שורדות כותבות מנסיונן:

“דרך ארץ קדמה לתורה”. 
“דאמר רבי ישמעאל בר רב נחמן: עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה, הדא הוא דכתיב (=זהו שכתוב) “לשמור את דרך עץ החיים” (בראשית ג). “דרך” – זו דרך ארץ ואחר כך “עץ החיים” – זו תורה.”
(מדרש רבה ויקרא פרשה ט פסקה ג, וכן פרשה לה פסקה ו)
לא הרבנו במלל בסערת סיפורי “המשגיח” ודומיו. התמקדנו במתן שכם לכל אותן נשים שבפתאומיות מצאו את עצמן מתמודדות שוב עם הפגיעה שלהן ושואלות את עצמן “זו תורה וזו סחרה”?.
שום סיפור לא דומה ולא כמו, אבל לרוב, הפוגעים “התורניים” משתמשים בתורה וחכמיה כדי ללכוד את הנפגעת ברשתן.
בימים אלו שכלל ישראל עסוק במתן תורה והנפגעות עסוקות בלהבין ממי עלינו לקבל את התורה בחרנו לתת כלי לבחון את האדם מולנו אם תורה מדברת מגרונו או תאוותיו הם מניעיו.

בגמרא מסכת שבת (פח ע”ב): אמר רבי יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום, אמרו מלאכי השרת לפני הקב”ה, רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להם, לקבל את התורה בא. אמרו לפניו, חמדה גנוזה שגנוזה לך תתקע”ד [974] קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם?! “מה אנוש כי תזכרנו, ובן אדם כי תפקדנו”?!, ה’ אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, “אשר תנה הודך על השמים” [כלומר תן את התורה למלאכים שהם בשמים]!
אמר לו הקב”ה למשה, החזר להם תשובה. אמר לפניו, רבונו של עולם, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. אמר לו, אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה. אמר לפניו, רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתוב בה? “אנכי ה’ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים”, אמר להם למלאכים, וכי למצרים ירדתם? לפרעה השתעבדתם? תורה למה תהא לכם?! ועוד, מה כתוב בה? “לא יהיה לך אלהים אחרים”, וכי בין עמים אתם שרויים שעובדים עבודה זרה? ועוד מה כתוב בה? “זכור את יום השבת לקדשו”, וכי מלאכה אתם עושים, שצריכים לשבות? עוד מה כתוב בה? “לא תשא”, וכי משא ומתן יש ביניכם? עוד מה כתוב בה? “כבד את אביך ואת אמך”, וכי אב ואם יש לכם? עוד מה כתוב בה? “לא תרצח”, “לא תנאף”, “לא תגנוב”, וכי קנאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם? מיד הודו לו להקב”ה, שנאמר: “ה’ אדונינו, מה אדיר שמך בכל הארץ”, ואילו “תנה הודך על השמים” – לא אמרו.

ויש לשאול וכי מלאכי השרת לא ידעו שאין בידם לקיים את מצוות התורה ונזקקו למשה שיזכיר להם זאת? אלא אמרו מלאכי השרת אמנם אין בידנו לקיים את התורה אבל לפחות לא נחטא בה, לכן מוטב להשאירה בשמים. אמר להם משה, אמת שילודי אשה עלולים לפגום במצוות התורה אך בידם גם לתקן ובכך להתעלות לדרגת מלאכים. וענין זה רמוז במה שאמר הקב”ה למשה, אחוז בכסאי והחזר להם “תשובה”. כלומר מתנת התשובה הניתנה רק לבני אנוש היא זו שמצדיקה את מסירת התורה להם.

ולמרות ששמעו את דברי משה רבינו ואמרו “ה’ אדוננו, מה אדיר שמך בכל הארץ”. בכל זאת לא נחה דעתם ובמדרש (שמות רבה פרשה כח א) כתוב: באותה שעה שבא משה לקבל את התורה, בקשו מלאכי השרת לפגוע במשה. מיד עשה הקב”ה את קלסתר פניו דומה לאברהם, אמר להם למלאכים: אין אתם מתביישים ממנו, לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו?! [כמבואר בתורה פרשת וירא, שבאו שלשה מלאכים לאברהם אבינו והאכילם חמאה ובקר, שלוש לשונות בחרדל.] או אז הסכימו לתת את התורה למשה. אמר לו הקב”ה למשה, לא ניתנה לך תורה אלא בזכותו של אברהם אבינו.

ושוב מתעוררת תמיהה גדולה וכי מלאכי השרת לא יודעים שעומד לפניהם משה ר’ בדמותו של אברהם? מה מטרת שינוי קלסתרונו? אלא שבמעשה זה הורה הקב”ה למלאכים דרך אמת לזיהוי בן תורה.
כשהפך את פניו של משה למראה פניו של אברהם אמר להם הקב”ה: תורה זו שאני מביא להם אינה ניתנת רק על מנת שאם יקלקלו יוכלו לתקן. אלא כיון שאברהם אביהם, הכין עצמו לקבלת התורה וקבע שעל כל אחד מבניו מוטלת החובה להיות ראוי לחמדה זו. ומהי ההכנה הראויה? “דרך ארץ”. בשעה שישב בפתח אהלו כאוב מחמת המילה ובאתם לפניו בדמות ערבים, רץ אברהם לכבדכם ולהציע לפניכם אוכל ומים.

כבוד האדם, יחס ראוי לצרכי הזולת, הם תנאי לקבלת התורה ואם בא ילוד אשה בלבוש תורני ובשפה חלקלקה ואין לו את ה”דרך ארץ” = את הכבוד לצרכי האחר, את החשיבה על השני והוא מפר את מצוות בן אדם לחברו, אין בו את היכולת להיות כלי לקבלת התורה וציטוטי הגמרא שבפיו אינם אלא דרך להשגת מטרותיו האנוכיות.

הרבה עצות נתנו למשימת איתור הפוגעים הפועלים בשם הקדוש והיקר, אבל עצה זו נמסרה ע”י הקדוש ברוך הוא עוד קודם מתן תורה. היא קימת מאז שירדה תורה לעולם וירדה שנאה לעם עולם. מי שאין לו דרך ארץ לפני התורה, גם התורה שיש לו אין בה ממש. ומי ששם את צרכיו לפני האחר או בדרך כלשהיא מפר את כבוד האדם, תורת אמת – זו התורה שניתנה היום לפני שלושת אלפים שלוש מאות עשרים ושבע שנה, אינה חלקו וביום פקודה היא תתבע את עלבונה.
לא. לא כולם פוגעים. לא כל דוברי התורה מתכוונים להרע. יש לך סימן. ואם מתעורר לך ספק לגבי הדרך ארץ, צריך שיתעורר לך ספק גם לדברי התורה הנשמעים מפיו.

ויהי רצון שנזכה ל”יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון” (פרקי אבות)

משכמה ומעלה – מושגים מעולמן של שורדות

דרך ארץ – דרש בר קפרא: “איזו היא פרשה קטנה שכל גופי תורה  תלויים בה, הוי אומר: דרך ארץ. שנאמר בכל דרכיך דעהו, והוא יישר ארחתיך” (בבלי, ברכות סג’ ע”א). ומהי אותה דרך שנקראת: “דרך ארץ”? אלו מצוות שבנ”א לחברו ומהותן הכרה בכבוד האדם שנברא בצלם אלוקים ומקום מושבו בארץ (להבדיל מהמלאכים).
מסכת דרך ארץ זוטא נמצאת בין המסכתות הקטנות שבתלמוד הבבלי ועיקרה ענייני מוסר ודרכי התנהגות האדם הן במכובדות כלפי עצמו והן בכבוד כלפי זולתו.
התורה מצווה אותנו על מצוות בין אדם לחברו. מצוות אלה מאתגרות מאוד כי אדם נדרש להניח בצד את הצרכים שלו, כדי להתעסק בצרכי האחר.
נולדנו כתינוקות עם האינסטינקט הראשוני של ספוק עצמי, אך חלק מתהליך ההתבגרות הוא היכולת לשים בצד את הצרכים שלנו, ולהתחשב בסביבתנו. ובכך אנו מניחים את היסוד ללימוד התורה.

שכמיה – דיאלוג מטופלת מטפלת

שאלה: האם יתכן שאירועי החיים (כגון פגיעה) יגרמו לאדם להיכשל בדרך ארץ ולהפסיד גם את התורה, כלומר, אולי ההתנהגות הפוגענית של האדם היא תוצאה של החוויות בחייו? ובנוסף, איך יתכן שאותו אדם יתנהג כחלפי אנשים מסוימים בדרך ארץ ובכבוד וכלפי אנשים אחרים יתנהג בפוגענות הסותרת כל מידה טובה???

תשובה:
יש אנשים שאחרי שהם בעצמם נפגעו, הופכים לפוגעים. אין עדות מחקרית שהם מהווים את הקבוצה המרכזית של אנשים הפוגעים ומכאיבים לאנשים אחרים כדי למלא את צרכיהם. יש גם הרבה אנשים שרומשים את הזכויות של אחרים ללא שהם בעצמם נפגעו.
אני חושבת שרוב הקוראות שלנו, אפילו שנפגעו, מפתחות רגישות יתר לזולת. מכוונות מאוד לסבל של השני. כאשר התוקפנות או הזעם מתגברים, אתן פונות לסיוע מקצועי. א”א לשפוט אדם על כך שחוויות העבר הופכות אותו לפעמים לסוג אדם   כעוס ומתוח יותר.  אבל אנחנו כולנו יודעות, שבמקרים האלה עלינו לחפש עזרה.

אנחנו מצפים מכל אדם, שמוצא את עצמו פתאום במצב שנכשל בכניעה ליצר שלו, שייקח אחריות ויילך לטפול/ו/או/גם ירחיק את עצמו מצבור אנשים שעלולים לסבול מהקשיים שלו. רוב הפוגעים מכחישים שבאמת הכאיבו לשני (גם היא רצתה/נהנתה) או מבטיחים לעצמם שוב ושוב, שזו פעם האחרונה. השקר העצמי הוא גורם חשוב מאוד לכך, שפוגעים שוב ושוב.
כל אדם חכם יכול ללמוד תורה. השגת מידות טובות דורשת עמל, ספגנות והרבה ויתורים. אפשר להוריש לילד שלך אינטלגנציה דיו, כדי שיוכל להבין טוב את הגמרא. מידות טובות א”א להוריש. כל אדם חייו בעצמו לעמול ולטרוח על בניית הצלם האלוקי שלו.

היות והגדרנו את הפוגע כאדם הדואג תמיד בראש ובראשונה לצרכים שלו, אל לנו להתפעל שמתנהג במידות שונות עם אנשים שונים. שמשתלם לו לרצות, ירצה. כאשר יודע שלא ישלם שום מחיר על היצריות שלו, יהפוך את עורו ויגלה את האני האמיתי שלו, וירצה רק את עצמו.

שכם לשכם

“אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד” (משלי ג)

כשאת מושיטה שתי ידיים לקבלת התורה
ומקיפה את עצמך בהנהגות “דרך ארץ”
ידיך מתמלאות בתורה וגדולה
ואין צווחה ואין פרץ.

משכני אחריך

“ויעשו כולם אגודה אחת”

בס”ד עלה לאוויר אתר שכם.
האתר בבניה אך כבר עכשיו תוכלי למצוא, דרכי סיוע, מידע השקפתי ומקצועי על התמודדותן של שורדות ופורומים לשתף ולהשתתף.

יה”ר שכח הביחד יסיר את כאב הבדידות,  ועוצמת השכם המשותפת תתן את הכח.

https://www.shechem1.co.il

שכם בן חמור

פניו של “שכם בן חמור” מזוהים עם שחצנות, גאווה, אגו מנופח ויהירות. גם מידות אלו עשויות לסייע לנו לזהות את שכם בן חמור כשפיו נוטף ציטוטי חז”ל.

לא יתכן. לא אפשרי להתנשא מעל האחר ולהטיף לו להכנע. בלתי אפשרי שרב יאמר “שמעתי בשם גדול ישראל” בלי להתיר לשומעיו לברר את הדברים במידה והם מעוררים תמיהה. לעולם אין לקבל מרב שאומר “תסמכי עלי אל תשאלי אף אחד, אני גדול הדור ואני יודע”.
אין הנחתום מעיד על עיסתו.

בפתח נתיב התורה למהר”ל מפראג, הגדיר המהר”ל את התנאים ללימוד ולהפנמת התורה על פי דברי הגמרא במסכת תענית: “למה נמשלו דברי תורה למים, דכתיב הוי כל צמא לכו למים  – לומר  לך: מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה” (תלמוד בבלי מסכת תענית ז’, עמוד א’). מכאן, חשיבותה של הענווה, מכאן, שהבנת היחס של האדם אל עצמו אל זולתו מאפשרת את היחס הנכון לאלוקיו והיא זו שמכינה את האדם לקבל את התורה. על יסוד זה, ניתן להבין מדוע דווקא משה נבחר להיות מקבל התורה: “והאיש משה עניו  מאד מכל האדם אשר על פני האדמה” (במדבר יב’, ג’).

יתכן, ומכאן פתח נוסף להבנת קריאת מגילת רות דווקא בחג מתן תורה. “אמר ר’ זעירא: מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה לא איסור ולא היתר ולמה נכתבה, ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים”. יתכן ובכך משלימה המגילה את מהות יום מתן תורה בהציבה את העיסוק במידות ודרך ארץ במרכז סדר היום של חג השבועות.

השארת תגובה