שורדות כותבות מנסיונן:

“ובו תנשא מלכותך ויכון בחסד כיסאך ותשב עליו באמת
אמת אתה הוא דין ומוכיח ויודע ועד
אמת.”  (תפילת ונתנה תוקף) 
גם אם אווירת הדין עדין לא מקוננת בך, הפיוט “ונתנה תוקף” יזכיר לך את עוצמת המשפט ועם כל הקהל תעלי מנבכי נפשך את הקריאה “אמת”.
מה את מתכוונת כשאת אומרת “אמת”? ולמה את מדגישה “ותשב עליו באמת”‘? וכי ניתן לשבת על כסא לא באמת??

אמת היא מידתו של יעקב אבינו שנאמר: “תתן אמת ליעקב”. יעקב הוא איש תם. לא מחפש להתחכם, לא נותן לחויות ולמציאות לסלף את האמת. הוא הולך בתום ולכן הולך בטח (בבטחון) כדברי הפסוק בתהילים: “הולך בתום ילך בטח”. האמת שקיבל יעקב והנחיל לנו בירושה היא היכולת לברר את האמת האמיתית בפנימיותנו, בנשמתנו. ה”שפת אמת” מכנה את העולם הזה “עלמא דשקרא” כי מה שהעיניים רואות אינו מדד לאמת או שקר, אבל מה שהלב בפנים יודע זה האמת!

המכתב מאליהו מביא: “שאלנו איך אפשר שיבחין האדם באמת, הלא בכל דבר יש לנו נגיעה? התשובה היא, שאין הנגיעה מכסה את האמת לגמרי, כי גם אחרי שהיצר יפתה את האדם לומר שגם דרך השקר היא אמת, מכל מקום יודע הוא בעצמו שדרך האמת אמיתית יותר. וזה מחסדי הבורא יתברך, שלא נתן ליצר רשות לכסות את האמת לגמרי, אלא כל אדם יוכל להבחין בלבו באיזו דרך היא האמת, וצריך האדם להתרכז על זה, ולהתבונן תמיד כי רק האמת היא המציאות, ואשר ידמה אליה הוא שקר ואינו כלום.”

לאור זאת לא מפתיעים דברי יצחק אבינו לעשיו “בא אחיך במרמה”. יעקב בא במרמה? איך יתכן?
בעולם השקר היה נראה שיעקב בא במרמה, אבל באמת המוחלטת, ידעו יצחק ויעקב שהברכות מגיעות ליעקב ועליו להשיגן. אם כך אין סתירה, יעקב בא במרמה כי זה היה הדרך להשיג את האמת המוחלטת שלא מצומצמת לראיית הגוף. הגם שלעין זה היה נראה כמרמה, התנהגות זו חתרה לאמת. מכאן שאי אפשר להסיק מחוויה או מרגש על אמת או שקר מוחלטים. כדי להגיע לאמת מוחלטת, נדרש בירור מעמיק הפנוי מראיה חומרית-אינטרסנטית.

את קוראת? האמת האבסולוטית-המוחלטת, לא משתנה בגלל מישהו או משהו. לא בגלל מי שפגע בך ולא בגלל מה שקרה לך אחרי הפגיעה. ​האמת המוחלטת עשויה להיות שונה ממה שאת מרגישה או חושבת ולעיתים שונה ממה שאת רואה.  לכן את לא יכולה לשכנע את עצמך ,למשל, שאת באמת מחוללת. גם אם את מרגישה מחוללת זה לא אומר שזה מה שאת, הרי בעלמא דשקרא מידת האמת מוגבלת והיא יותר סוביקטיבית מאשר מדויקת. אבל ביום בו יושב ה’ על כס מלכותו ודן אותך באמת המוחלטת, מה שאת מרגישה אינו מדד בדין. גם מה שאת יודעת מצומצם לגוף וחומר. לכן כל המחשבות השליליות שלך על עצמך, הן “באמת של עולם שקר” ולא “באמת אבסולוטית של נצח” וביום הדין אין להם השפעה שלילית על עתידך.

התפילה שלנו בראש השנה היא “ויכון בחסד כסאך ותשב עליו באמת” שההמלכה שלנו את המלך תהיה מהמקום האמיתי שבנו שלדברי המכתב מאליהו קיים וניתן לתחושה. ומכס המלכות ידונו אותנו באמת המוחלטת, לא כמו שהיא נראית/נחווית לנו אלא כמו שהיא גלויה וידועה לפניו. 

עוד כמה שעות יתקדש החג. ים הרגשות שיתלווה אליך לבית-מקדש-מעט מלוטש בראיית אמת? נובע ממעין פנימי, אמיתי?
“אתם נצבים היום” – אומר ה”פני מנחם”: “אתם” – אותיות א.מ.ת.
“נצבים היום” – זהו ראש השנה בו כולם נצבים לפני המלך. אתם נצבים באמת. באמת שאינה מושפעת מהמחשבות שלנו על עצמנו ומהנסיונות להפחיד את עצמנו מרוע מעללנו. בעולם של אמת נפגעת היא לא טמאה ולא מחוללת ולא רעה ולא אשמה. היא באמת לא אשמה. היא באמת לא רעה. היא באמת מוחלטת ראויה לשנה מבורכת!

משכמה ומעלה – מושגים מעולמן של שורדות

אמת – לימדו אותנו תמיד שיש רק אמת אבסולוטית אחת. זה נכון. אבל לא תמיד מה שמרגיש לי אמת, הוא אכן אמת. אמת יכולה להרגיש אובייקטיבית, למרות שהיא סובייקטיבית.  אפשר להתבלבל בין אמת אובייקטיבית לסובייקטיבית. רגשות מובילים אותנו לפרש אירועים באמת סובייקטיבית. רגש חיובי יעצים את הארוע ויחווה כאמת.  רגש שלילי כלפי עצמינו מביא אותנו לפרש את אותה מציאות לפי אמת אחרת, המסתדרת עם הדעות שכבר קיימות לגבינו. כל אחד חושב שהאמת שלו היא האובייקטיבית.
האמת המוחלטת היא מדרגה ששמורה לבעלי מוסר.

שכמיה – דיאלוג מטפלת מטופלת

שאלה: למה לפעמים מתלוננות תוהות על האמת: היה, לא היה? ספק שהיה? אולי כן הייתי אשמה?

תשובה:

פגיעה מינית בגיל צעיר גורמת לרגשות ותחושות שלרוב אין את האוצר מילים להסביר אותם. גם אם היה את היכולת לדבר על חוסר אונים, השפלה גועל ותסכול, ספק שהיה למי לספר אותם.
העולם מסביב (מסגרת חינוכית, המשפחה) נוטה להפחית/לא להאמין/להאשים/לכעוס על הנפגעת.
המצוקה קיימת. הסבל נורא.

ילדים לומדים שהרגשות שלהם אמיתיים או מתאימים, כאשר הסביבה נותנת להם תוקף. כלומר, אם הילד אומר שהעליבו איתו, ואמא מסכימה איתו שזה מעליב וכואב שפוגעים בו, הילד מקבל תיקוף לרגשות שלו. מתאים להרגיש ככה. הילד מובן. הוא מפתח עולם בו יש קשר בין הרגשות לבין מה שהוא אומר. אם האמא לועגת לילד, צוחקת ממנו שכ”כ פגיע או כועסת עליו שכל הזמן נפגע, היא אינה תוקפת את הרגשות שלו. הוא לומד שהוא טועה כאשר אמר שהוא מרגיש פגוע או כואב. במקרה כזה עומדות לפניו שתי ברירות: אחת, לא לשתף. שתיים, לשנות את האמת ולהעצים את האירוע כדי לזכות לתוקף של הרגשות.. לעג של ההורה מפתח תחושה  ששיתוף של רגש הוא חולשה. זה בושה להרגיש מושפל או בזוי. כך מתפתח הפער בין מה קרה לי לבין מה אני מרגיש ואז מגיע הצורך לשנות מהמציאות ולהעצים/ולהפחית בתיאור הרגשות.

חלק מהרפוי לפגיעה, הוא תיקוף הרגשות. האימון בך, שהרגשות שחווית ועדיין חווה, הן לא הגזמה. לא בקשה סתם לרחמים. לא חיפוש של תשומת לב. הם אמיתיים. את לא חלשה שאת חווה אותם. אלה הן ההשלכות של פגיעה מינית. תיקוף של הרגשות ישכנע אותך שאת לא משקרת.
אם יש עדיין צורך להעצים אירועים מעבר למה שהיו, סימן שעדיין לא פגשת את האדם שיעזור לך לצמצם את הפער בין המציאות לבין הרגשות. כאשר הפער מצומצם מרגישים “דוברי אמת” ואין תהיה על האמת.

משכני אחריך

אם אצליח לומר ולכמת,
את הכאב מאז שנפגעתי.
אם אוכל לחוות באמת,
את היותך “אבא אכפתי”.

אם אצליח ולו בנגיעה,
לזכור שאתה המלך – אבי,
אולי אניח בכניעה,
את מאגר הצער וכאבי.

אז מלל ליבי אשפוך,
בלי מחיצות ומפריעים.
ואתה גזר דיני תהפוך,
ותכתבני לחיים טובים.

שכם בן חמור

חסד של אמת 

כולנו מתפעלים מפעילי זק”א שעם אופנועים ומעט ציוד, עושים את הבלתי יאומן וחולקים למת כבוד אחרון. מיותר לספר על המראות, על הריחות, על הצבעים ועל הלילות נטולי השינה שהופכים להיות מנת חלקם. בכל מקום יש הצדעה וכבוד לכל חי שעושה חסד עם המת. ומה עם חיים-מתים שעושים חסד עם החיים? או במילים אחרות, מה אתכן? אתן שעוסקות בחסד של אמת בלי אופנועים
ובלי ציוד וללא תעודות הערכה.

את שחיה את חייך למרות ועל אף. את שגם אם חלקים בך “מתו” בגלל הפגיעה או השלכותיה, את קמה כל בוקר ועושה חסד של אמת: אוספת את עצמך, מנגבת דמעותיך מתבוננת במראות הקשים וממשיכה הלאה.

למתנדבי זק”א יש תמיכה מהסנגוריה הציבורית ולך לפעמים יש רק את התמיכה שאת נותנת לעצמך ושואבת קצת משכם.
זו זכות גדולה להציל אדם וזכות גדולה יותר להציל את עצמך.
בגליון שמדבר על אמת אבסולוטית לא יכולנו שלא להתייחס למידה התמידית שבך: “חסד של אמת”
וזכות זו תעמוד לך ולכל אשר לך לכתיבה וחתימה טובה.

השארת תגובה