה תמיד בהדחקה ובניית קיר בטון בינינו לבין החוויה. הכחשה, התעלמות, ניסיון "להקטין" את הכאב, מהווים חלק ממנגנוני ההגנה. כל עוד השיגרה ממשיכה להתקיים, מנגנון ההגנה עובד. כאשר קיים עומס גדול על מנגנון ההגנה הוא מתחיל להישחק ולהיסדק ואין עוד "כח" להתעלם מזיכרון הפגיעה. כל דבר קטן מבהיל / מפחיד / מעצבן. וזה הזמן להודות למנגנון שפעל עד כלות יכולתו ולרכוש כלי סיוע חדשים.

מה כדאי לעשות?

  1. למצוא מישהי לשתף אותה. בדגש על מישהי.
  2. למצוא באתר כלים וכוחות 'לאסוף את עצמך' לטיפול. גם סיוע עצמי הוא סוג של טיפול. אבל הוא יניב תוצאות טובות יותר אם הסיוע העצמי יתלווה לסיוע מקצועי.
  3. להכיר את השיטות השונות של הטיפול ולאתר מה מביניהם יכול להתאים לך.
  4. להעיז לקבל שכם. זה ממש הפסיעה הראשונה. ומשם לנקודה הבאה:

הכירי את עצמך.

מדוע כדאי לך טיפול? זו השאלה הגדולה ביותר שעליך למצוא לה תשובה. האם זה בגלל  שאת צריכה עזרה כדי להיות מי שאת באמת? או כדי לנהל טוב יותר את חייך? האם חווית שינוי קיצוני בהתנהגות ואת מחפשת להבין את הסיבה לכך? האם הרגלים רוחניים הופכים למעמסה עבורך? מוטרדת פתאום משאלות בנושאים שאין לך את מי לשאול עליהם?

אל תבהלי. דברים לא קורים בלי סיבה. הבשורה הטובה, שהרבה פעמים טלטלה רוחנית היא "לבוש" של טלטלה נפשית. היא לא מנבאת אי התאמה למסגרת החינוכית והדתית, אלא מספרת על מצוקה שמפריעה להמשך שגרת החיים.

שאלות שעליך לתת להן מענה הן:

  • מהן הסוגיות המרכזיות המעסיקות אותך?
  • עד כמה את בטוחה מפני סכנה?
  • האם את חושבת שאת מסכנת את עצמך או את הסביבה?
  • איפה ואיך את יכולה לגרום לעצמך להרגיש ביטחון?
  • על מה את מנסה לא לחשוב?
  • מהם המקומות / המילים / הטריגרים שמקפיצים לך את המחשבות הטורדניות?

כל תשובה כזאת יכולה לעזור לך ולמטפלת שלך להחליט על מה את רוצה לעבוד כרגע ואיך לעשות את העבודה הזו. התשובות יכולות לפקוח את עיניכן להתמודדויות שאולי לא ידעת/העזת לתת להם שם.