שורדות כותבות מניסיונן:

לא מעט ימים מחודש שבט מצאנו את עצמנו מהרהרים בתלות שבין הפרי לעץ. ניסינו לכתוב על תלות ועל קשרים ועל פירות שמחפשים אילנות להתלות בהם. עוד לפני שהספקנו להגיה את הדברים, הפירות נקטפו מהאילן ועלו על שולחנם של עורכי סעודת טו בשבט, והחודש חמק ופינה את מקומו לאדר.
המילה תלות באדר מזכירה לנו, איך לא, את המן. זה שבנה עמוד עץ כדי לתלות את מרדכי ובסוף השתמש בו עבור עצמו. אותו המן שניתלה על עץ, הכריח את ישראל לשמר את התלות שלהם בבורא עולם. המן מוזכר בתנ”ך פעמיים, לעניין התלות של ישראל באביהם שבשמים. פעם אחת “המן” כשם האוכל שזכו לו ישראל במדבר, אוכל זה קיבלו מכוח התלות = הקשר בין העם לבורא. ופעם שניה כהמן האגגי שאילץ את ישראל לתלות עיניהם בבוראם. לא הוא ולא אחשוורוש היו פרטנרים להצלת ישראל וכל פרשת עלייתו וגדולתו של המן נועדה כדי שישראל יתלו הצלתם בהקב”ה ויזכו לנס.

כאשר נלחמו ישראל בעמלק, הרים משה ידיו (שמות י”ז, י”א) במשנה (ראש השנה פ”ג מ”ח): “וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא לומר לך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים – היו מתגברים, ואם לאו – היו נופלין” . יש תלות שהיא תנאי לנצחון בעמלק.
גם אנחנו יצאנו למלחמה. גם לנו יש עמלק שמנסה לייאש אותנו ולתפוס אותנו “עייפות ויגעות” בדרך, כדי למנוע מאיתנו את הניצחון וגם אצלינו התלות היא הדרך לנצחון. אז נכון שתלות מקושרת בתרבות שלנו לתכונות כמו חולשה, ילדותיות, תובענות ואופי חלש, אבל במלחמת ההישרדות לפעמים התלות היא הדרך הנכונה לסיום המערכה.

למילה “תלוי” יש כמה משמעויות: משמעות של קשר – “תלוי בו” ומשמעות של גזר דין – “מוות בתליה”. (תשאלו את דאעש מה זה…) המן מזרע עמלק. אולי זו הסיבה שאותו עמלק שחיבל לנו בדרכנו וניסה בכל האמצעים לנתק את התלות שלנו בהקב”ה, נתלה על עץ. כי תלות יכולה להיות חיובית ואז אסור לנתקה והיא יכולה להיות שלילית ואז היא נחוות כאדם תלוי שאיבד או חייו.

מה הדרך להבחין בין תלות לתלות?

1) התלות לא הופכת אותך לפסיבית, הדמות בה את תלויה, שמחה כשאת נוקטת בצעדים של עשיה ויוזמה. היא לא עושה “במקומך” ונזהרת לא להגביר את התלות ע”י העצמת האשליה שרק היא יכולה להיטיב לך.
2) התלות תומכת ולא דורשת ממך “הקרבות”.
3) מקור הכח, זה שתלויים בו, מודע לתלות, ערני להשלכותיה ומנווט אותה.

בגליון זה ננסה לבחון את היבטי התלות הנוצרים בין המטופלות למטפלותיהן נעמיק קצת בהבנת תהליך היווצרות התלות ונלמד להעריך מהי תלות ראויה.

פורים שמח ולוואי שנתלה את עמלק ושלוחיו והתלות שפתחנו כדי לשרוד תוביל אותנו לגאולת הנפש ולאיכות חיים.

הערה: יתכן ובמהלך קריאת הדברים יתעוררו לקוראות שאלות, הערות ועוד, נשמח לקבל תגובות למייל.

משכמה ומעלה – מושגים מעולמן של שורדות

תלות” כל ייצור נושם נולד חסר ישע ותלותי פיזית ונפשית בדמות האם. ככל שהיצור מתוחכם יותר ומשוכלל יותר, הזמן שתלותי בדמות האם ארוכה יותר. (כך שתינוק אנושי תלותי יותר באמו  , הרבה יותר זמן מחיה)
תמיד בשעת לחץ ומתח, הצורך לתלות גוברת. (יהודים בצרה מרגישים באופן אינטואיטיבי תלויים בה’. שחולים, מפתחים תלות ברופא. בזמן מלחמה, בדובר צה”ל ובחדשות…ואפילו שבויים בשוביהם.) ככל שהטראומה גבוהה יותר, הצורך לתלות גובר.
תלות נתפשת הרבה פעמים כחולשה, כילדותיות, משהו שצריכים להתבייש בו. אתה  נעזר. חייב להישען על מישהו אחר. אוהב מישהו אחר. רוצה את האהבה של מישהו אחר.
תלות לפעמים נתפשת כאיום. מפחיד. מה יהיה אם אני אוהבת אותה והיא תדחה אותי? מה יהיה אם אזדקק לה, והיא (אולי כמו דמויות בראשית הדרך) תיעלם ברגע שאני הכי צריכה אותה, או יותר גרוע, תלעג לצורך שלי. (“את ילדה גדולה. את אמורה כבר לדעת להסתדר. רק תינוקות מתנהגים כך!).
לפעמים, בראשית ההתפתחות לא נוצרת  התקשרות בטוחה, או במילים פחות מקצועיות, אי אפשר היה לפתח תלות בדמות האם, כי האם לא ידעה/רצתה/יכלה ליצור קשר בטוח. נשאר חסך. יש כמיהה לקשר. מי שחוותה חסך בקשר, מחפש קשר. צורת הקשר היא תלותית. קצת כמו הציפור שפותח את המקור, ורוצה שיאכילו אותו. בספרות היום, מקובל לקרוא גם לחסך בהתקשרות בטוחה, “טראומה” .  מכאן החשיבות ולגיטימיות של הצורך בהתקשרות בטוחה ותלות בתוך הטפול. אלה צרכים אמיתיים של הנפגעת. המטפלת צריכה לספק אותם.
גם שהיתה התקשרות בטוחה, ומתרחשת  טראומה מינית, או התעללות, אפילו בגיל התבגרות,  העולם חוזר ונחווה כלא בטוח, ושוב הצורך לחפש תלות בעולם לא מובן ולא בטוח, גובר. ככל שהשורדת חוותה חוסר אונים בשעת הטראומה, הצורך לקשר בטוח, או לתלות הולכת וגוברת.
תלות הופכת מעמסה, כאשר המחשבות על הדמות המשמעותית ממלאות את  כל החשיבה, והצורך לקשר הופך לאובססיבי.

שכמיה – דיאלוג מטפלת מטופלת

השאלה שלי מופנית לאנשים שנמצאים בטיפול לאורך תקופה, או לאנשי מקצוע שיכולים לתת את חוות דעתם המקצועית..
אני נמצאת בטיפול זמן ארוך. אני שמה לב שהתלות שיש לי במטפלת הולכת וגדלה. תחילה נאמר לי שזה חלק טבעי מהתהליך שילך ויתמתן עם הזמן, אך אני שמה לב שקורה בדיוק ההיפך. מטיפול לטיפול התלות גדלה, המשמעות שיש לכל מילה מתעצמת ומשפיעה לשני הכיוונים. כאשר אני מקבלת את המענה לו אני זקוקה אני יוצאת מטיפול בתחושה חיובית וטובה במיוחד, אך כאשר קורה ההיפך (חלק אינטגראלי מטיפול ללא ספק), אני נשברת לגמרי. האם זה טבעי שלאחר פרק זמן ארוך כל כך (למעלה משנה) התלות הולכת וגוברת? העד כמה זה פוגע בי או באיכות הטיפול? והאם זה דבר נפוץ…? אני מתוסכלת נורא ואשמח לכל תשובה כנה.

 

תשובה:
נשים או בחורות, שלא חוו את המוגנות של ההורה דרך התקשרות בטוחה, או בנות ונשים שנפגעו מינית כילדות, בחורות, או כתוצאה מנישואין פוגעים, מחפשות התקשרות בטוחה. מטפלת אמפאתית, איכפאתית חמה וקצת אימהית, תהפוך עם הזמן למקור לפנטזיה של דמות להתקשרות בטוחה.
על המטפלת מוטלת אחראיות רבה. בידיה גם לנצל תלות לרעה. מסיבות שונות, אפשר לעודד תלות לצורך המטפלת.  הנזק אז עצום!!!! החוויה קשה כי פעם שנייה בחיים, אותה אחת שהיתה צריכה להגן על הנפגעת, פגעה בה. קל לבדוק אם התלות לצורך המטפלת, או לצורך המטופלת. כאשר זה לצורך המטופלת, המטפלת שמחה באוטונומיה שמגלה המטופלת. היא מעודדת להתנסות בחוויות שמעודדות חשיבה עצמאית. אם המטופלת רוצה להגיע בתדירות נמוכה יותר לטפול כי מרגישה טוב, המטפלת ברצון נותנת. מטפלת שרואה את התלות כזמנית, גם שמחה לטפולים בתחום אחר, שיכולים לעזור למטופלת להרגיש טוב יותר. יש לציין, שבמקרים של חירום, מטפלת פועלת נכון כאשר נוטלת את האוטונומיה, ומחליטה עבור המטופלת מה טוב לה.
כל מטפלת הפועלת לפי חוקי האתיקה, לא רוצה תלות מתמשך בה. צריכים לדעת שהתלות בעצם היא  ההתחלה של אוטונומיה. במילים אחרות, אפשר לבנות זהות עצמית בוגרת ומובחנת, רק כאשר בתחילת הדרך היתה תלות, יחד עם אימון. ההתחברות ויצירת התלות, היא  במטרה להגיע לנפרדות. ילד שרוצה ללכת, חייב לפניכן לזחול. (לפחות כך אומרים) מי שלא זחל, גם שהיום יודע ללכת, חוזרים ומלמדים אותו לזחול. יש הורים שמשדרים שהרגשות של ילדיהם (כגון  חוסר אונים, בדידות, כאב,תסכול או חרדה )לא מובנים להם. אין אישור שמותר להרגיש לפעמים חלשים  או מוצפים רגשית. בתנאים כאלה, אין לילדה את האפשרות ליצור תלות. כמו כן, כאשר נפגעים מינית, והאימון בדמויות מגינות נאבדת, מחפשים שוב את הקשר הראשוני, כי הפגיעה גורמת לאבדן אימון בעולם, ותחושה שאף אחד לא יכול באמת להבין ולהכיל את מה שעברו. כאשר יוצרים תלות במטפלת, זה סימן שהמטופלת מרגישה מובנת, מאושרת (מלשון אישור) , מוכלת. משם מתחילים לצמוח ולגדול. כאשר חווים מוגנות, הרגעה, אישור והכלה מצד דמות מיטיבה, מתחילים לחקות את הפעולות של אותה דמות מיטיבה, ולהכיל את עצמינו. כאשר מוצפים רגשית, משתמשים באותן מילים ואותן פעולות של הדמות המיטיבה.  זו גולת הכותרת. תלות המובילה להכלה עצמית, אישור עצמי, בטחון עצמי וויסות עצמי, תפתח אישיות אוטונומית. היא כבר לא זקוקה לתלות.

שכם בן חמור

לצד סוגיית התלות, קיימת גם סוגיית האימון. האם יש קשר ביניהם? האם יתכן אימון ללא חוויית התלות? בשמות  י”ז ,  במלחמת עמלק, כאשר משה רבינו יושב עם ידיו למעלה, כדי שה’ ילחם להם והם ינצלו, כתוב :”וידיו אמונה”. בני ישראל  תולים את עיניהם לאביהם שבשמים, וזה מאפשר   “וידיו של משה אמונה”. מכאן הקשר בין אימון לתלות.
כאשר נוצר תלות, ויש מענה הוגן מצד הדמות בו מפתחים את התלות, נוצר בו אימון. ההכרה בתלות של עמ”י בהקב”ה (אנחנו תמיד תלויים בהקב”ה, רק לפעמים שוכחים…) הביא לידיים של “אמונה”
בתקוה שכולנו בזכות האמונה, נזכה לניסים שיביאו לקץ הסבל של כל השורדות.

משכני אחריך

תלויה בין ארבע רוחות,
תוהה כיצד להמשיך.
כמעט שכלו הכוחות
ומעט האור, גם הוא כבר מחשיך.

חבל הצלה משתלשל
“האם לאחוז בקצהו?”
יש נסיונות שנועדו לחשל
אבל אולי כדאי ליפול וזהו??

מה כוחו של בן תמותה
להעלות את רעהו משפלות?
ואיך נדע אם להיות”כמותה”
והקשר – אולי הוא תלות?

הרשי לך לתלות עיניים
בדמות מיטיבה שאיתך תתחלק
יבא יום, תעמדי על רגליים
ניצחת פיסת עמלק.

שכם לשכם

” כגמול עלי אמו…יחל ישראל אל ה’ ”
אתה אצל הקב”ה כגמול עלי אמו
ודווקא משם אתה יכול לייחל לו.

השארת תגובה