שורדות כותבות מנסיונן:

עוד מעט יכנס ליל הסדרלא לכל השורדות הלילה הזה עושה “סדר“. לפעמים דווקא החגים עושים לנו בלבול, ו”אי סדר” – יכול להגדיר טוב יותר מה שקורה.
אז השם “ליל הסדר” על שום מה?

ליל הסדר נקרא כך על שם הרצף שבו מתנהל הלילה, החל מקדש וכלה בנרצה, ויש בו דברי נחמה וסדר עבורנו.
נתייחס לארבעת הסימנים האחרונים:
“צפון” – הוא המצפון, זה שאומר לנו “הכל ב-ג-ל-ל-ך” ו”אם היית טובה יותר אז” “וחוץ מזה מגיע לך”. אלו הקולות הצפונים עמוק בתוכנו שהלילות מחזקים את עוצמתם.
הלילה אנו יכולות להם. מוציאים את הצפון, את אותו קול שהחבאנו והעלמנו ושמנו במקום שאף אחד לא ידע עליו, ואומרים עליו ברכה – “ברך“. למה ברכה? כי ברכה זה הדרך להפוך דבר שולי לעניין חשוב ומרכזי. ע”י התפילה הקצרה שנלחשת לפני עשיית דבר מה, הופכים את החולין לקודש.
אז אם אפשר לעשות זאת על נרות ועל ריח ועל אוכל ועל מה לא, בטוח אפשר לעשות זאת גם על קולות. לפני שאת מחביאה את המצפון, תברכי. על פי ספר החינוך שורש מצוות התפילה / ברכה שאדם ישים על ליבו לזכור שהכל מאיתו יתברך. אין מקום למצפון, לאשמה הרסנית, למילים שליליות על עצמנו. ואם את עושה כן ומברכת, אין לך ברירה ואת מגיעה ל”הלל” – קצת הערכה כלפייך ומילים טובות לעצמך. ואז? אז טורח הקב”ה לקשור לך כתרים ולומר לך “נרצה” – כן, בת שלי, את רצויה לפני. אם את רוצה את מה שאני רוצה עבורך, אז אני רוצה עבורך מה שאת רוצה.גם במגילת שיר השירים שנקראת בליל החג, ניתן למצוא את המוטיב היהודי להתמודדות עם מצפון. בפרק ה’ מובא שכנסת ישראל ספונה בביתה כאשר  “קול דודי דופק”. היא שומעת את הדפיקות אך מתרצת את חוסר הכח שלה לפתוח: הבגדים הוחלפו, הרגליים רחוצות למי יש חשק במצב כזה לארח? אז הדוד שהוא בנמשל הקב”ה, שכ”כ חפץ לראותה, שולח ידו אל החור ומנסה להיעזר במנעול, אך הדלת נעולה והדוד מוותר והולך.
באותו רגע, הלב שהיה ער כל הזמן, מזנק בבהלה וממלא אותה צער וייסורי מצפון. עכשיו, העלמה קרי: כנסת ישראל,  במצב הכי משפיל שיש. אין לה מה לומר להגנתה, שום תירוץ לא יתקבל וגם הדוד האהוב כבר איננו. לכאורה היה מתאים שתחזור למיטה ותתייפח תחת הפוך, אך כנסת ישראל מניחה יסוד: גם אם את במצב של “נפשי יצאה בדברו” – אל תבוססי בעבר, אל תגידי: “איך קרה לי? מה יגידו עלי? זה רק אשמתי?”. במקום כל אלו, כנסת ישראל, יוצאת לרחובות ומבקשת עזרה מהשומרים שסביב. היא לא אומרת מגיע לי אז אני אשב בחיבוק ידיים. היא פועלת. פעולה זה ההפך ממצפון, זה חרטה. זה עזיבת החטא. זה לא הלקאה עצמית, היא אפילו לא מספרת שהיא אשמה, רק מחפשת ומגייסת עוד איתה. ככה מתמודדים כשיש השלכות שליליות למעשים: מתקנים. נזהרים להבא, אבל לא מבוססים במה שהיה. העשייה הזו היא בבחינת “פתחו לי פתח” שמעוררת את הגאולה ועל זה אמר ר’ שלום שבדרון זצ”ל: “דודי שלח ידו מן החור” מהו החור? מהיכן היה? זה החור שכנסת ישראל יצרה כאשר פעלה. בבחינת: “פתחו לי פתח” אצל הקב”ה ברוב רחמיו גם תשובה כזו עושה חור = פתח להיכנס בו.  
  

בניוזלייטר הנוכחי ננסה לדון במצפון זה שאחראי על כ”כ הרבה רגשות שלילים וכוחות מועטים שיש בנו לפעמים.
זה הדרך שלנו לערוך את ליל הסדר במוחנו. לפנות מהמחבואים את כל ה”מצפונים” למינהם ולהגיע לדרגת נרצה.

משכמה ומעלה – מושגים מעולמן של שורדות

מצפון – מלשון מצפן. מראה את הדרך להתנהגות מוסרית ומקובלות חברתית.

המצפון מתפתח לקראת גיל 6, אך מגיע לשיאו לקראת גיל התבגרות. שכר ועונש של הורים, המוכר מהגיל הצעיר, מוחלף במצפון, ש”מעניש” את המתבגר כאשר סוטה מהדרך שההורים שלו רצו שיבחר.

חינוך נוקשה וקשוח, מוליד מצפון נוקשה ולא סלחני. דרישות האני גבוהות והצורך לרצות, רב. אנשים אלה, תמיד עסוקים בסגירת הפער בין הרצוי למצוי. הרצוי לרוב ניצב כמה דרגות מעבר למקום שהם נמצאים. פער הזה מכניס מינון של מתח לשגרת החיים. חינוך ללא גבולות, עם דרישות משמעת נמוכות, מגביר את הסיכון שהילד יגדל ללא מצפון, ולרוב ישים את הצרכים שלו לפני צרכי החברה.

שכמיה – דיאלוג מטפלת מטופלת

איך אפשר לוותר על מצפון? אנחנו עלולים לעבור גבול בלעדיו. המצפון במידה מסוימת שומר עלינו,  מסביר מה ולמה קורה לנו, שלא לדבר על זה שהמצפון צודק: באמת מגיע לי רע…
תשובה:
המצפון הוא תוצאה של חברה העסוקה במוסריות. המצפון מנחה את האדם בעשיית טוב ורע. מהו טוב ורע בתרבויות העולם? אין רע וטוב מוחלט, החברה קובעת. במילים אחרות, מה שהמצפון מכתיב כ”בסדר” או “לא בסדר” נקבע כנורמות החברתיות של אותה אומה.
לדוגמא: המתת חסד, לפעמים הוא כשמו – אקט מוסרי. במקום אחר בתבל, נחשב לרצח והמסייע נידון לשנים ארוכות בכלא. אנשים עם מצפון מפותח הרבה פעמים נחשבים כבעלי רמת מוסריות גבוהה.
לעומת זאת ביהדות, ההלכה קובעת מהם גדרי נתינה לזולת, לימוד זכות, מתי מנתקים אדם ממכונת הנשמה או מהו היחס לחלש וחסר אונים.
על פי התורה, המצפון אינו חופף ליצר הטוב. למען האמת, אין ליהדות צורך במצפון. התורה קבעה כללים להתנהגות מוסרית. התנהלות לפי החוקים של התורה, מזכה את האדם בקרבה לה’, ולשכר. האשמה עצמית, שקיעה בבוץ של “לא בסדריות” לא לקוח מהדת שלנו. הקתולים בנצרות הם מממציאי המצפון.  נקיפות המצפון על החטא, דחף את הנוצרי להודות בחטא שלו ולהתוודות בפני הכומר. הוודוי וקבלת האשמה עזרו לאדם להרגיש שהתכפר לו.
ביהדות לעומת זאת, בתהליך של חזרה בתשובה לא נמצא מקום להאשמה עצמית, או שבח לאדם שמרגיש אשם שלא עשה את המוטל עליו. הדגש אצלנו הוא “בקבלה לעתיד”. אנחנו חיים בהווה כשפנינו לעתיד. העבר לא קיים כדי לייסר אותנו, העבר חשוב רק כדי ללמוד איך לחיות את העתיד באופן נכון יותר.
ובכ”ז, המצפון שלנו לפעמים משתולל בנו עד כלות. הרבה פעמים המשפט “הייתי צריכה לדעת”, או “הייתי צריכה לעשות יותר”, חוזרים כמו מנטרה במוח ולא נותנים מנוחה. אנא, תזכורנה, ברור שאם היינו יודעות מה שלא ידענו, היינו נוהגות אחרת. (אם מישהי היתה יודעת שתפגע כל כך בחברה שלה, בטח לא הייתה עושה את זה, ואם כן ידעה, ופגעה בה מדעת, בטוח שהייתה לזה סיבה) רק נביא יכול לדעת את העתיד, ולפי זה לתכנן את ההווה. אנחנו לא יודעות את העתיד, ולכן לפעמים טועות בהווה.
יש דברים שקורים “בגללי”. (בגללי כולם נאלצו לחכות, בגללי נגרם נזק…) הרבה פעמים דברים קורים בגלל מעשה של אדם. זה לא הופך אותו לאשם. יתכן וההורים שלי רבו “בגללי”, אך זה לא אומר שאני אשמה בזה. יתכן ונפגעתי בגלל שהייתי חלשה מדי להתנגד, זה לא הופך את זה “לאשמתי”.הלואי ונמצא כולנו את הכוח להניח בצד את האשמה, ולזכור שבזכות נשים צדקניות נגאלו בנ”י ממצרים, ובזכותן עתידים להיגאל.
חג כשר ושמח.

משכני אחריך:

לו הייתי מורחת דם בפתחי הבתים,
לעדות נוקבת ” כי לך המלוכה”.
גם אם הייתי טועה לעיתים,
לא היתי כ”כ אבילה ובוכה.לו קשרתי כבשה לכל מקום בו אלך
כי קרבן הוא ממני לך.
גם שדפוק ו”בכלל לא הולך”
רוחי לא שפופה, היא איתך!

אבל בתוך חושך גלות
שגישת “כוחי וידי” נוכחה,
אני השפחה, נופלת בקלות
מצפוני מייסרני על כל מעשה או שיחה

מתי תאיר ארץ ותשוב לביתך
אז גם (מ)צפון יהפך לברכה

שכם לשכם

“וכאן הבן שואל” (הגדה)

“כאן” –  הלילה בו עושים סדר
כל יהודי עולה למדרגת “בן נעלה”
ואם בורא עולם מכריז “ביתי, את בסדר
גם את יכולה “לשאול” (לבקש) גאולה.

שכם בן חמור:

הרבה אנשים מוצאים את עצמם מתהפכים במיטה מכוח המצפון ומתייסרים ,פשוטו כמשמעו, על מזבח העבר. במקום להתעסק בעתיד ובתיקון הנעשה הם רק מלקים את עצמם ומנסים להסביר למה “זה מגיע להם”.
שימוש במודל הבא (כל הזכויות שמורות לעמותת שכם 1) יכול לארגן את המחשבות כך שיהיו עסוקות עם עתיד חיובי במקום עם עבר שלילי.

   C:\Users\rac...עבר

עתיד

אשמתי לא אשמתי
C:\Users\rac...אחריותי דרישה גבוהה מדי מבן אנוש

כאשר אדם עסוק בהלקאה עצמית בנוגע לעבר הוא אינו פנוי לפעול נכון בעתיד.

גישה יהודית
הסיבה לטעות אינה נעוצה בי, אדם פועל בד”כ בהגיון ומתוך רצון להיטיב, מי שלא נוהג כך זה גם נובע מאיזו סיבה, מה שהיה היה, לגבי העתיד, אפעיל שיקול דעת כיצד ניתן לתקן ו/או להמנע מכך
לא אחריותי גישה לא-יהודית

הלקאה עצמית חסרת תכלית. לא מובילה לתיקון ולא מונעת מעשה כזה בעתיד

דרישה נמוכה מדי מבן אנוש

איני קשורה למה שקרה!
חסרי מצפון ומוסריות

השארת תגובה