שורדות כותבות מנסיונן:

חלקנו נחשפנו בשבועות האחרונים לפולמוסים ולדיונים אודות המונח “כת” והאם ראוי/לא ראוי לסגור מוסד חינוכי המתנהל ככזה.
הקולות והברקים שעלו סביב הענין והקדימו את שבועות, גרמו לנו לחשוב שזה הזמן להעמיק בנושא “כאיש אחד בלב אחד“. מהו אותו “לב אחד“? והאם המושג “כת” מתקשר אליו. בין אם כן ובין אם לאו, טוב יהיה אם נוכל להגדיר לעצמנו מהי כת, מה סכנותיה, איך מתגוננים מפניה ואיך מתמודדות נפגעות.
בטרם נפתח, נבהיר שאיננו מצדדים לטובת או שלילת אף מוסד, מטרתנו – כמו תמיד, למנוע יחסים פוגעניים ולהעלות את הדברים למודעות.
– – –
עמדנו שם יחד סביב ההר, לראשנו שני כתרים ובלבנו כוונה אחת: “נעשה ונשמע”.
ההסכמה המשותפת, הביחד, ההתלכדות סביב ערך מרכזי ונשיאת העיניים לאותה תכלית הפכו את כל הפריטים הבודדים, לקבוצה עם דמיון גדול ונראינו כולנו “כאיש אחד“.
הרבי מחב”ד מביא שכל יהודי נתן את עצמו לכלל ותרם את תרומתו הייחודית עד שכולם יחד יצרו את השלמות, כמו איש אחד שאיבריו שונים אלו מאלו ויחד הם יוצרים את התפקוד המיטבי.

אבל מהו “לב אחד“? האם לרצות את אותם דברים? להגיב באותן הדרכים? האם נכון יהיה לצוות על אנשים “תחשבו אותו דבר”?
המילים לב אחד מוזכרות לגבי עץ התמר (הדקל) שיש לו לב אחד = מרכז אחד המכוון למעלה, כך ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים. לב אחד =  מרכז אחד, אין להם אלא לתלות עיניים באביהם שבשמיים. (מדרש תנחומא).
על סמך מובאות אלו, ציידי נשמות, משכנעים אנשים (ובעיקר בנות) לשנות את חשיבתן ולהתאימה אליהם. “אם יש מרכז אחד” – כך הם טוענים, “הרי אני מכוון אליו ועליכן לנהוג כמוני”. המשפטים נאמרים במתק שפתים, מתובלים עם סיפורים ומדרשים ואף מלווים במוסר ובאיומים.
אם חשבתן שאנשי הכת לבושים משונה וממקמים את ארגונם במרתפים חשוכים, טעיתן.
אנשי הכת נראים רגילים. בתחילת ההכרות קשה למצוא הבדלים בינם לבין אחרים, רק כאשר מתרחשת התלות, ארס הכת מתחיל לחלחל.

כיצד נזהה קבוצות המתנהלות ככת:
* יש מנהיג אחד בלעדי, בד”כ אין מדרג היררכי תחתיו אלא הוא שולט על כולם.
* יש הילה בקבוצה סביב המנהיג, “כבוד” לזכות בהערכתו.
*המנהיג שופע מחמאות והערות להעלאת הדימוי העצמי ולצורך קניית האימון וביסוס התלות.
*המנהיג מתחזה ל”כל יודע”, יש לו את כל התשובות והפתרונות.
* קיימת סודיות בנוגע לנושאים מדוברים, התמצאות בהתנהלות ועוד
*מונעים קשרים עם אנשים שאינם חלק מהכת.
* תמיד יהיה הבטחה לרוחניות, היטהרות ודרגות נעלות.
* יחס של הערכה לסבל וכאב.
*יש איומים על מי שחשוד בחשיפת או עזיבת הקבוצה.
*הקלת דעת בחומרת איסורים מסוימים, (כל כת מבטלת מצוות המונעות את הקיום שלה)
* אין עצמאות מחשבתית, חייבים לפעול בכל התחומים בדיוק לפי ההוראות, אסור לבטא אינדיבידואליות או לערער על פסיקת המנהיג.
הופעתם של חלק מהסימנים, מספיקים כדי לעורר חשד ולהתנהג בזהירות.

הצביון המרכזי של כת היא דרישה לוותר על הזהות האישית למען השייכות הקבוצתית. למנהיג יש את הזכות הבלעדית, לחשוב, להביע דיעה לקבוע מדיניות, כל השאר – צייתנים.
אך אם נחשוב כולנו אותו דבר ונהיה זהים בדיוק הרי שלא נשיג את דרגת “איש אחד” כי כדי להיות איש אחד עלינו להיות שונים ולהשלים זה את זה. עלינו לשמור על ייחודיותנו  ולתרום את חלקנו לחברה.
לב אחד משמעו מרכז אחד/מטרה אחת, לא דרך אחת. בית דין תורני הוא בית דין שיושבים בו לפחות 3 אנשים שחותרים יחד למטרה האמיתית: להוציא פסק כהלכה. אין אדם אחד בלעדי, אין מישהו שפוסק לבד בדינים מורכבים. למה? כי ביהדות יש מטרה אחת והרבה דרכים אליה וכשמבררים פסק לומדים אותו על כל היבטיו ודרכיו.
התורה ניתנה על הר. למה דווקא על הר? כי להר יש פסגה אחת ואלפי דרכים ואפשרויות להגיע אליה.כל אחד מנקודת המוצא שלו יכול להתחיל לטפס בהר ה’.
כת זו דרך מסוכנת שמבטיחה  דרך אחת ,מקוצרת, לפיסגה, אך בד”כ מדרדרת לתהום.

טעם נוסף לקבלת התורה על ההר היא כדי שכולם יראו. אם מדובר בערך חיובי אין טעם לסודיות. לא יתכן לשכנע אותך להתנהג באופן ערכי שהוא גם סודי שאסור לשתף.
האם כל המעשים הנעשים בכת היו ראויים להיעשות גם בחוץ? האם ניתן לשתף אחרים ולקבל את הערכתם?
כשהקב”ה הוריד את התורה ראו כולם שתורה לא צריכה הסתר. היא הגילוי שלא יפסיק להתגלות. מה שצריך להסתיר או לא לספר, אינו מערכי התורה!

עוד מעט את עומדת לקבל את התורה.את ממש. את ששווה מעצם היותך לא בגלל השתייכותך לקבוצה כזו או אחרת. את – בגלל שעמדת שם למרגלות ההר והיה בך לב אחד = רצון אחד לעשות נחת לבוראך.
לכי בכוחך זה בשביל שנסלל בשבילך ויה”ר שנשיג משהו מעוצמת הימים ונהיה בבחינת “ויעשו כולם” כדי להגיע לדרגה של “אגודה אחת“.

משכמה ומעלה – מושגים מעולמן של שורדות

כת – קבוצה קטנה של אנשים החולקים ביניהם אמונות ורעיונות
משותפים. לרוב, העומדים בראש הכת מואשמים כי הם משתמשים בטכניקות של שליטה כדי לשכנע אנשים להצטרף לכת, להישאר בה או כדי להעצים את היקף הערמה. כלפי מנהיג הכת יש הערצה עיוורת וכן לכתביו ולרעיונותיו. ציות ללא עוררין וביטול הדעה האישית הן מסימני ההיכר. איומים כלפי אלה שרוצים לעזוב את הכת, ושכנועם שלא יוכלו להסתדר בהסתמך לבד על דעתם, הם חלק מהמאפיינים של כת.

שכמיה – דיאלוג מטופלת מטפלת

מי שלא מרגיש חלק ממשפחה, קהילה או קבוצה, מי שלא חובה את עצמו כבעל יכולת בחירה, חייב לנכס לעצמו זהות חברתית כלשהיא. במצב כזה נח יותר להיכנס לקבוצה השולטת לנו במחשבה וקובעת לנו את כללי ההתנהגות, מאשר לפקח על כל התנהגות ולחיות בעצמאות מבודדת.
כולנו חיים באמונה רבה, או מעט פחותה מזו, שהעולם מקום בטוח ומגן.
טראומה, מפירה בגסות את ההנחה הזאת. אם הגוף שלי, שהוא הדבר האישי והפרטי ביותר לא מוגן, אז האימון בעולם צונח ומתפרק. זה לוקח לפעמים שנים, כדי להחזיר את האימון בעולם. לפעמים זה בלתי אפשרי. כאשר טראומה מינית מתרחשת בגיל צעיר, קורה שאף פעם לא ממש מצליחים לפתח אימון בעולם, ולאורך כל החיים יש דריכות ומתח, מחרדה שזה יקרה שוב.
כאשר האימון מופר, חשים חוסר אונים. בזמן הזה, יש נסיגה לגיל התפתחותי מוקדם יותר. אינך מרגישה שאת יכולה להגן על עצמיך, ואז התלות שהיוותה חלק מההתפתחות בגיל צעיר, חוזר. רק שפה התלות לאו דווקא בדמות האם, (כי לפעמים האם בעצמה לא הגנה, או לא סיפקה את המיומנת להגנה עצמית.) אלא בכל מבוגר שמוכן לגלות אמפאתיה ולהושיט עזרה. הצורך להכלה כ”כ גדול, עד שאין תמיד הבחנה בתכונות האופי, האישיות, הרקע התרבותי או המניעים של המושיט עזרה. במהירות נוצרת בו תלות.
האנשים העומדים בראש כתות, יודעים בע”פ את הכתוב למעלה, ואלופים ביצירת קשר עם נשים אלה.
אי אפשר למנוע את הצורך למוגנות, תלות או הישענות על אדם חזק, ואי אפשר למנוע את הצורך העצום להבנה והכלה (במיוחד בצבור שלנו, שצריכים לשמור את הכל בסוד כמוס, וא”א לספר לחברה טובה, והרבה פעמים גם לא לדמות הורית…)כן, אפשר למנוע את הסכנה של כת.
קודם כל צריכים לדעת שהם קיימים, וכוונתם לא טובה. מידע, הוא האויב של הכתות. (לכן כ”כ קשה לברר עליהם) הם תמיד מסתירים את זה שהם כת, כי מבינים שאם יידעו את מטרתם, אנשים לא יפנו אליהם. אם את שורדת תקיפה מינית את  צריכה לזהות בתוכך את הצורך לתלות, כדי לשמור טוב יותר על עצמיך. כל דבר שמבקשים ממך לשמור בסוד, לא לשתף, או נותנים לך תחושה שרק הם יכולים לעזור, מסוכן.
אנשים טובים שלא מוכרים לך, או לא היו בקשר איתך בעבר, ומציעים קשר, טובות, מוגנות, חשודים כי אף אדם בעולם לא נותן את
טפול פסיכולוגי,בידיים של איש מקצוע המודע לצורך לתלות, ויודע לנווט נכון את התלות, חיוני כדי לא להגיע למצב של תלות באדם מזיק. שיתוף חברה אחת או שתיים, שיכולות להכיל את הספור שלך ממעט את הסכנה לתלות וזה שוה אפילו במחיר של גילוי הסוד. לעיתים המושג תלות מעורר בושה עד שמסתירים ומכחישים את הצורך, הרבה יותר בריא לפתח תלות באיש מקצוע מאשר גלישה למצב סכנה שיכולה להביא להצטרפות לכת.  

שכם בן חמור

שואלים אותנו יותר מפעם, איך נחנך ל”ועשית ככל אשר יורוך” ולציות לגדולי ישראל יחד עם חינוך לזהירות והפעלת חשיבה עצמאי? בדור כמו שלנו, זו שאלה מאתגרת, כי חשיבה עצמאית מתפרשת ישר כפתיחות או התמרדות למערכת.
דברי התורה נכתבו בדיוק מירבי וכל מילה אינה ניתנת להחלפה באחרת. לכן – אם כתוב “ועשית” משמע שהציווי הוא לגבי עשיה. כלפי ההתנהגות יש לנו הוראות ברורות כיצד לנהוג. ולא ניתן לסטות מהעשיה כמלוא נימה, אך לגבי חשיבה יש לעודד את יכולת החשיבה הביקורתית.
אין שום ציווי המחייב הטפה לכיוון חשיבה מסוימת. זה הכח שיש בדרגת המדבר “רוח ממללה” = יכולת מחשבה.
בכת מנסים לכבות את הכח הזה, לשכנע שחשיבה עצמאית פירושה מעשה רע והפעלת בקרה הינה התמרדות.

משכני אחריך

כמוך רות בקשתי להיות,
להתקרב לה’, להפנות עורף לשטויות.
חיפשתי הורות שתבטיח מחסה,
“כמוך” אמרתי, “למה שלא ננסה??”

אבל לא נעמי הייתה מובילה,
ולא האמת פתחה שערים,
את רות – זכית לתורה וגדולה,
ואני טעיתי אחר הבטחות ושקרים.

היום ניתנת התורה באהבה
ישירות ללבה של כל “נמשכת”
מי שבאמת רוצה קרבה
לא צריכה כת מתווכת.

השארת תגובה