שורדות כותבות מנסיונן

מליוני בלוגים עלו לאחרונה למרחב הוירטואלי, כל מי שלא מצא את דרכו למיקרופון בחר לעשות זאת דרך הבלוג. הסטטיסטיקות מתקשות לעקוב אחר המספר הבלתי נתפס של הבלוגים ויש יותר מילים מכלל הזמן שאנו מקציבים לקרא אותם.
בכל זאת אנחנו כאן. כאן בשבילנו ובשבילכן, כאן בשביל כל מי שהבלוגים כבר לא מעניינים אותו והיא עסוקה במשימה אחת: הישרדות.
שורדות – הוא כינוי שניתן לנשים שחוו טראומה ויכלו לה, תואר לבנות שאוספות את שבריהן ומעצבות את עתידן.
אתן, אנחנו, לומדות על החיים לא דרך בלוגים ולא מאמצעי קריאה, אנחנו שם, בחורים השחורים בבורות האפלים, באימה, בלבד. הכי הכי ב”לבד” ובהישרדות.
באחד מפיוטי ראש השנה אנו אומרים “ויטו שכם אחד לעבדך” בשביל לעבוד, בשביל לעבד את הטראומה, אנחנו צריכות שיתנו לנו כתף, שירימו איתנו את השכם, שילוו אותנו במסע אל ההחלמה והשלמות.
אז נכון שיש אין ספור בלוגים. אבל בלוג שעיקרו תקומה ומילותיו נוחם, בלוג שנותן שכם לנשים דתיות וחרדיות שחרב עליהן עולמם, בלוג כזה הוא רק איפה שיש “שכם אחד”. רק כאן.
הבלוג הזה הוקם כחלק מתהליך טיפולי לקראת החלמה ואיחוי השברים.
הטו שכם, תנו יד, יחד נוכל לנצח.
שלכן,

משכמה ומעלה – מושגים מעולמן של שורדות

טראומה – (ביוונית: פצע) או פסיכו-טראומה היא נזק שנגרם לנפש בעקבות חוויה קשה במיוחד. החוויה הטראומטית עשויה להיות חד-פעמית או חוזרת ונשנית, והיא מכניסה את האדם למצב של הלם, בו הוא
אינו מסוגל לעבד , לספוג, או לתת משמעות לאירועים שחווה. טראומה יכולה להיווצר מסוגים שונים של מאורעות, אך לרוב ישנם היבטים משותפים בתחושת חוסר ישע חזקה בפני איומים (אמיתיים או מדומים) על החיים, על השלמות הגופנית או מחשיפה למוות.
במצבים בהם הטראומה הנפשית מתמשכת יותר מחודש ימים, והאדם מפתח תסמיני חרדה:
חווה שוב ושוב את האירוע הטראומטי במחשבותיו ורגשותיו, ומסגל לעצמו דפוסי הימנעות מגירויים שקשורים לאירוע – עלולה להתפתח הפרעת דחק פוסט-טראומטית או הפרעת חרדה אחרת.

“טראומה היא עובדת חיים, אך אין היא צריכה להפוך למאסר עולם” (פיטר לוין)

שכמיה – דיאלוג מטפלת מטופלת

בנקודת החיבור בין בעלי הידע לבין מי שנזקקת לו, מצויים דיאלוגים רבים.
חלקם עולים ביזע ומנוקדים בדמעות, אך תרומתם להחלמה הכרחית עד כי ספק אם ניתן להשיגה בדרך אחרת.
במסגרת זו נחשוף דיאלוגים מחוויה טיפולית חיובית שמכוונת לתקומה בתקווה שכל אחת מהקוראות תתחבר לאחד מהצדדים ותשאב בהם כח והצדקה למאמץ הטיפולי.
כשחווים אובדן, נושאים כמו “רשע וטוב לו” זועקים, והשאלה של: “למה אני”? “האם אני אשמה בזה? ” או “האם זה עונש”? לא נותנים מרגוע. לא פעם כשנעלמה מאיתנו ההבנה, הרמנו עיניים לשמים, חיפשנו גיבוי
מהמקורות ותרנו אחר עוגן תורני שייתן פרוש יהודי לתוהו הכללי של השורדות.
מנקודת מבט של המתמודדות, נכון יהיה לומר שהמאמץ לשמר את ההשקפה היהודית, מתיש ומאיים עד כי נשמעת הזעקה: “אם יש הקב”ה היכן הוא ברגעים הקשים שלנו ??? “
מערכת יחסים פוגענית מערערת את היציבות שלנו. נדמה ששום דבר לא בטוח או מוגן. לעיתים מרגישים שגם בורא עולם, לא יכול עוד להגן ויש קושי עצום להתקיים מהתקווה שגם אם עכשיו לא מבינים כלום, יש תשובות.
רק כותלי חדר הטיפולים יוכלו להעיד כמה כוח השקענו להמשיך ולתחזק את ההשקפה הזאת כי כשטוב הנוכחות של הקב”ה קרובה ועוצמתית, אך בפגיעה, הנוכחות שלו נעלמת. הרגשת הנטישה והדחייה מוסיפים כאב על הסבל ומכסים את שארית התקווה.
באמצעות הדיאלוגים ניסינו לחתור לנקודה הפנימית ולבנות שכבת קרח דקה של יציבות ובטחון.
הרמב”ן מביא שהמילים “שכם אחד” פירושם: חלק אחד. על כן, השכם המוצע כאן יאחה את החלקים השונים בתוכנו לחלק אחד מאמין ושלם.

 

השארת תגובה