שורדות כותבות מנסיונן:

“הטילים תפסו אותי לא מוכנה. ידעתי שהמצב מתוח, שמעתי, כמו כולם, שאיראן מחמשת את עזה, עקבתי אחרי
דברי הרמטכ”ל שהכריז על כוננות ובכל זאת האזעקה באה כאילו במפתיע והפעילה את כל צופרי החירום שעובדים
בתוכי מאז נפגעתי לראשונה.
הסתכלתי מסביב וראיתי אותי. הייתי מרוכזת רק בילדה הקטנה שלא רואה ולא זזה. אותה ילדה חשופה שעומדים
לפגוע בה והיא משתתקת באימה. איבדתי קשר עם העולם החיצון ובניתי סביבי בועה שקופה דרכה אני מסתכלת על
המתרחש כעל סרט במסך.
אנשים ליד ריחמו על הלב החלש של אישה לא אמיצה שמגיבה קיצוני וניסו להבטיח לי שכיפת הברזל מיירטת הכל.
אבל לא הייתי שם. היה גוף, פנים, מראה, הכל. חוץ מאותי. חזרתי לדפוסי התנהגות ישנים והתייאשתי מלהאבק
עוד.” (שורדת)
הרבה מאיתנו מתמודדות עם חרדה ויכולות לה. איכשהו סיגלנו לעצמינו מנגנוני הגנה ופעולות הישרדות שעובדים
מספיק טוב בימים של שגרה. אך מה קורה בזמני לחץ? מה קורה בשעות בהם החרדה מתעצמת? מה עושות בנות
שמגייסות את כל האנרגיות שלהן לחיות את היום-יום ואין להם מאגרים פנויים להתמודד עם מצבי חירום ומלחמה?
בגליון זה ננסה לשפוך אור על מושג החרדה ולתת כתף מנחמת לכל אותן מתמודדות שבמבצע “עמוד ענן” עמדו
בחזית ושרדו.
.
משכמה ומעלה – מושגים מעולמם של שורדות

חרדה היא מצב פסיכולוגי או פיזיולוגי בו האדם חש אי שקט, בשל מתח ודאגה רבה מפני איום וסכנה ממשיים או
דמיוניים, מודעיים או בלתי מודעים, שהוא חש חסר אונים מולם.
לתחושות חרדה ופחד קיימים תסמינים גופניים דומים, ההבדל ביניהם הוא בגירוי היוצר אותם – תחושת פחד עולה מול
גירוי ספציפי שנתפס כמאיים, בעוד חרדה היא רגש שלילי מעורפל שלא נראה קשור לגירוי חיצוני מסוים. הבדל נוסף
הוא בעיתוי הגירוי ברצף הזמן – פחד עולה לרוב מול גירוי שנתפס מאיים מיידית, בעוד חרדה עולה מול גירוי פנימי או
חיצוני שלעתים קרובות נתפס כמהווה סכנה עתידית הצפויה להתרחש. בנוסף, הפחד מקושר יותר להתנהגויות
אקטיביות ספציפיות של תגובת הילחם או ברח, בעוד חרדה היא תוצאה של סכנה שנתפסת כבלתי ניתנת לשליטה או
שלא ניתן להימנע ממנה.
תחושת חרדה במידה מסוימת, היא תגובה נורמאלית למצב של לחץ, ולמעשה היא הכרחית להישרדות (פרויד כינה
אותה בשל כך בשם “חרדת סיגנל”, כלומר חרדה המהווה “אזעקה” ומאפשרת להגיב במהירות לאיום ממשי וכך
לשרוד). אך ברמות גבוהות שלה, היא עלולה להתפתח לכדי הפרעת חרדה.

המקום שבו נמצאים הפחדים הגדולים ביותר שלך, הוא גם המקום שבו נמצאת יכולת הצמיחה הגדולה ביותר שלך.
(רובין שארמה)

שכמיה  / דיאלוג בין מטפלת ומטופלת

מי מקנא בתושבי הדרום ולמה??? (נכתב ע”י מתמודדת עם הפרעת אכילה)

יש אנשים שיורדים לרחוב עם פיזמה
וצורחים את החוסר אונים
ובפעם, המי יודע כמה
מצטופפים במקלט עם שכנים.

יש אנשים שנופלים לידם חלקי הגראד
והם שומעים היטב אזעקות.
אך ברגע זה שנמשך כמו לעד,
מותר להם, מותר להם לבכות.

יש אנשים שחרדים מסיבה מוצדקת
ולא מתבישים לרעוד
וגם כשהנשמה שלהם פתאום צועקת
מעודדים אותה לנהוג כך עוד.

ויש אחרים שמתחבאים מתחת למיטה
ושותקים את החוסר שליטה
ובחולשה לא מעטה
מאוימים מה יקרה שיגלו “מי אתה”

ואסור להם לבכות
והם נדרשים לחכות
ולא להפריע לשגרת העבודה
ולא להיות נטל או לעורר דאגה
הם הולכים בקצוות
שלא לתפוס מקום
אך אוכלים כמויות שכואבות
כדי לא לקנא ולא לנקום.

יש אנשים שהפוסט טראומה
פגע פגיעה ישירה בתוכן
ולשאלת ה”עד מתי” וה”למה”
לא נמצא עידוד או נוחם

שכם בן חמור
פעם, הרבה לפני שהסכמתי להודות ביני לבין עצמי שנפגעתי, קראתי את המשפט “צדק זה רק כוכב” וכבר אז
הטרידה אותי שאלת הצדק וההגינות. לשאוף לצדק או לא? לוותר על הגינות או להמשיך לחפש את היושרה?
עכשיו בזמן המלחמה, אני שוב מוטרדת ויותר מכך מיוסרת. “שכם בן חמור” (תזכורת: כינוי לפוגע ) מסתובב עירני,
מציע את עזרתו לנפגעי החרדה, מנחם את המבוהלים ומגייס את הערכת הסביבה. ואני כאן ועיני מצועפות דמעות, מי
הכניס אותי לחרדה איומה כמו זו שאני חווה, המלחמה או הוא? נפילת הטילים או אכזריותו? מי טלטל אותי ברוע, הדף
הגראדים או הדף מעשיו? מי אחראי להתקפי הניתוק, לוחמי עזה או גברתניים מלאי עזות?
אז איך יתכן ששמו נישא בהערכה אצל נפגעי החרדה שלא מעלים בדעתם שהוא עלול לפגוע בהם כשם שפגע בי?
ואיך זה הוגן שהפוגע הוא המיטיב והנפגע הוא הסובל?
מה זה צדק כוכב או ערך, אמת או המצאה? יש דבר כזה או אין???

השארת תגובה