שאלה בענין תפילה על הורים שהקשר עמם הוא שלילי:

בתקופה האחרונה חזרתי להתפלל אחרי תקופה ארוכה שהיה לי ממש קשה.
ישנם תפילות שמתפללים על ההורים. למשל הדלקת נרות וכדו׳
שהתפללתי ממש הרגשתי כעס איך אני יכולה להתפלל על אנשים שהרסו את חיי.
הכעס גורם לי להפסיק להתפלל ולשנוא את קטעי התפילה האלו.
למה בכלל צריך להתפלל על מיש הזיק לי?

תשובת הרב:

תשובת צוות העמותה:

יכול להיות ששאלת התפילה על ההורים רק מכסה על שאלה גדולה בהרבה והיא היכולת להתנחם בתפילה.
נראה לי שהראשונות להפסיק להתפלל, הן אלה שהתפילה הייתה חלק חשוב בחייהן וסימלה את הקשר שלהן עם הקב”ה ואת האמון שלהן בו.
כשנפגע האמון נפגעת התפילה, נפגע הקשר וכל מילה מהכתוב הופכת להיות תזכורת למה שהיה ואינו.
אין לי תשובת קסם למה עושים. רק יכולה לכתוב שאל לנו להבהיל את עצמנו מאי היכולת להתפלל. ה’ לא כועס עלינו אם אנחנו מדלגות על תפילה, הוא יודע שקשה לנו להתפלל. הוא יודע שהפגיעה שיבשה את המערכת. הוא שומע בצער את הכאב ומכיל אותו. גם אמא שלוקחת את הילד שלה לחיסון שפעת (פופולרי באזור מגורי) מבינה שבזמן הזריקה לילד כואב. ואם הוא בועט או מתלונן או לא פנוי לומר לה “תודה שלקחת אותי להתחסן”, היא לא מתייחסת אליו בבוז, להיפך, יותר חומלת, יותר אכפתית, יותר מגנה. אם את לא מתפללת כי כואב לך אז הוא למעלה רואה ומבין ויותר אכפתי ויותר מגן עד שהכאב קצת נרגע ויש לך את הכח לחזור לקשר ולהרגיש שהתפילה מבטאת משהו.

השארת תגובה