שורדות כותבות מנסיונן:

קודם כל “מזל טוב”. את ממש ברגעי ההכנה האחרונים לחתונה. תהיי יפה הלילה. מושקעת. זו חתונה עשירה, תתאימי את עצמך.
הרבה בנות מוצאות את עצמן מתחבטות בשאלה “מה לנו ולתורה ולאושר הזה, איפה אנחנו בספירה ובמעמד הר סיני?” כשמנגד הן לא מעכלות את המציאות: הקשר הוא עובדה. כמו שהמשפחה שלך היא עובדה ומראה הפנים שלך, זה מה יש. גם הקשר לתורה קיים וההזמנה שלך לחתונה הערב  – בתוקף. נבחרת לכלה. לא תלמדי קצת על החתן? לא תעשי מאמץ להכיר אותו מעוד זווית?
כתוב באבות דרבי נתן (פרק רביעי): שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה, הוא היה אומר על שלושה דברים העולם עומד: על התורה וגו’. על התורה כיצד (כלומר מנין) לפי שאם אדם למד תורה יודע דעתו של מקום, שנאמר במשלי: “אז תבין יראת ה’ ודעת אלוקים תמצא“.
גברים קשורים לתורה באמצעות לימוד התורה את קשורה אליה באמצעות הבינה. דעת זו תורה. גבר צריך “לשבת וללמוד” כדי לטפס את השלבים: חכמה בינה ודעת. כאישה יש לך את הבינה, פחות “דרך” כדי להגיע ל”דעת”, ומצאנו אצל חז”ל (ב”מ נט.) הדרכה קבועה שעל האדם לשמוע בעצת אשתו, כי יש לה יכולת מחשבתית שבסיסה “בינה” הסמוכה ל”דעת”. אז קחי רגע, תחשבי קצת על התורה, מהי בשבילך?
אל תחליפי את המילה תורה ב”מצוות”, את מסתכנת בתחושת ריחוק, בהעדר הבנה. את המילה תורה תחליפי ב”דעת”. וכשמציעים לך קשר של נישואין עם דעת, כשמעניקים לך בינה, אל תישארי מרחוק.
חוץ מספר הלכות התורה היא חכמה אלוקית והנגישות שלנו לחכמה המופשטת והעצומה הזו, היא באמצעות מעשים. כשמדייקים את המעשים על-פי ההוראות, אלו מצוות. כולם מנסים להעפיל בקניית החכמה. גם אומות העולם משאילים מהתורה דרך חיים כדי להשיג דעת. הם לקחו רק את המעשים. מדינה מתוקנת היא זו שקיבלה על עצמה סייגים מהתורה אך הם לא דייקו את המעשים על פי ההוראות המפורשות בתורה ולכן נותרו גסי-רוח. אבל את?  בך יש בינה ומעשים מדויקים. לא קיימת הכל. אולי לא כל הזמן. תסתכלי על מה שכן. למה התורה משכיחה את הצרות? לא כי אין זמן לחשוב עליהם. אלא כי משיגים דרגות של דעת שפתאום מבינים שלא כל צער תכליתו צער ולא כל ניסיון מהותו סבל. 
שאלת מה השייכות שלך לתורה? התורה היא הסולם שלך לחכמה האלוקית. שלב ראשון קיבלת חינם, שלב שני, בעמל. אנו עסוקות ב’הדרה’ שאולי יש או אין כלפינו, מסיקות שאם מקומנו בירכתיים אין לנו חשיבות. להיפך. רבי שמשון רפאל הירש זצ”ל מביא: שהמצוות הוטלו עלינו לתקן את מידותינו הרעות ולהשיג מדרגות נעלות, כמו שאמרו חז”ל “מפני מה ניתנה תורה לישראל? מפני שהם עזים” (ביצה כה ע”ב). כלומר לרכך את טבענו, לעדן את אופיינו. ממשיך הרב: “אך התורה לא חייבה את הנשים במצוות אלה, מפני שאין הן זקוקות להן”.
הלילה הזה הוא ליל תיקון. הגברים מתקנים את עצמם בעזרת לימוד התורה ואת מתקנת את עצמך באמצעות מחשבות נכונות יותר. אמיתיות יותר. מעריכות את עצמך הרבה יותר.
שבע נביאות עמדו לישראל, זוכרת את זה? גם את יכולה.

שנו רבותינו: במסכת ברכות דף י”ז עמוד א’: “גדולה הבטחה שהבטיח הקב”ה את הנשים יותר מן האנשים, שנאמר: נשים שאננות קומנה שמענה קולי בנות בוטחות האזנה אמרתי” – שאננות, שלא מבינות את מדרגתן ויכולתן. קומנה. שמענה קולי, את הקול שקורא ומורה על חשיבותכן ומי ייתן ובלילה הזה נשיג משהו קטן שככל שיהא בשלב החכמה ע”י תחושת החיבור לתורה. שנזכה.

משכמה ומעלה – מושגים מעולמן של שורדות

דעת תורה

בפשטות, המילים “דעת תורה” מייצגות את החשיבה המדויקת על פי השקפת ההלכה. אבל בעומק הדברים, “דעת תורה” זו זווית ראיה הנשאבת מהחכמה האלוקית וניתן להגיע אליה באמצעות לימוד וקיום התורה בלבד.

שכמיה – דיאלוג מטפלת מטופלת

שאלה: אם אופן עבודת ה’ שונה בין גבר לאשה, גם מהות הקשר שונה. במה זה מתבטא?

תשובה:
התורה ניתנה ב70 לשונות (אותן לשונות שהתפצלו מלשון העברית אחרי מגדל בבל, כדי שהגויים לא יטענו שלא היה להם אופציה להכיר את התורה)וביניהם לשון שמכוונת לנשים: “כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל”
אין ספק שקבלת התורה של האיש, תהיה שונה מקבלת התורה של האישה. המבנה הרגשי של האישה שונה מהגבר. עם פיתוח כלי מדידה מדוייקים כמו MRI ניתן לראות הבדלים פיזיולוגיים ממשיים בין המוח הגברי לזה של הנשי.
ההבדלים הם מבניים, כימיים, גנטיים, הורמונליים ותיפקודיים. התגובה לדחק או עימות, שונים בין גברים לנשים. הם משתמשים במסלולים שונים במוח לצורך פתרון בעיות, עיבוד שפה, כדי לחוות רגש עז ולשמור אותו בזכירון. אישה זוכרת בקלות חוויות משמעותיות, הגבר הרבה פחות. המרכז העיקרי של יצירת רגשות וזכרונות- ההיפוקמפוס, גדול יותר במוח האישה. פרוש הדבר, שנשים מיטיבות לבטא רגשות ולזכור את הפרטים של אירועים רגשיים.
נשים מצויידות טוב יותר במיומנויות של קריאת פנים ולשמיעת הקול האנושי, ושומעים קולות בטווח רחב יותר של גוונים ויכולות טוב יותר להבחין אם באמת מאזינים לה (מוכר לנו???)
וגולת הכותרת? יכולת האמפאתיה של האישה.
נאמר שהקב”ה הסתכל באורייתא, וברא עלמא. זה מרתק. כי זה אומר שההבלים בין גברים לנשים היו כתובים בתורה עוד לפני בריאת העולם. אז איך זה משפיע על הקשר עם התורה והקב”ה?
ממש עם נתינת התורה, ה’ מתייחס לצורך לפנות לנשים אחרת. ברכות. עם חמלה לנשים. לא כי הנשים נחיתיות, וצריכים יותר לפנק, או לרחם כי ה חלשות. הנשים אמונות על חנוך הילדים. אמפאתיה מאת הקב”ה מתרגם את עצמו לרכות ואמפאתיה לילדים. ה’ רצה שנבין שזאת תפקיד האישה.
נוכל להתפרגן בכך, שיש לנו חבור מיוחד, רק שלנו עם התורה. שונה מעולם הגבר. לא שווה יותר או שווה פחות. התורה מיקדה את תפקדנו, וביקשה להעצים את הנתונים המיוחדים שלנו.
קל יותר לתקשר עם בורא, שגם מבין אותנו. קל יותר להתקרב ליוצר, שבכבודו ובעצמו שרטט את הדרך להיות קרובים אליו, ומבקש שנעשה זאת עם אותן תכונות נשיות שהוא עצמו טבע בתוכינו.

משכני אחריך

הליל הזה הוא יום הכלולות
תורה מחפשת אכסניה.
גם נשים וגם בתולות
מובטחות “אם שמוע תשמענה”.

היום קושרים כתרי תהילה
גם לזו שעומדת מרחוק
וגם אם נראה לך שאת לא כלולה
את הבינה שבך לא תוכלי למחוק.

הושיטי יד, אמרי “נעשה”
ו”בעל הבירה” ייתן לך מחסה.

השארת תגובה