שורדות כותבות מנסיונן

הפיגועים בתחנות הרכבת הקלה, המראות הקשים שהיו לעיניהם של עוברי דרך תמימים ופטירת שרה בשל העקידה, התלכדו יחד לכדי טור העוסק בהכלת הסבל.
בדור הזה, דור שתנאים בקשו לא להתנסות בו, מפגש יום-יומי עם צרות וסבל הפך להיות ,ירחם ה’, עניין שבשיגרה.  מנגנוני ההגנה של ” לי זה לא יקרה” נשחקו דיים ואין בהם עוד הקלה.
כל אדם, בעמדו מול סבל ומצוקה, חש באופן טבעי כאב. כשהסבל רחוק: קורה באיזו שכונה נידחת, או בארץ זרה, אולי ניתן איכשהו להתעלם ממנו.  אבל כשהוא בכביש הראשי או בתחנה ליד הבית, הכאב לא נעלם.
בזמנים שגרתיים, הכאב מגייס מתוכנו רחמים.  בזמנים קצת יותר מורכבים הכאב מוליד בנו אדישות, אך כש”הכוס” מלאה והסערות מטלטלות מבית ומחוץ, אנו עלולים למצוא עקבות של כעס ותסכול על כל העולם ה”לא-מגן”.

מי שחווה חוסר מוגנות, פגיעות, ותחושה של חוסר-ישע, יגלה מול הסבל זעם ותוקפנות. ובצדק.
אז רגע לפני שהכאב מתגבש לכעס ושטנה, כדאי לדעת שתוקפנות היא הדרך האינסטינקטיבית והטבעית לבטא כעס, שכן כעס הוא תגובה בריאה ונורמלית למצב של איום ומאפשר לנו להגן על עצמנו בעת מתקפה.

כעס – ר”ת: כאב, עצב, סבל. כשמערבבים את התחושות האלה מקבלים כעס. דוד המלך אומר בקהלת: “כי ברוב חכמה רב כעס”. אם את כועסת, זה לא אומר שאינך מאמינה שמנהיג הבירה בחר לך את הטוב ביותר כי כעס הוא נחלתם של חכמים. דוד אומר, לא אנחנו.

גם איוב, סמל הסבל והכאב, משתף מעט בכעסו. וכך אומר איוב “לו שקול ישקל כעשי והותי במאזנים ישאו יחד” (ו, ב) איוב מתאר את סבלו באמצעות עוצמת הכעס. לו ישקלו במאזנים את כעסי ושברון ליבי כאבי יכבד. המצודות דוד במקום: “… כי בעבור שברון הרוח יכעס האדם בעצמו”.
על פי הרמב”ן: איוב רצה לומר שאם מישהו מוכיח אותו על כעסו (כפי שעשה אליפז) שייתן דעתו על כך שסבלו רב וגדול מעוצמת הכעס. לא כעס חסר מעצורים שעליו נאמר כאילו עובד ע”ז,  אלא כעס שמקורו בכאב ובסבל.

ייסורים קשים עובר איוב, עד שדבריו פורצים מתוך הלוע, בסערה אדירה, ולא כדרך דבור רגילה. כלי הדיבור הוא הפה, העוצר בעד המחשבה ומאפשר לאדם לשקול, לחשב ואף לסנן את הדברים שמוציא מפיו. כשאדם מדבר מהלוע, הרי שהדברים פורצים מתוכו בעוצמה , כמו לבה רותחת היוצאת בסערה מהר הגעש. ומכאן תשובה לאליפז על פליאתו לחוסר סבלנותו של איוב, ושאלתו מדוע מתייאש מהחיים ומחכה בקוצר רוח למוות. אומר המצודות: “בעבור גודל המכאוב – דברי מגומגמים” – אדם העובר סבל נורא שכזה, אינו יכול להקפיד ולהיזהר בדיבורו, ולעתים יאמר דברים קשים שלא יתאימו לעמדותיו השקולות בעבר, טרם הצרות. מכאן שכעס הוא תגובה נורמלית למצב לא נורמלי.

מול סבל כמו זה שחווים היהודים אין לנו אלא לבקש שתתעורר זכות אבות כדי שיתקיים בנו: “אבינו מלכנו, זכור רחמיך, רפא לכאבינו, נחם את כעסנו ואמור לצרותינו די”.

משכמה ומעלה – מושגים מעולמן של שורדות

כעס  – כעס הוא רגשתגובה נפשית וגופניתכעס מופיע לעתים קרובות יחד עם תחושות של כאב וסבל ועם חוויות של פגיעה, איום או סכנה. הכעס עשוי לעורר את האדם לפעולה תוקפנית ולחשיבה שיפוטית. אם אין לגיטיציה לכעס, הוא נדחק. אם גם הדחקה בלתי אפשרית, הכעס מופנה פנימה, והופך לעיתים להאשמה עצמית. במקרים יותר קיצוניים, יתכנו פגיעות עצמיות.

שכמיה – דיאלוג מטופלת מטפלת

שאלה: הבנתי שנצירת הכעס וקבירתו עמוק בתוכנו, לא יאפשר לכאב להתפוגג. אך מצד שני, כשהכעס פורץ, הוא כ”כ בעוצמה עד שכמעט לא ניתן לקשר בין מקור הכאב לתוצאת הכעס.
מה המינון הנכון, ואיך כועסים בדיוק בכמות הרצויה???

תשובה: נתחיל עם ההנחה, שכעס מודחק כאשר אין אפשרות או לגטימציה להביע אותו. הכעס מודחק, אך לא מעובד, ולכן נקבר עמוק בתוך הלא מודע. הרבה פעמים במקומו )של הכעס), מופיעה חרדה או כעס עצמי.

הפרה תמידית של זכויות בסיסיות, הזנחה רגשית מתמשכת, בגידה באימון, פגיעה מינית או גופנית והיעדר אישור של רגשות ומחשבות, יכולים לגרום לרמות זעם  שמציפות את האישיות.
יש יתרון לכעס על החרדה. לחרדה אין סוף. לכעס יש. הוא עולה, מתפרץ, לפעמים גם מחריב, אך מסתיים. יש גבול לכמות האנרגיה שאפשר להפנות לזעם. כמעט אצל כל הסובלים מכל סוג של התעללות, יש פחד מאבדן השליטה על הכעס. הרבה פעמים רק שנמצאים באווירה מכילה (כגון טפול) מרגישים מספיק מוגנים מהעוצמה של הזעם, התסכול, או  השנאה, שיכולים להציף את האישיות.

לרוב, אין לנו שליטה על המינון של הכעס. מי שכל ימיה רק עסקה בהדחקה ובחרדה, קרוב לוודאי תיבהל מתחושות הכעס. הם יהיו חדשים לה. בהרבה בתים אין אף פעם לגיטימציה לכעס. בנות בית יעקב, נכנעות ובולעות בשקט גם את המציאות הקשה ואת החוקים בבית. לכעוס זו זכות שלא קיימת או שמורה רק להורים.
מתוך אווירה כזו, לעיתים הכעס יוצא מכלל שליטה. הוא מתעצם ובולע כל הגיון. התסכול על חוסר הגינות העולם או על כאב בלתי פוסק יכולים להעביר על הדעת. על כעס כזה חייבים ללמוד לשלוט. זיהוי הכעס בתחילתו מאפשר שליטה לפני שמתפרץ ועושה נזק. תרגילי נשימה, לימוד טכניקות של שימוש בהגיון כדי לשלוט בכעס, או תיעול הכעס לכיוונים בונים – חיוניים כדי ללכת הלאה ולקיים חיים איכותיים.

לכעוס בהתחלה מרגיש מוזר. “מי אני שאכעס”? כאשר סוף סוף משתכנעים שאת לא היית אשמה, וכן היית ילדה טובה, וזה נכון שרמסו לך את הזכויות הבסיסיות שלך, מתחילים להתמודד עם ממדי האסון ואין מנוס מהכעס.
כמה סיפוק יש כאשר מסוגלים לקום ולצעוק: “אני לא אשמה!!”  “זה לא היה מגיע לי”  “אני ילדה טובה!”, “לא מסכימה לזה עוד!”

אל תבהלי אם את חווה גם כעס על ה’ בבחינת :”ויחרדו איש על אחיו ויאמרו מה זאת עשה אלוקים לנו” (בראשית פרק מ”ב, שהאחים מגלים שיוסף משנה למלך). לפעמים התחושה היא שה’ ניסה אותי יותר מדי. ( ואוי לחברות שמעודדות שה’ לא נותן נסיון שאי אפשר לעמוד בו….) צריכים לדעת שה’ יכול להכיל את הכעס שלנו. דוד המלך זעק בפרקי תהילים פסוקים כגון:” עד אנא ה’ תשכחני נצח” (תהילים י”ג) תשתמשי במילים שלו ומותר להוסיף עוד משלך. זה לא כעס מתמרד אלא מתחנן להקלה בסבל.

כעס דוהה, כאשר מדברים עליו. מעבדים אותו ולא מפחדים להיאבק בו. כעס הוא כמתח, לכן הוא ניתן לשחרור ע”י ספורט, הליכות, התעמלות וכדו’.
ובאמת ובאמת, אם בודקים את הכעס לעומק, יש שם בד”כ, הרבה יותר כאב מכעס וכשהכאב מוכל גם הכעס אפשרי להכלה.

משכני אחריך

“זכור רחמיך וכבוש כעסך”,
הבט אל שלוליות הדמים.
אל תתנו לכעס, חמול מעשיך
כי בניך אנו, נופלים וקמים.

העולם כולו חרד מפניך
מותש מגלות ישמעאל
איה רחמיך, גלה חסדיך
הבא לציון הגואל.

שכם בן חמור

הכעס כקצה קרחון.

מתחת לכעס נמצא שכם בן חמור יחד עם “להקותו”.
לא ניתן לעבד את הקרחון בלי להתייחס לבסיסים עליהם הוא נשען. כעס הוא מה שנראה כלפי חוץ, אבל אם יודעים לאתר את מקורותיו, מצליחים למנוע התנגשות.
אפשר לעקוף כעס, כמו שעושים כל מנהיגי הספינות כשהם נתקלים בקרחון.
אם תדעי מה מצית את הכעס, תדעי איך להתמודד איתו.

כעס כקרחון

שכם לשכם

זיהוי תחושות ע”י תשומת לב לחויה הפיזית שבגוף
תוכלנה להיעזר בטבלה הבאה שנבנתה על ידי Hendricks & 1993 ,Hendricks:

רגש אזור בגוף תחושה אפשרית
עצב גרון גוש, היצרות או צמצום
חזה לחץ, כאב
בטן ריקנות
כעס עורף גושים, “חבלים” של מתח
ראש פעימות ברכות, לסת נעולה
כתפיים מכווצות כלפי פנים, קשות
ידיים וזרועות משוכות לאחור, קעורות
פחד אזור הבטן פרפרים, רטט, התכווצות, כדור כבד
ראש סחרחורת
חזרה, גרון קוצר נשימה
פנים מתח סביב העיניים והפה, יובש בפה

השארת תגובה