שורדות כותבות מנסיונן:

מישהי כתבה לי איחול על כרטיס: “אילן במה אברכך , שכל נטיעות שנוטעים ממך יהיו כמותך”.
קראתי ונמלאתי דמעות. מי קבע שהאימרה הזו היא ברכה??? אני מנסה לטשטש את העקבות שלי בכל דרך, לעצור את
מעבר האישיות הפגועה שלי לדור הבא, למזער את עצמי למינימום קיום, אז למה שזרעי יהיה כמותי, ולמה שגורל
משפחתי ידמה לגורלי??
העץ שלי עומד בשלכת כבר כמה חורפים. השמש לא יכלה לו, האביב לא ריפא את היותו ערום, והוא עדיין עומד, מחכה
למישהו שיבטיח אחרת, שילחש לו את סגולת הריפוי ויאמר לו: “לא”. “לא עוד”. כל נטיעות שנוטעים ממך, יהיו
מוגנים, יהיו יציבים, יהיו עמידים, יהיו נטועים. לא יהיו – כמותך.
אם שרית חדד תכתוב קטע נוסף לשיר “בשלכת עץ עומד” היא בטח תספר על שנים שחלפו והוא עדיין עומד שם. עץ
בשלכת לבד ברוח.
אז אולי אנחנו כאן, תוך כדי נתינת השכם, נאחל לכן אחרת, נברך אתכן ב: “אלא יהי רצון, שאמת המים שנוצרה מדמעת
עינכם תספיק להשקות גם את הדורות הבאים אחריכם ולא תדעו עוד צער, ודמעת כאב לא תחדור לגבולכם. יהי רצון
שצלכם, הגם שאולי כרגע אתם רק בבחינת “צל” בכל זאת, צאצאיכם יבואו וימצאו נוחם ומסתור בחיקכם. והפירות? עוד
תראו, מאמץ ההישרדות ומאבק התקומה יישא פרי, פרי מתוק שיערב עליכן”.
יהי רצון.

משכמה ומעלה – מושגים מעולמם של שורדות

מקום בטוח – מקום קונקרטי או בדמיון, ששם תדיר מרגישים שמורים ובטוחים.
הכוונה היא למקום, שכאשר את שם, את מוגנת. לא רק פיזית אלא גם נפשית. (כמו מוגנות מפני זיכרונות קשים) מציאת
מקום כזה הכרחית להחלמה, כי המקום הבטוח הוא מרחב בו אפשר, אפילו למספר דקות בלבד, להוריד את כובד
המשקלות, לשחרר את הלחץ ולחוות עולם שמור ומוגן יותר. אפשר ללמוד לאמן את החשיבה להפליג לשם, כאשר העומס
של ההווה או העבר מאיימים להציף ולסחוף לזיכרונות כואבים מדי. השהות במקום הבטוח אינה בריחה מהמציאות, אלא
מנוחה לכמה דקות, כדי להרפות מהמתח, ואסיפת כוחות, להמשך ההתמודדות.

שכמיה –  דיאלוג בין מטפלת ומטופלת

הלוואי והייתי עץ.
הלוואי והייתי שורדת רוחות ולא נפגעת, מרגישה ערומה ולא מתבישת, מאבדת עלים אך גם מייצרת חדשים.
הלוואי שהייתי עץ, משוללת אשמה. רק עומדת, מיטיבה, מגינה מפני שמש רותחת, שולחת עלה לכסות נמלה, מעמיקה שורשים וגובהת.
שאלה: הרצון להתנתק מתפיסת העצמי ולהיות “משהו אחר, חסון מפני פגיעה” משקף עיוות או דרך הישרדות רצויה???????
תשובה: לכל אחד מאתנו יש חלומות ופנטזיות. כולם רוצים להיות יפים יותר, עשירים יותר, אהובים יותר וכו’. חלק מתהליך בריא הוא היכולת לקחת זמן ולפנטז איך היה אחרת. זה נותן כוח, תקווה, ומעוף לשנוי. מי שלא יכול לדמיין את עצמו אחרת, לא יכול להתחיל להשתנות.  אז את רוצה להיות כמו עץ? להוריד אשמה? להיות מטיבה, מוגנת ומגינה? יציבה גבוהה ומשמעותית? לכי על זה!
כדי לשרוד את לא חייבת להרוס את הקיים ולבנות משהו אחר. אינך חייבתלבטל את ה”יש” של עכשיו כדי להגשים משאלה. גם כאשר אדם מייחל להיות כמו עץ הוא נשאר עם סך כל האישיות שלו והוא מביא לחווית העץ את האדם שבו. וכי משהו בך חלילה “מקולקל” שכדי לתקן את חיבת להרוס עד היסוד? האם מישהו אחר יכול לקלקל לך, או אותך? בטוח שלפעמים מרגיש כך. יש
נפגעות שחושבות שהן יכולות להחלים רק אחרי מחיקה עצמית – טעות. הפוטינציאל למלא את משאלותייך קיים. לא צריכים להמציא אותך מחדש. אינך צריכה להיות “רק עץ” כדי להנות מחשיבה על תכונותיו ולהשיג תחושת מוגנות.
שורדת יקרה, הישארי את. השתמשי בפנטזיות כדי להקל בשעת סבל וכאב. השעני עליהן כאשר הגוף שלך דוחה אותך. רחפי איתם כאשר המציאות היא בלתי נסבלת. אספי כוח! כשיתאים, המשיכי ללכת קדימה עם “את” שהיא הכי  אותנטית שיש.
רוצה להיות עץ? גם העץ היה בתחילת דרכו קטן וחשוף. הרוח איימה להפיל אותו, בשעה שנשרו עליו, ודאי הוא חרד שמא לא יצמחו לו שוב. השורשים שלו בקושי החזיקו במציאות. מה איפשר לו להתקיים? הרבה שמש ומים, יחד עם המון סבלנות, הביאו לאותו עץ איתן.  גם את, איספי לך שמש והרבה מים, ותני להם לחמם, ללטף, לגדל. הרגישי כיצד המים מרטיבים את השורשים. כיצד העץ מתחזק, דוחף את השורשים עמוק בתוך האדמה. חפשי את השמש, כדי להפוך לגוון בה את מעוניינת. את אכן עתידה להיות עץ: “עץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח”.
בתיאוריה נפוצה בקרב אומות העולם, האדם נמשך מהקוף. קוף במהותו הוא חיקוי – עושה את מה שכולם סביבו עושים. ואילו ביהדות, האָדָם עץֵ השַּׂדֶה. עץ הינו עצמִיוּת, יצור חירותי לגמרי. בעוד שהקוף אומר “כן כן כן” לכולם, הרי שדוד המלך מתנה חיי אושר אמיתיים ביכולת לומר “לא” לרוע: אשַׁ רְיֵ הָאִישׁ אֲשֶׁר לא הָלַךְ, לא עָמָד, לא ישָׁב. (עפ”י שיחה מאת הרבנית ימימה מזרחי)
מבקשת להיות עץ? עצמאית? זה סוד גדלותך. לא בכדי פותח דוד המלך את ספר התהילים בהוראה זו “אשרי האיש אשר לא”!!!. תלמדי לזהות מה עושה לך טוב, אלו חוויות מוציאות ממך חלקים חיוביים ואלו אחרות גורמות לך להרגיש עייפה ומתוסכלת. אז תזכי ל”בתורת ה’ חפצו” כי לרצות משהו אחד זה להגיד “לא” למשהו אחר. את רוצה לנצח? את אומרת לא לייאוש, חפיצה להתקדם את אומרת לא לפאסביות, את אומרת לא לכעס על ה’ ועל העולם, את אומרת כן ” לו ולתורתו”
וכשאת עץ, את עצמאית לבחור, וראויה להיבחר ! ! !

שכם בן חמור
בשעה שברא הקב”ה את האדם, הסתובב עימו בגן עדן ואמר לו: “ראה מעשי כמה נאים ומתוקנים הם, תן דעתך שלא
תחריב את עולמי”.  לאדם הוא אמר זאת, לא לחוה. כי גם הוא ידע שהחרבת העולם נתונה בידיו של הגבר. עולם פנימי של אשה נפגעת נחרב  בידיו האכזריות של מי שלא נתן דעתו ובחר לקלקל.
לעולם אודה לה’ על היותי בצד הנפגע ולא בצד הפוגע, לעולם אתרחק ממי שביכולתו להחריב ואין מספיקים בידו לתקן.
אם נאלצתי לבחור בין פוגע לנפגעת מוטב אהיה בצד הנפגע, לנפגעת יש את הכח לתקן, למי שמחריב – כבר לא. אני
ושכמותי נוכל לשנות, נעשה הכל כדי לבנות. אבל לא לפני שננסה להבין האם הפוגעים “נתנו דעתם על החרבת העולם
במעשיהם” ??? האם פרסמנו מספיק את הנזק כדי שאף פוגע לא יוכל לומר “לא החרבתי”???? האם זעקתן בדרך
מתאימה כדי שלא יחרבו עולמות נוספים??? מה עשית כדי שלאף אחת יותר זה לא יקרה??? איפה את מסתובבת
ואומרת “תן דעתך שלא תחריב את עולמי”??????

השארת תגובה