שורדות כותבות מנסיונן:

חמישים פעמים בתורה כתוב את עניין יציאת מצרים. אין עוד נושא “מדובר” כ”כ ביהדות.
הרבינו בחיי מביא על הפסוק: “כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות”, “כימי צאתך” – גלות מצרים, “אראנו נפלאות” – לעתיד לבוא, גלות אדום. כל תהליך יציאת מצרים אמור לחזור על-עצמו בתקופת גאולתנו מגלות אדום.
האר”י הקדוש מסכם את כל גלות מצרים תחת שתי מילים: גלות הדעת.
בתפילה אנו מבקשים “וחננו מאיתך חכמה בינה ודעת” דעת אצל יהודי זה הרגש. כשהדעת נפגעת, אדם מאבד קשר ותחושותיו מעומעמות. את הדעת המצרים לא יכלו לסבול, מה עשו? עקרו את דלתות בתי ישראל (עפ”י המדרש) כדי שלא יוכלו ליצור קשרים בינם לבין עצמם. הכבידו את העבודה ודרשו תפוקה מידית. כמו שכתוב: “תכבד העבודה על האנשים ואל ישעו בדברי שקר”. בעיני המצרים, הרגש הוא שקר. התקווה היא המצאה כוזבת. רק המציאות היא האמת ובמציאות ישראל משועבדים. המזימה כ”כ הצליחה עד שכשמשה רבינו בא לישראל בשם הקב”ה ואמר להם שהם עומדים להיגאל “ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ועבודה קשה”. אפילו לא הקשיבו למשה. היו עסוקים בפעולות . בתפוקות. לקחו להם את היכולת להתרגש מבשורה טובה, לחוות תקווה.
התהליך הזה חוזר על עצמו בדור אחרון, בדור השפע שלא היה כדוגמתו מעולם. יש לנו וועדות צדקה וישיבות בין הזמנים וח”כים חרדים בכנסת וקרנות למימון, יש סמינרים ויש הכל, אבל קשה להרגיש. אנשים רצים במרוץ חיי היום-יום רק לא לעצור ולא להיפגש עם עצמם.
זה מוכר לנו מעצמנו, הצורך לרוץ כדי לא לשים לב למאגרי הכאב.
בליל הסדר שואלים ארבע קושיות. מצד החכמה והבינה היינו צריכים לצפות לתשובות סדורות, אך היות שעיקר העבודה בליל הסדר היא “לעורר ליבי” לתת מקום לרגש, ההגדה קוראת לנו לחוות את העבדות המרה והקשה ואח”כ להתרגש בגאולה המופלאה ובאהבת ה’ אותנו. ואפילו כולנו חכמים , כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה, מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים. הלילה הזה מוקדש לרגש, אוכלים לחם עוני כדי להרגיש מה אכלו ישראל במדבר, טובלים מרור בחרוסת, חוצים אפיקומן וכורכים מצה ומרור. בלילה הזה לא משננים, לא צוברים ידע, לא מסבירים ומנמקים ומנתחים. בלילה הזה חווים.
ה”פני מנחם” זיע”א מביא, שאם בכל השנה אנו נדרשים לעשות צעד לקראת הקב”ה, צעד שיעורר את הקשר אליו בבחינת “פתחו לי פתח… ואני אפתח לכם”, בפסח הקב”ה דילג על ה”פתח”, הוא אינו מחכה שנעשה את הצעד המינימלי הזה, הוא מציל אותנו גם אם טרם פתחנו פתח. בלילה הזה אפשר להניח קצת למחשבות לשכל, להסברים המנומקים ולסיבות המשכנעות, בלילה הזה מספיק שתחווי את הפסח המצה והמרור ותתחברי לשרשרת הדורות שאת חוליה משמעותית בה.

“חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים”. “לראות עצמו” = זה משימה רגשית, להסכים להרגיש שאנחנו במצרים ומשם לצאת.
קחי שכם וצאי! אולי לא קל לחוות את רגשות השעבוד אבל יותר לא קל להישאר בהם.
בתפילה שתזכי לגאולת הדעת ויתעורר ליבך להעיז להרגיש ומשם להיגאל בגאולת עולם.

משכמה ומעלה – מושגים מעולמן של שורדות

“רגש” = מה שמאפיין אותנו כבני אנוש, אלו שתי יכולות ייחודיות: היכולת לחשוב והיכולת להרגיש. כל אחד נברא שונה ומיוחד. מה שמבחין בין אדם לאדם ויוצר את הזהות האינדודואלית, זה מערכת המחשבות והרגשות הייחודית  לכל אדם.  אני או את, הוא מה שאני מרגישה או חושבת.

שכמיה – דיאלוג מטפלת מטופלת

שאלה: פרעה ידע שאם אין חבור רגשי, נשארים משועבדים. פגיעה מינית מוחקת רגש. אז איך נגאלים?

תשובה: פסח הוא חג האמונה. אמונה אפשר רק להרגיש. אני יכולה לדעת שיש אלוקים, אבל זה רחוק וקר מההרגשה שיש אלוקים. ה’ נגלה במלוא הדרו כדי שבנ”י יאמינו בו. ירגישו מחוברים אליו רגשית. יחוו את כל הטוב שמרעיף עליהם. רק רוצה ורצה לאורך כל הדורות שנדע שהוא אוהב אותנו.
אלה שהאימון נפגע כתוצאה ממערכות יחסים פוגענית, רק מתחמקות מלהרגיש. כי להרגיש זה להתחבר לכל כך הרבה צער וחוסר אונים ובדידות וכאב, שעדיף להשאיר את הכפתור של הרגש על “off“.
פסח מזוהה יותר מכל חג אחר עם  תחושת המשפחתיות. משפחה יכולה להביא לתחושה של אהבה ללא תנאים, או מוגנות ללא פשרות, אך גם יכולה להוות טריגר לעבר (ואצל חלק מקוראינו) גם חרדה בהווה ותזכורת שיש מוגנים יותר ומוגנים פחות בתוך המשפחה. תחושה ש”אני לא שייכת” וזרה יכולים להיות התמה של הלילה הזה, ומחליף את המסר העיקרי של חרות.
נדמה לי שכל אחת ואחת מהקוראות היקרות פה נאבקת על החירות שלה, הייתה במייצר הפרטי שלה. היכולת להרגיש חירות שמורה לזאת שהרגישה עבדות. ככל שמתחברים יותר לעבדות, יציאת מצרים מציאותית יותר. עצם ההתחברות לאתר פה מצביע על כך שאת רוצה את החירות שלך. איך מרגישים משועבדים, אתן אלופות. תחושות של אין בחירה. מוכרחים. מרצים. נכנעים. מצייתים. מסתגרים. ככה היה במצרים!! (למרות שאין ספק שהסבל היה משותף לכולם, ואולי היה פחות בדידות) אך גם איך מרגישים חירות את יודעת? האם תוכלי להתחבר למספר פעמים, או אפילו פעם אחת במשך השנה האחרונה שהחלטת שאת לוקחת החלטה, אפילו ממש קטנה, לידיים שלך? מבצעת מה שאת רוצה? בדרך שאת רוצה? נאבקת על הביצוע הייחודי שלך? אם כן –  טעמת את טעם היציאה לחירות.

אל תחכי לעמול על חירות כשכולם יתיישבו לסדר. אז את עלולה ליפול, כשרואים משפחה שלכאורה  “מתפקדת”, “נורמטיבית” ורק את מרגישה שונה וזרה. הכיני את זה לפניכן. בואי לסדר עם החוויות האישיות שלך. אצלך במשפחה, אולי לא יתעניינו, לא יבינו או לא יכילו. אבל אנחנו בשכ”ם גם סוג של משפחה. כאן “כולנו נבונים, כולנו חכמים, כולנו  “יודעים” וכולנו מרגישות אותן הרגשות. כולנו נשב הלילה באותה שעה לסדר. לכל אחת הספור הייחודי שלה של טעם החרות. כל אחד צריך לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. כל אחד בדרך שלו. זה יכול להיות שונה, אך לא פחות שווה, מה”וורטים” השונים המושמעים סביב השולחן, אבל נדמה לי שלא פחות תורמים ליכולת התחברות של שיעבוד וגאולה.
שכל אחת תזכה לגאולה הפרטית שלה. שכל אחת תזכה ליציאת מצרים הפרטית שלה ותטעם ולו לכמה דקות, את הטעם המתוק של החרות והגאולה.
בזכות נשים צדקניות נגאלו בני’ ממצרים, ובזכותן עתידין ישראל להגאל. 

משכני אחריך

לב טהור ברא לי אלוקים,
ויכולת לחוות הווה ועבר,
אך בצוק העיתים נוצרו סדקים
הרגש איננו, הטכני גבר.

– – –

ב”סדר” הזה אין “סתם” פעולות,
חווים שעבוד וגלות וזוועה.
כי רק אם מסכימים לרגש לעלות.
דולים ממעמקים נחמה וישועה.

שכם בן חמור

מובא במסכת עירובין: “תנו רבנן: שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא – יפשפש במעשיו. ואמרי לה: ימשמש במעשיו”.
המחלוקת המובאת בגמרא נידונה שנתיים וחצי. ומובא שכל חודש הוא כנגד יום יחד עולים שלושים יום. 12 – שנה ראשונה + 12 -שנה שניה + 6 מחצית השנה השלישית. חודש ניסן הוא לעולם שלושים יום. בחודש זה, שהוא ראשון לחודשי השנה שנבראו עבור ישראל, עוסקים תנאים בשאלה האם טוב לאדם שנברא או לא ומסכמים ביניהם. אולי היה עדיף שלא יברא (שמא יקלקל במעשיו) אך משנברא ימשמש במעשיו. פשפוש זו בדיקה באמצעות החכמה שמקומה בשכל, מישוש זו בדיקה באמצעות הרגשה. מרגישים באמצעות מישוש.
אם אדם נברא, שישתמש ברגש שלו כדי להצדיק את קיומו.
בשלושים ימי חודש ניסן הוא יכול לרומם את הרגש עד כדי שיצא מהמיצרים הפרטים שלו וירגיש איך הוא בעצמו נגאל ממצרים.

השארת תגובה