שורדת כותבות מנסיונן:

הקבינט מכריז על “שגרת חירום” ואני קוראת שוב ושוב: “שגרה. חירום. חירום. שיגרה.”
מוכר לי מאיפשהו….
– – –
שורדת מתמודדת לעיתים קרובות עם “שגרת חירום”. דריכות, מתח ועירנות אלו מלווים וותיקים. לכן בד”כ זו אני ששואלת על מקור כל צליל ומבררת לפרטים מידע. קופצת מכל “בום” ולא נרדמת מחרדה. אבל עכשיו, אותן שאלות, אינן רק נחלתי, והן נשמעות מהאנשים שסביבי: “מה לעשות במקרים בהם חריקת גלגל נשמעת כמו אזעקה וחביטת כדור בגדר מקפיצה אותנו בבהלה? טריקת דלת נדמית כיירוט והיעדר תגובה בפלאפון, מעלה חשש”.
במצב הביטחוני הזה, השאלות אינן נתפסות כבדיחה צינית, או כתחקיר טורדני.
ולפני חודשיים? טרום החטיפה וההסלמה? במצב הבטחוני שבתוכי??? כשדאגתי וחששתי וקפאתי מכל קול?
אמרו לי: “צאי מהחרדות” “תסיחי את הדעת” “תתחזקי במצוות, הפחד יעלם”.
ויצאתי לאן שרק היה אפשר והחרדות יצאו יחד איתי. וניסיתי להסיח את הדעת והיא הייתה חזקה יותר מכל תחכום שהגיתי, וגם כשהתחזקתי במצוות ודיברתי אמונה, תחושת החירום לא נעלמה.
המוח שרטט הסלמה והסיוטים לא איחרו לבא….
– – –
מי שנמצא בתחושת חירום וסכנה תמידית מתקשה בכפליים להכיל את המתח מהפעילות הצבאית הזו. להיות צוק איתן במצב כ”כ רעוע זה באמת, גם בשבילי, “מבצע” ואם אני, גם המפקדת, גם החייל, גם העורף וגם החזית, אני צריכה לעשות אתכם “שכם אחד” כדי לצלוח את זה..” .

– – –
הפרשה עוסקת בבנות “צל-פחד”. עוסקת בנו. בבנות שחיות בצל הפחד. בפרשה הזו שנקראת בדיוק השבוע, בנות צלפחד מתמודדות עם פחד. אם נתבונן באירועים שקדמו לבקשתן נראה שעם ישראל נמצא במצב חירום. ר’ נתן אומר: ” ללמדך באיזו שעה עמדו לפני משה…”. קוצר רוח, אי ודאות לגבי כדאיות הכניסה לא”י, ייאוש בנוגע להבטחת כיבוש הארץ ורפיון שהביס את לבם. כנגד כל זאת באות בנות צלפחד לבקש אחוזה = לבקש אחיזה. לעשות משהו. לפעול כדי להיות אחוזות = כדי להחזיק את עצמם גם בעת הזאת.
“ותקרבנה…ותעמודנה”. הן אינן פסיביות, אינן אומרות “אם כולם בפחד אז מי אנחנו שנוכל לו”? אלא הן מתקרבות ועומדות ואומרות ושואלות. ויותר מהכל – נענות, לא רק לשעתו אלא לדורות.
הספרי: “יפה תבעו בנות צלפחד”. תלמוד בבלי: “תנא בנות צלפחד חכמניות הן, דרשניות הן, צדקניות הן, חכמניות הן, שלפי שעה דברו”.
חכמניות היו שבעת פחד פעלו ובאותו רגע ממש ייסדו את ליגת הנשים “אל-פחד”. בנות צלפחד הפגינו את אמונתם ולא שעו לאווירה הקודרת שבמחנה. כך הפך מהלך חכם של עשיה ופעילות למנוף לשינוי אוירה. עד שהקב”ה מודה בדבריהם. (עפ”י המדרש)
– – –
פחד מהמצב הבטחוני ופחד משאריות הפגיעה, מכניסים אותנו למצב חירום. אבל חכמניות אנו ומוכנות להצטרף לאותה ‘ליגת על’ של “צוק איתן” פעלתנות. עשיה ונכונות.
בתפילה שהמבצע יחלוף, אבל אנחנו כצוק איתן , נשאר.

משכמה ומעלה – מושגים מעולמן של שורדות

חירום
תיאור למצב בו כל האישיות מותקפת ויש סכנה פיזית או נפשית לקיום.
מצבי חירום מביאים לתחושה של פחד עמוק וחרדה. יש גם חרדה מאבדן שליטה.
מושג החירום קשור גם לתחושה של דחיפות וסכנה מיידית.

בחירום פועלים 2 דברים ניגודים. מצד אחד, האדרנלין המופרש דוחף לרוץ, לעשות. אי אפשר רגע לשבת בשקט. מרגישים צורך לזוז, לרוץ, לצעוק, …ומצד שני נכנסים למצב של קיפאון וא”א לזוז…התוצאה היא “פול גז בנוטרל”, ובמילים אחרות יש מתח עצום, שצד אחד מנסה לברוח, וצד שני רוצה לא לזוז. זה יוצר תחושה עמוקה של חוסר אונים.
יש רק 2 אופציות להתמודדות: להגביר פעילות, והסח דעת.
עבודה מפרכת, עמל בלתי פוסק, עבודה סזיפית. לקום וליפול, לקום וליפול. אבל ויתור לא יכול לבוא בחשבון!

שכמיה – דיאלוג מטפלת מטופלת

ש1: כשהחירום המדיני מצטרף לחירום הפנימי, תחושת החירום מתחזקת ואיתה גם הדריכות, איך אפשר להוריד את רמת הדריכות בלי להרגיש חשופים לסכנה?
ש2: אם המענה לפחד הא עשיה, איזה פעילות מומלצת כשהפחד משתק?

נענה על שתי השאלות יחד מדבריו של מולי להד, מנהל השרות הפסיכולוגי בקריית שמונה בזמן הקטיושות.
מולי, שרצה ללמד דרכי התמודדות, נתן בהם סימן: “גשר מאחד” = 7 דרכים להמשיך להיות אקטיביים ולהסיח את הדעת.

ג- גופני. ספורט, התעמלות, מחול, כדורסל…הכל אפשר בתוך הבית, או לעשות ארובי עם שכנה עם מוזיקה טובה.
ש- שכל. יש בנינו כאלה שאוהבות להוסיף ידע. השתמשי בעיתונים, ספרים, הביני את המצב הגיאו-פוליטי.
ר- רגש. לתת מקום להבעה רגשית. תבכי (זה ממש בסדר), תצחקי, תכעסי. מצאי ביטוי יצירתי להם. כתבי, ציירי.

מ- משפחה. לכדי שורות. שוחחי עם בני משפחה שונים והדקי קשר.
א-אמונה. למי שמתאים, מצאי זמן שקט להתפלל כמו שאת אוהבת. קחי בייביסיטר לטפל בילדים שתוכלי להיות פנויה לומר בקצב שלך תהילים.
ח- חברה. לא לוותר על קשרים חברתיים. פטפטי בלי חשבון בטלפון. אמצעי מעולה להסח דעת.
ד- דמיון. ליצירתיים בנינו. לכתוב, לנגן, לחבר, לצבוע, לתפור והכניסי לתוך היצירה את כל הפחד וחרדה.

משכני אחריך

מסלולן של רקטות.
תמוז תשע”ד.

הן עולות בסערה השמימה
מקשיבות לדיון המתכנס,
אייל מצמיד להן פתק
רדנה במקום שיהיה ” נס”.

אז בוקע קול שופר
ואזעקה עולה יורדת,
נפתלי, פעיל מוכר
מוליך כל דמעת יהודי שרועדת.

דלת המרחב המוגן נטרקת,
יהודים ממלמלים תפילה.
גלעד שולח יד חומקת,
מעלה להיכל כל מילה.

כיפת ברזל יורה חץ,
ו”בום” קולי עולה מיירוט מרשים,
“בבקשה ה’ “, העם לוחץ
“מחכים כבר להודות בקדש הקדשים”.

שכם לשכם

“העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו, לא בגלל האנשים שעושים רע, אלא בגלל אלו שלא עושים דבר בעניין.”

שכם בן חמור

לאחר מעשה פנחס כתוב, “וַיְדַבֵּר ה’, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. צָרוֹר, אֶת-הַמִּדְיָנִים;”
אנחנו יודעים שהתורה היא לא רק פשט ומדובר פה גם על כוחות ותנועות, הפועלים בנפש האדם.
השם מדין בא מאותו שורש האותיות של המילה דמיון. בכולנו מצוי הכח של הדמיון והוא פועל עלינו מאוד חזק. גם הפחד הוא תולדה של יכולת הדמיון וגם ההרפיה ממנו, באה מאותו כח.
המדינים השתמשו בלוחמה פסיכולוגית, איימו, הציקו, והכניסו פחד בלב העם. כנגד מדין בא כח הדמיון. היכולת לחשוב טוב, לדמיין סוף מעודד ולהעלות בעיני רוחנו דמויות תומכות.
קוראות יקרות, התרגלנו ל”שגרת ניסים” וזה סיבה טובה לדמיין איך אנחנו יוצאים מהמרחב המוגן מוצפים בהודיה לה’ על עוד טיל שנפל “בשטחים פתוחים” ולא פגע בנפש .
מותר לנו לתת לכל אותם סיפורי השגחה לחדור אל אותו כח דמיון שמנסה לייאש עם “מה יהיה” ו”מתי זה יגמר”.  בואו נעמוד מולו ונאמר “כבר נהיה”. עכשיו טוב! ובעז”ה נוסיף לראות טוב.
נצחנו את מדין, ננצח גם את הדמיון.

השארת תגובה