שורדות כותבות מנסיונן

שבועות תשפ”א
השנה תוך פרק זמן קצר, נעמוד כולנו למרגלות שני הרים. זה התחיל בהר מירון. מירון של
תשפ”א, שם היו כולם. בגוף, בנפש או בשניהם. במראה עיניים או בחזיון הלילה, מיד או לאחר זמן.
מי לא עקב, קרא, האזין? מי לא כאב, דמע, הטלטל? אבל יש עוד משהו שלא סיימנו לעשות
בהקשר לרצף הבלתי נתפס “מירון-מדרגות-מוות”. בשבילו צריך להתקדם להר סיני. צריך לעמוד
בתחתית ההר ולקבל שוב 3333 שנה ברציפות את דרגת “יהודי”.
בליל חג השבועות, לפני 3333 שנה נבראה הדרגה שתעצב את ההישרדות שלנו בגלות: יהודי.
יהודי הוא יהודי בלי תלות ובלי תנאי. שומר מצוות יהודי וגם מי שאינו שומר מצוות – יהודי, ובלבד
שעמד שם למרגלות הר סיני ונכנס לקבוצה שנבחרה מכל עם ורוממה מכל לשון.
הטרגדיה בציון הרשב”י נכתבה בכותרות רבות, בארץ ובעולם, בין יהודים ובין אלו שאינם. אבל
התגובה שלנו – “בני העם הנבחר”, היא אחרת. איך את “מדברת” את האסון? ידעת שיש פער בין
המילים שאת נותנת לאסון, לבין המילים שנאמרות ע”י נכריים ששמעו על מה שקרה לנו? גם אם הם
“אוהדי ישראל” וגם אם הם “אנשי רוח”, תמיד יבלוט השינוי.
במה? ברוח הדברים, בתכלית שלהם. כלל האנושות כואבת, יהודי מתחזק. בני אדם
מתאבלים, יהודי מתנחם. ואם המשפטים שלך כן קצת דומים לכל
האוכלוסייה ותרצי לשנות למשהו ייחודי שיתאים לך יותר, עכשיו זה הזמן. כי ממרגלות הר מירון,
את עומדת להגיע להר סיני. לא רק דרגת “אדם” אלא “יהודי”. כמו שיש הבדל תהומי בין דומם
לצומח או בין צומח לחי, יש הבדל בין “מדבר” ליהודי. בן אנוש יכול לדבר, את אם תרצי, יכולה
להרגיש. אומות העולם נשענות על דתות שברגע המבחן לא עומדות להם. את יהודיה וזה עומד לך.
איזה עוד אומה שולחת משאית של שמחה לרחובות לוד לרומם את רוחם? איפה עוד ראית
רבבות אנשים שאינם מכירים אלו את אלו עולים מבית לבית לנחם ולהתנחם? זה לא היה יכול
להצליח אם לא החיבור המידי לסכמה הפנימית – יהודי! צומח זה צומח, חי זה חי, גם אדם הוא
אדם. אבל יהודי זה יהודי. יש כמה תכונות מופלאות שמקופלות בדרגת היהודי, בחרנו
להתייחס לזו הדומיננטית כרגע: היכולת להתנחם. בו בזמן שקיבלנו את הרכיב שמבדיל אותנו משאר
האומות, קיבלנו יכולת פנימית “להתנחם”. “המקום ינחם אתכם” – נאמר מפי רבבות בכ”כ הרבה בתים
שהתאבלו על קרוביהם. בשום אומה אין נחמה כזו. באף שפה לא נותנים כח כמו כאן.
הצמח זקוק למים, האדם זקוק למים אבל אצל היהודי – אין מים אלא תורה. “זאת נחמתי בעניי”
(תהילים קיט) מרגע שנהינו יהודים יש לנו יכולת להתנחם וכלי להתנחם – בתורה.
ואם הסכמה הבסיסית הזו העלתה בך אבק, ואין לך מנחם, אז תעשי מה שאומר בעל הנתיבות
שלום מסלונים: “צריך איש יהודי להסיר מעצמו בזה החג הקדוש את כל עברו ולהתחדש כבריה
חדשה” (נ”ש שבועות). זו היתה בריה מיוחדת “יהודי” שירדה בסיני עם קבלת התורה. תתחדשי
בבריה הזו. תסכימי להתנחם. הרבה צרות ידע העם ונשארנו! איבדנו הרבה בדרך אבל התרבינו!
נוגסים בנו מכל עבר אבל מעולם לא איבדנו תקוה. כי יהודי זה לא לא ליפול, זה לקום אחרי שנופלים.
כי: “אנוכי הוא מנחמכם” (ישעיהו נ”א) בכח ה”אנוכי” ששמעתם בהר סיני, לנחמכם.

משכמה ומעלה – מושגים מעולמה של שורדת

סכמות” – המושג סכמה מתייחס לעקרונות דרכם כל אדם חווה
ומארגן את העולם. אשר מבנים את תפיסותיו, חוויותיו ויכולת
ההסתגלות שלו.

שכמיה – דיאלוג מטפלת מטופלת

שאלה: מדוע אנשים שונים מגיבים אחרת לאירועים שונים?
(במיוחד בימים טרופים אלה…)
תשובה: אנחנו יודעים שאירועים טראומתיים שונים משפיעים על
התגובות שלנו, אבל האם הם יכולים לעצב את החשיבה שלנו?
מתברר שכן. סכימה תראפיה (ג’פרי יונג) עוסקת בהבנת סכמות
(תבניות) חשיבה שנוצרות בעקבות אירועים שמתרחשים
בשלבים מוקדמים של החיים.
דוגמאות לסכימות? היכולת להיות סקרן, המאבק לעצמאות,
הערכה ליצירתיות, פחד מנטישה, קושי לתת אימון בבני אדם,
תחושה שהעולם לא מתנהל באופן הוגן כלפיי, או תחושות
עמוקות של השפלה ובושה….כל אלה דוגמאות לתבניות חשיבה
המנהלות את הדרך שאנחנו מפרשים את העולם והאירועים
שמתרחשים בו.
אך יחד עם זאת, ומעל הכל, יש סכימה הנקראת “יהודי” זאת היא
סכימה של יהודים. כתוב (יבמות ע”ח) הם: “ביישנים, רחמנים
וגומלי חסדים”
סכימה של אמונה ויכולת להאמין “שהמקום ינחם אתכם” וגם
שהמקום מנהל את העולם והוא אב הרחמים.
כמו בכל סכימה, אם יש מדי הרבה הוכחות לעובדות הסותרות
את הידוע כבר, הסכימה משתנה. ככה ניתן לרכוש עם השנים
שהעולם יכול גם להיות מקום מוגן, שאפשר לתת בטחון
באנשים….
אבל אמונה, והתכונות שלנו כיהודים, הם מעל לסכימות האלה.
הרבה מאתנו לפעמים חוששים שמאבדים את האמונה. מדי
הרבה דברים קרו…קשה עד בלתי אפשרי להחזיק שה’ הוא קל
רחמים…אבל החידוש פה, הוא בכך שאמונה היא לא סכימה
קוגניטיבית. היא מעל לטבע. היא נטמעה ב DNA שלנו שהפכנו
ליהודים. היא לא משתנה, היא רק לפעמים מתכסה כי מותשים
מהצרות השונות.
לכל קוראינו שנמצאים בקו הטילים, ועייפים ומתוחים מן המטחים
הבלתי פוסקים (ואני יחד עמכם) הרבה כוח וסבלנות לימים
טרופים אלה.
בברכה שה’ יאמר די לסבלנו, ועם קבלת התורה מחר נוכל שוב
להחזיק ולחדש את האמונה
מאחלת חג שמח, מוגן ושליו
נעמי

“משכני אחריך”

“המקום ינחם אתכם”
המקום – בו עמדתם בסיני.
ואם קשה פרידת יקירכם,
נחמו עמי, נחמו בני.
“לא תשימו קרחה בן עיניכם”
והצער גם הוא יחדל.
בתורת ה’ הטביעו יגונכם
כי היא מעוז ומחסה לדל.