שורדות כותבות מנסיונן:

הימים שאנו עומדים בפתחם פותחים שאלות שאי אפשר עוד להתחמק מהם.
אחד מהם נוגע לפסוק המתאר את התקופה: “כל רודפיה השיגוה בין המיצרים”.
המילה מיצר מוכרת מתפילת הלל בה אנו מבקשים “מן המיצר קראתי קה ענני…” בהקשר לענין זה ניתן לפרש את
המילה מיצר ככינוי לצרה. אם כך, הפירוש המילולי של המילים “בין המיצרים” הוא עמידה במקום צר מאד, כשמסביב
מוקפים בצרות ובסבל.
אז תרשו לי לשאול: וכי לא די שכנסת ישראל נמצאת “בין המיצרים” , בימים המציינים את הצרות הקשות שפקדו
אותם, עד שצריכה להתרגש עליה רעה נוספת: “כל רודפיה השיגוה” – מתן לגיטימציה לאויבים? למה דווקא כשהעם עייף
וייגע מצער ומצוק, ומבקש לעצמו לברוח, למחוק, המשחית מקבל רשות לרדוף ולהשיג?
בי”ז בתמוז, התחיל המיצר הראשון – הצרה שהובילה לחורבן: הובקעה חומת ירושלים. האויב היה אכזרי והסכנה היתה
ממשית, ואיך הגיב עם ישראל? העם לא היה בתוך המיצר הזה, לא שת ליבו לצרה הזו. העם “הלך ליד”, טען שבידו
למנוע את החורבן, קיווה שכוחותיו יעמדו לו לנצח ובכך פילס דרך “בין” הצרה לשגרת היום-יום, אבל לא היה נתון “בתוך
הצרה”, כלומר, העם לא הקדיש מחשבה על מה שקורה, סרב להסתכל למציאות בעיניים והמשיך
ב”עסקים כרגיל”. התוצאה? מיצר נוסף – כניסה לשערי המקדש.
“כל רודפיה השיגוה בין המיצרים” – כשהולכים “בין” = כשנמצאים במצב של בריחה לא מחושבת והתעלמות
עיוורת מהצרות וממשמעותם כמו גם, ניתוק ממציאות החיים, מסתכנים ברדיפה מוגברת ובניצחון הרודף על הנרדף.
במקור, הפסוק נאמר בנוגע לרדיפתם של אומות העולם את ציון , אך הוא מתאים מאד גם לנו, “בנות ציון” , שנפגעו ע”י
רודפי גוף ונפש.
לפני פרק זמן שוחחתי עם שורדת שתארה את החיים שלה כמהלך ארוך של בריחה מתסמיני הפגיעה, היא מסרבת לקבל
את זה שנפגעה, מתנגדת ללכת בקצב הנכון בשבילה ונמצאת כל הזמן “בין”, בפיסת חיים באמצע, במנוסה תמידית ואימפולסיבית מהתמודדות, מה שמסכן אותה עוד יותר.
אני לא פונה לאלה מאיתנו שבוחרות למזער את הפגיעה מתוך תהליך קבלת החלטות מושכל ולהפנות אנרגיות לפעילויות שגרתיות המקלות עליהן את ההתמודדות, כי בחירה כזו נעשית מתוך הכרה במיצרים ולא מאיזשהו מקום ביניים נטול כאב. אני פונה לעצמנו, ברגעים שאנו מנסות להמלט מעצמנו, לברוח מעצמיותנו להתעלם מהתמודדויותינו, ולא מודעות לכך שהרודפים משיגים דווקא כשאנחנו שם “בין המיצרים” דווקא כאשר גם אנו כיושבי ציון, מסרבים להסתכל למציאות בעיניים, מתעלמים מהסכנה ומתכחשים לה (אולי כי אין לנו את הכח להתמודד או אין מקורות תמיכה אחרים) חלילה נפגעים שוב. אולי עכשיו, בימי בין המיצרים, נמצא את האומץ להתבונן, להכיר את מקומנו, להתמודד! ובדרך זו לומר לרודפים שירפו, כי אנחנו לא בורחות עוד, ולהשיג אותנו זו משימה שנועדה לכישלון.

משכמה ומעלה – מושגים מעולמן של שורדות

ניתוק – כאשר האדם חסר אונים לחלוטין, ואין כל תועלת להתנגדותו, הוא עלול להיקלע למצב של כניעה. מערכת ההגנה העצמית מושבתת לגמרי. נפגעת אונס סיפרה: “לא יכולתי לצרוח,לא יכולתי לזוז. הייתי משותקת…כמו בובת סמרטוטים” שינויי תודעה אלה, הם עצם העניין של הצמצום, או ניתוק, אחד הסימפטומים המרכזיים של תסמונת פוסט-טראומטית. העניינים ממשיכים להירשם בתודעה, אבל נדמה כאילו נותקו ממשמעויתיהם הרגילות. התפישות נעשות קהות או מעוותות. החוויה מאבדת את האופי של מציאות רגילה. יש שמרגישים כאילו הדברים אינם קורים להם, כאילו הם צופים בגופם מבחוץ, והחוויה כולה אינה אלא חלום רע. שורדת נוספת כתבה :”באותו שלב עזבתי את גופי. עמדתי על יד המיטה וראיתי את זה קורה…התנתקתי מחוסר ישע.עמדתי על ידי, ועל המיטה היתה קליפה ריקה.” אפשר לראות במצבי התודעה האחרים האלה את אחד מנפלאות הבריאה, המגן מפני כאב קשה מנשוא.

שכמיה – דיאלוג מטפלת מטופלת

לא קל להתבונן במיצר, ללמוד אותו ולהגיב אליו כראוי. חלקנו נאלצנו או בחרנו לפנות
לטיפול ע”מ לעשות את המסע הזה עם מורת דרך בקיאה ומקצועית. קרי: טיפול
פסיכולוגי. אז איך בוחרים “מטפלת”?
רגע לפני שאתן בוחרות מטפלת תצטרכנה לבחור ללכת לטיפול, כלומר, לקבל החלטה
להיעזר ע”י אנשי מקצוע. צריך לזכור שהטיפול לפעמים ארוך ומכאיב לפעמים
נאלץ להתעמת עם אמיתות שהיו עבורנו “נכסי צאן וברזל” ולקבל את זה כאשר הם
מתבררים אח”כ כעיוותי חשיבה.
הצלחת הטיפול תלויה בשיתוף הפעולה שלכן, ברצון שלכן להשתמש בכלים שתקבלו
בטיפול ולצאת מהמיצר. אח”כ יש מקום לברר על המטפלת וסוג הטיפול.
כמה טיפים שאינם תחליף להתיעצות מקצועית:
א. הגדירו את התחום בו נקלעתם לקושי או את הסיבה שהביאה אתכם לשם.
ב. בקשו המלצות. אל תלכו למטפלות שאינן מתמחות בתחום בו אתן מבקשות סיוע
ואינן מוכרות ע”י הסתדרות הפסיכולוגיים.
ג. חפשו מטפלת שהקליניקה שלה נמצאת במקום שאתן מרגישות בו בטוח, לא במקום
שתחושו לא בנוח. במקרים בהם נזקקים לתהליך ארוך, נגישות מהווה שיקול חשוב.
ד. עלויות כלכליות. בדקו מהו הסכום אותו תוציאו עבור הטיפול. לא נמנעים מטיפול
בגלל קשיים כלכליים, בדיוק כמו שלא נמנעים מלקחת תרופה פיזית כדי לסייע לגוף
לתפקד כראוי, אך מי שבכל זאת מתקשה לשלם את העליות, יכולה לפנות לשירות
הציבורי. גם מהם ניתן לקבל מענה ל”מיצרים” השונים שלנו.
ה. בררו על איזה גישה יתבסס הטיפול. קיימות גישות ושיטות טיפוליות רבות, אך
באופן כללי ניתן להבחין בין טיפולים המבוססים על הגישה הדינאמית לטיפולים
המבוססים על הגישה הקוגניטיבית התנהגותית. טיפולים דינאמיים יתמקדו באירועי
העבר, במערכות יחסים קודמות ובתהליכי פסיכולוגיים מעמיקים ומקיפים. טיפולים
קוגניטיביים התנהגותיים יתמקדו בזיהוי ונטרול דפוסי חשיבה והתנהגות בלתי יעילים.
באופן טבעי, שני סוגי הטיפולים ישתמשו באמצעים ובגישות העומדים בבסיסן להקלה
על מצוקה נפשית ושיפור התפקוד ותחושת הסיפוק והרווחה האישית.
ו. לשורדות לא קל לתת אמון, לרוב, הדבר הראשון שנפגע זה היכולת לסמוך ולבטוח
באחר. לכן אל תצפו להתחיל טיפול כשסוגיית האימון פתורה, בחרו במטפלת
שמעוררת הכי פחות התנגדות ותנו לזמן לעשות את שלו.
ז. בפגישה הראשונה תוכלו לבחון האם מצאתם שיחה משותפת ובהתאם לכך לקבוע
יעדים להמשך. ישנה השפעה רבה לכימיה בין המטפל למטופל- מחקרים רבים
מצביעים על כך שאיכות הקשר הנוצר בן המטפל למטופל משפיעה על תוצאות הטיפול
אפילו יותר מגישת וטכניקת הטיפול.
ח. חשוב להדגיש כי כל שאלה הנוגעת להכשרתה וגישתה המקצועית של המטפלת היא
לגיטימית, וכך גם שיתוף המטפלת בתהיות והתלבטויות לגבי מידת יעילותו של
הטיפול.
ט. בדרך להקלה אין קפיצות הדרך, גלו סובלנות כלפי הטיפול והתפללו לס”ד.
י. המעונינות תוכלנה לפנות אלינו ולברר אודות מטפלות וסוגי טיפול. ויה”ר שתזכינה
להקלה ולאיכות חיים , מגיע לכן!

משכני אחריך

קינות
אוי, זכור ה’ מה היה לנו,
איכה ישבה בדד ילדת נעורים
איבדה אמון בעצמה, בהורים
בכה תבכה בלילה ודמעתה על
לחיה
אין לה מנחם, יש רק דחיה
מחשבותיה נדדו ואין מעצור
והיא את לשונה בלהט תנצור
גופה מחולל, תחושותיה אימה
טועה לחשוב שהיא אשמה
מתקשה לזכור מתקשה לשכוח
גם בשביל “לנשום” זקוקה היא
לכוח
נלחמת בעצב כל יום מחדש
זכור ה’ את חורבנה
עם חורבן המקדש
אמץ רוחה כשאבלה בליבה
תלויה היא בך, גלה לה חיבה
חדש ימיה כקדם, שמע את קולה
הסר חרפתה, לא תהיה עוד “גולה”
עיניה מצפות, ממתינות לישועתך
הפוך את יגונה למחול של שמחה.
זכור ה’….

שכם בן חמור

כשקראתי את פסק בית המשפט בענין אחד התיקים בו התלוננה שורדת על פגיעה, נפלו עיני על המילה
המודגשת: “בהסכמה”.
הסכם – זה חוזה כתוב עליו חתומים שני צדדים.
הסכמה – זה מצב נתון בו שני אנשים או יותר מגיעים לתמימות דעים בנושא עליו דנו.
מה זה פגיעה בהסכמה? אם פגיעה זה נזק והסכמה זה מתן אישור, מה זאת אומרת: “אישור להזיק”??
פגיעה פיזית מנטלית או נפשית אסורה גם אם המזיק מסכים להזיק והנפגע מוכן להיות פגוע. גם עם צד אחד נוטל
את תפקיד הבריון וצד שני את תפקיד הקרבן, לעולם לא יכולה להיות לכך הסכמה.
מעבר לכך אני לא יכולה שלא המשיך ולהקשות:
מי זו שהסכימה?
על מה הסכימה?
מה היה קורה לו הנפגעת לא היתה מסכימה?
תרשו לי לבקש ממכם לא להרחיק נדוד, עד פגיעות פיזיות קשות, בואו נתחיל עם אלימות מילולית, עם חדירה לצנעת הפרט, עם הפעלת סמכות באופן לא מוצדק, ועוד כהנה וכהנה. שאף אחד לא יבלבל אותנו: “אנחנו לא מסכימות לניצול”.ניצול זה פגיעה ולפגיעה לא מסכימים. אישה היא לא אמצעי להשגת מטרות, לא פיזיות, לא נפשיות, ואפילו לא כלכליות. שלא יפתו אותנו לחשוב שאנחנו מסכימות שיכאיבו לנו, ישפילו אותנו או ישתמשו בנו.
“בהסכמה” זו הצטדקות שמתאימה לשכם בן חמור וחבר מרעיו, לא לנו.

שכם לשכם

פינת אמרות הכנף.
לנשים לא אכפת שניתן לקוראן כספר פתוח,
בתנאי שקוראים אותן גם בין השורות

השארת תגובה